איזה יום שמח, יום של המצאות

קמתי על העץ-הרך-לעצום-עיניים-לא-לזכור. (כנראה הכוונה לעץ רך לישון עליו, כלומר מיטה.) שוב, כולם התעוררו לפני. החלטתי לנסות מחר לקום מוקדם יותר, לפני שהשמש קמה. יצאתי החוצה, בדיוק בזמן לראות טיגריס שנחרבי במאבק לחיים ולמוות מול בוגה בוגה, בוגה בוגי ומגה-בוגה לדרמן. בוגי בוגי הוא נווד, לכן הוא לא גר איתנו. הנפתי את האלה והצטרפתי אליהם. החטפתי לו על האף והוא נהם וזינק עליי. לפני שהוא הספיק לרטש אותי, בוגה בוגה הניף את חניתו, שהסיטה אותו ממסלולו הישר אל הסכין של בוגה בוגי. “15.” אמר בוגה בוגי. “עקפתי אותך, מגה-בוגה לדרמן. לך יש רק 14.” “לא הוגן!” התלונן בוגה בוגה. “אני העפתי אותו! עכשיו יש לי 10!” “לא.” אמר מגה-בוגה לדרמן. “התוצאות כרגע הן: 15:14:9:0 לטובת בוגה בוגי, ואז לטובתי, בוגה בוגה, אתה שלישי, בוגה בובו, רביעי.” “לא הוגן!” התלוננתי בתורי. “אני הבאתי אותו למצב שהוא היה יכול להיות מועף על ידי בוגה בוגה אל הסכין של בוגה בוגי!” “כן, ואני הבאתי אותו למצב שיכולת למחוץ לו את האף, ובוגי בוגי הביא אותו לכאן מלכתכילה. נקודה נוספת לבוגה בוגי, וזהו.” אמר מגה-בוגה לדרמן. בוגה בוגי חזר לתצפית, בוגה בוגה – למשמרת, ומגה-בוגה לדרמן ישב מול המדורה שעמדה שם דלוקה וחשב. חזרנו כולנו לארוחת בוקר אחרי חיפוש מדוקדק של אורחים לא רצויים. מגה-בוגה לדרמן הלך למחסן והביא את האוכל ביחד עם מכל מיוחד שהכיל כחול-משקף-מוריד-כאב-ראש רטוב כדי לשתות ממנו. כל אחד קיבל מנה. אכלנו בשקט. לשם שינוי, היום לא הגיע אף אורח לא צפוי. קצת אחרי ששתיתי, הרגשתי שאני חייב לסמן טריטוריה. “איפה אפשר להטיל נוזל-צהוב-מסריח?” שאלתי. מגה-בוגה לדרמן הצביע בשתיקה אל עבר המקום ממנו יצאו הצבועים יום לפני כן. הלכתי לשם וסימנתי טריטוריה. לאחר מכן, כל אחד חזר לתפקידו. התיישבתי מול מגה-בוגה לדרמן ליד המדורה. “מה אתה עושה?” שאלתי. “חושב.” הוא ענה. “על מה?” שאלתי. “על מה להמציא.” לא הבנתי. בינתיים, בוגה בוגי השליך עצם שנתקעה לו בפה. ראיתי הבזק של פרווה אפורה. “לו רק יכולנו לנצל חיות בר בשביל הציד…” אמר מגה-בוגה לדרמן. “יש לי רעיון!” קרא בוגה בוגי ממרומי העץ. “נלמד אותם שדברים מסויימים שהם עושים בנסיבות מסויימות רצויים ובאחרות לא, וכך הם ילמדו מה לעשות באילו נסיבות!” “איך?” שאל מגה-בוגה לדרמן בספקנות. “ניתן להם בשר או עצמות כשהם יעשו משהו טוב, ונחטיף להם אם הם יעשו משהו רע!” ענה בוגה בוגי. “הנה, ככה.” הוא הוסיף, ירד מהעץ והלך למחסן. הוא יצא משם עם עצם ומעט בשר עליה, ובדרך ליער לקח אלה. הוא נכנס פנימה. לאחר קצת זמן הוא חזר לבחוץ, וזאב הלך מאחוריו. “זאב טוב.” אמר בוגה בוגי. “הנה. קח ממתק.” הוא הושיט לו חתיכת בשר. הזאב ניסה לברוח. “זאב רע!” צעק בוגה בוגי, הקיף אותו עם האלה מוכנה והחטיף לו קלות. הזאב קלט את המסר: לא ליער. בינתיים הוא לימד אותו כמה דברים. כשמגה-בוגה לדרמן אמר שהוא לא רואה התקדמות, בוגה בוגי לימד את בוגה זאב, כך הוא קרא לזאב, לנשוך את מגה-בוגה לדרמן כשהוא, כלומר בוגה בוגי, קורא לו בוגה-טמבל. אחרי שנראתה התקדמות, בוגה בוגי לימד אותו לזהות פקודות פשוטות ולנשוך אנשים מסויימים. אותי, למזלי, הוא לא נשך. אחרי כמה זמן, שאלתי:”מה יקרה אחרי שנמות? כלומר, יהיה די קשה לזכור אותנו.” “זה בלתי פתיר.” ענה מגה-בוגה לדרמן. שקלתי לרגע משהו, ואז אמרתי בעזות מצח:”בוגה טמבל!” בוגה זאב, שכבר לא היה באימונים, זקף את אוזניו למשמע הפקודה, רץ ונשך את מגה-בוגה לדרמן. “למה זה היה טוב?!” התעצבן מגה-בוגה לדרמן. “זה אפשרי.” אמרתי. “אני יודע מה: אצייר את זה, ואז אנשים יראו את זה ויזכרו שהיינו קיימים.” לקחתי פיסת אבן חלקה יחסית, שלפתי ניב של טיגריס שן חרבי מהגוויה והתחלתי לחרוץ חריצים שתיארו את הרפתקאותיי בשממה. כשנגמרה החתיכה, טמנתי אותה באדמה. “יששששש!” צעקתי, כשהבנתי מה עשיתי. “המצאתי משהו!!” “איך תקרא לזה?” שאל מגה-בוגה לדרמן. “אממ… לא יודע…. אולי כתב?” “אז אני אקרא להמצאה שלי כלב, כמו הצליל הראשון בלדרמן.” אמר בוגה בוגי. מאז, לבוגה זאב קראו בוגה כלב. בינתיים, בוגי בוגי הגיע שוב. “מה זה?” הוא שאל בהפתעה על בוגה כלב. “זה כלב, זאב מאולף.” ענה בוגה בוגי. “אני המצאתי אותו.” “ואני המצאתי את הכתב!” קראתי. “אלו ציורים שאומרים מילים בלי להשמיע קול.” הראתי לו דוגמה, והסברתי מה זה אומר. “ואני אתמול המצאתי את האש ופעם את השירה.” אמר בוגי בוגי. “השיר הראשון שהמצאתי היה אוי ווי זמיר ואוי גיוואעלד יצאו לטיול, אוי ווי זמיר נפל. מי נשאר? אוי גיוואעלד.” “הבנתי.” אמרתי. “בוגה בוגה, גם אתה המצאת משהו?” שאלתי. “לא.” הוא אמר. “אבל יש לי רעיון: אולי נחתוך עצים ללוחות עבים ונבנה מחסום? אני אקרא לזה חומה.” “רעיון מעולה!” התלהבתי. קמנו והתחלנו ליישם את הרעיון. כשסיימנו כבר היה חושך, וכך נגמר יום ההמצאות הגדול.