הכל התחיל כשהמשפחה ישבה על חוף אגם המלח וצפתה בדאגה על הבן החדש. “איזוואג כישוואגון מוזוואג יוואגש לוואג!” העיר גובלינאמיץ, (כאן זה לא מתורגם. מי שרוצה להבין – שינסה לתרגם.) “נוואגכון.” ענתה גובליניתחזקה. גובלי ורוכבתגובלינית היו עסוקים בפיסול גובלינים במלח. “החוואגלטת עוואגם מוואגי להגוואגטיל ביוואגצים?” שאל גובלי, “לאווג” ענתה רוכבתגובלינית, “כוואגלם מטוואגמטוואגמים אוואגתו הדוואגבר.” “לאווג לקוואגלל!” נזף בה אחיה, “אבוואגל זוואגנוואגכון!” ענתה רוכבתגובלינית, “גוואגם הגוואגלה עוואגם הכישוואגון שוואגלי מעוואגמידוואגים פנוואגים שהוואגם עוואגם הכישוואגון שוואגך!” גובלי סיים לבנות גובלין. “מוואגה דוואגאתך?” שאל, “נוואגחמד,” היא אמרה, ופיסלה אחד משלה. “איוואגך מכוואגניוואגסים בתוואגכם רוואגח חוואגים, אבוואגא?” שאל גובלי את גובלינאמיץ, “ממיוואגסים אווגת האווגף והעיוואגניים והפוואגה ומכוואגניוואגסים לתוואגכם קוואקרפדה וזוואגו זוואג.” גובלי עשה את שאביו אמר לו, (לא מגלה מה,) והגובלין התעטף בעור הקרפדה והסתכל סביב. ואז אמר:”דרקון מתקרב. אני מרגיש את זה.” (כן הוא אמר ככה! קצת מפתיע, לא?) שחיינגובלין יצא מהמים ואמר:”אמוואגא, אווגת חייוואגבת לנוואגסות אווגת זוואג!” ואז ראה את הגובלין החדש. “שוואגלום, קוואגראיוואגים לוואגי שוואגחיינגוואגבלין.” הגובלין הסתכל עליו ושאל:”מה אמרת?” שחיינגובלין הבין שהוא לא דובר גובלינית ותרגם:”שלום, קוראים לי שחיינגובלין.” “אהההה… ובאיזו שפה דברת קודם?” “גובלינית, כמובן!” אמר שחיינגובלין בפליאה, “אתה לא דובר גובלינית?” “אבל עכשיו אתה מדבר איתי בגובלינית! וחוץ מזה, דרקון מתקרב.” עכשיו כל המשפחה נעצה בו מבטים. “מה יש לכם?” שאל, “מעולם לא ראיתם גובלין עם כשרון של זיהוי מפלצות מתקרבות?” “לא.” ענה גובלינאמיץ:”בהחלט לא.” הגובלין נראה מופתע. “אבל בטח יש הרבה כאלה! והדרקון כבר כאן!” “אההההה!!!” צעקה כל המשפחה, ומזה באו כל אנשי כפרגובלין לשם ופרצו בצווחות. הדרקון נשף אש, וכולם ברחו ושחיינגובלין צרח בלי לזכור שלא כולם כאן דוברי גובלינית:”הצוואגילו!!!” “לידיעתך, זה דרקון ולא הצבגילו,מה שזה לא יהיה,” אמר הגובלין, “דיברתי בגובלי… סליחה! בשפה שדיברתי קודם, ואמרתי “הצילו!!!” ולא “הצבגילו”.” אמר שחיינגובלין, וגובלי אמר:”גובלי זה השם שלי, ולא של שפה! ודרך אגב, יש לך שם? אולי נקרא לך רדארגובלין? השפה שבה אתה מדבר, דרך אגב, היא אנושית ואנחנו מדברים גובלינית.” ורדארגובלין ענה (בהתאמה):”לאווג, מצוואגיין, הבוואגנתי ולוואגכן אווגני מדוואגבר גוואגבלינית.” ואז גובלי נזכר בכשרונו, ורץ לכיוון הדרקון. לרגע מפחיד אחד, גובלי והדרקון נעלמו… ואז גובלי הופיע כשהאיבר אש של הדרקון בידו וכולם הריעו:”הוואגייי, הוואגייי, הוואגייי!” וכך הכפר ניצל מהדרקון.
סיפורים מאת נעם, אפרת ומיכל קליין ואהוד גרשוני