המועצה

האיש עם הקשת הוביל את קארשח בסייעתא דשמיא גדולה דרך סילבאיגניס, יערות האש, אל העיר הוטאון, מקום מושבה של המועצה. “עשיתי משהו לא בסדר?”  שאל קארשח. “כמה פעמים אצטרך לומר לך, אני לא יודע!” קרא האיש בזעם. “אתה לא אוהב לא לדעת דברים.” ניחש קארשח. “אולי.” ענה האיש, “אבל זה לא ממש משנה לך, כרגע מה שאמור להיות בסדר העדיפויות שלך לדעת הוא למה זימנו אותך, לא יותר!” “כן…” מלמל קארשח בקול רפה. “כנראה אתה צודק.” בניין המועצה היה בניין גדול בעל כיפה אדומה גדולה ששכן במרכז העיר, ממנו שלטה מועצת איגניס על רוב כדור הארץ. האנשים במועצה אמנם היו בעל עצמה אדירה, אבל הם חששו לצאת מחוץ לבניין, ולכן הם זימנו אנשים אליהם ובקשו מהם לבצע שליחויות. היו שמועות, שלפני עידן האש, ignis בלטינית, המועצה לא שלטה בעולם, והיו המון ארצות שונות. אבל כיום, זה היה המצב, ולכן הם נאלצו להסתדר. הקשת הוביל אותו דרך רחובות צדדיים לכניסה לבניין המועצה, שם הוא קרא:”קארשח הובא!” “תודה.” נשמע קול מבפנים. “הנה גמולך.” שק זהב נזרק החוצה, והקשת לקחו והלך. קול קרא מבפנים:”היכנס.” קארשח צעד ועבר דרך הדלת לאולם בו היה שולחן לידו ישבו חמישה אנשים בצורה של כחצי גורן עגולה. קארשח החל לרעוד. הוא נמצא לפני האנשים החזקים ביותר בתבל בימינו! מי לא ירעד? עברו כמה שניות של שתיקה, עד שהאיש במרכז, בדיוק מול קארשח, שהוא ראש המועצה, פתח את פיו ואמר:”אז זהו המסומן.” קארשח הסתיר במבוכה את פתית השלג במצחו. “אל תדאג.” אמר האיש שישב לימין ראש המועצה, “רק רצינו לשלוח אותך למשימה, בעה”י.” אמר האיש משמאל לראש המועצה. “כן, יש לנו בעיה עם מדען.” אמר האיש שהכי מימין. “הוא רוצה להחזיר את הקור לכדור הארץ.” אמר האיש הכי שמאלי. “זה לא יהיה טוב?” שאל קארשח. ראש המועצה אמר:”זה ימוטט את המועצה, שתחתיה פרח העולם. אם אתה רוצה שתור הזהב יחלוף, אל תעשה כלום.” “בסדר.” אמר קארשח, “אעצור אותו.” חמשת האנשים כמו הפכו לפסלים מאבני צור. “להתראות.” אמר ויצא, כשחמש זוגות עיניים עוקבות אחריו.