הזימון

כדור אש עף לו באוויר ופגע בילד שעמד שם. “ה’ ישמור, זה טרול אש.” אמר הילד. בזכות האבולוציה האש לא הרגה אותו, אבל הוא נפצע קלות. אם אתם מעוניינים לדעת מהו טרול אש, זו מוטציה של קוף, מהיחדים ששרדו. ניצנוץ של לבן הבהיק על מצחו. הקרח נטמע שם, אבל שלא מרצונו. כשנולד, נפל עליו פתית שלג תועה ונטמע בראשו, ומאז יש לו יכולות משונות, אבל הן לא כוללות חסינות כללית לטרולי – אש מעצבנים, IgnisMonkeyus בלשון מדעית. הילד התרומם. “כולם בסדר?” שאל. “האיי האיי אייספאייר סור!” קרא ילד אחר. הילד גילגל עיניים. “ובעברית, באעשר?” אמר אייספאייר. “הכל בסדר ברוך ה’, קארשח.” ענה באעשר. “ברוך ה’,” אמר קארשח, “בואו נמשיך.” הטרול חשף את עצמו. אם כבר מדברים על זה, טרולים חכמים יותר מקופים רגילים. הם יודעים כמה מילים, ולפי הצורה בה הם חילקו משפט, יכולת לדעת למה הם התכוונו. הטרול הציץ בהם ואמר:”ל – מות ה – אמו – ת מ – לוות א – מוו – ת מת – ים?” קארשח ניסה לפענח. “אמרת, למהאתמלאמתמים?” הוא שאל. “אני חושב שהוא אמר ‘למה אתם לא מת מים'” אמר באעשר. קארשח גילגל את עיניו. “וזה נשמע לך הגיוני?” ילד אחר אמר:”לי נראה שהוא אמר ‘למה אתם לא מתים'” “ומה עם המ”ם?” קפצו עליו קארשח ובאעשר. “לפעמים יש אותיות מיותרות.” ענה הילד. “טוב… זה יותר טוב ממה שבאעשר אמר.” אמר קארשח. הטרול זרק עוד כדור. נראה שנמאס לו מההתדיינות על מה הוא התכוון לומר. “התכופפו!” צעק קארשח. הצעקה הייתה במקום, כי אם הם לא היו מתכופפים, הכדור היה מעיף את כולם ישר אל הדרקון מחמד של הטרול, שישב מאחורי החבורה. “אנחנו מוקפים!” אמר באעשר את המובן מאליו. לדרקון אמנם לא היו כנפיים, אבל הוא נשף אש מצויין. “טוב, חבר’ה, נצטרך לשתף פעולה.” אמר קארשח בקול רועד. אבל הוא אמר זאת הפעם בזמן הלא – נכון: חץ ננעץ בגבו של הטרול והוא קרס. מאחורי הטרול עמד איש עם קשת שזה עתה ירתה. “אתה זומנת על ידי המועצה.” אמר. לא היה ברור ממש למי הוא אמר את זה, אז אך טבעי שהוא פנה למוכשר ביניהם. באעשר, שהיה המוכשר בחבורה התחיל ללכת אליו, אבל האיש אמר בגסות:”דיברתי אל הילד ההוא שם.” הוא אמר, מהנהן לעבר קארשח, שהופתע מכך. “למה שהמועצה תזמן אותי?” שאל, “גם לי אין מושג,” אמר האיש עם הקשת. “אבל לא הייתי ממליץ לך להתעלם מזה, אלא אם כן יש לך משאלת מוות.”