א. ויהי ילד ושמו חזאל, בן איש משבט יהודה: ב. וילקח חזאל מאביו ומאימו בעודו נער קטון: ג. וילקח אל מלך ארם לעבדו ולעמוד לפניו: ד. ויגדל הנער ויגמל וישאל דבר מאת ה’: ה. וישאל מאתו אך זאת להיות לנביא לפניו: ו. ויבא חזאל אל מלך ארם וישאל מאיתו דבר: ז. וישאל חזאל מאת מלך ארם שלחו לחופשי חינם: ח. ויסכם המלך לבקשתו וישלח את הנער לחופשי חינם: ט. כי הנער חכם מאוד ולכל דרכיו משכיל וה’ עימו ואשר הוא עושה ה’ מצליח בידו: י. וילך חזאל בבלה ללמוד אצל חכמיה: י”א. ויפגוש שם את משה בן פדהאל לוי מנהרדעא: י”ב. וילמד בישיבתו ימים רבים את תולדות יהודה וישראל: י”ג. וישאל מאת רבו לאמור באלו תנאים תבוא נבואה לאיש: י”ד. ויאמר לו בהיות האדם נכבד ושומר מצוות ה’: ט”ו. דובר אמת בלבבו אשר לא ישא פנים ולא ייקח שוחד: ט”ז. ואשר יתנבא בציון או בעבורה: י”ז. ויצא חזאל ציונה להתנבא שם ויגע עד ירושלים: י”ח. והעיר חרבה ושוממה בזויה מבלי בניה: י”ט. ויחי חזאל בארץ ישראל שבע שנים: כ. ויבואו חילות ארם צבאות בבל ואנשי אשור ויעלו ירושלימה ויבואו בראשות מלך בבל להנקם מרוצחי גדליה בן אחיקם בן שפן סופר המלך יאשיה: כ”א. ויחלום חזאל חלום וישמע קול קורא: כ”ב. ויקרא אליו הקול ויאמר חזאל חזאל ויאמר חזאל הינני: כ”ג. ויען הקול ויאמר אני ה’ קראתי בשמך חזאל ומשחתיך לנביא לפני: כ”ד. לך אמור אל הגויים הללו ואמרת להם כה אמר ה’ אלוקי ישראל: כ”ה. רדו מעל עירי מעל ירושלים פן אשלח בכם את הצרעה ואת הטרמיט: כ”ו. ויצא חזאל לקראת המלכים הללו ויאמר אליהם: כ”ז. כה אמר ה’ אלוקי ישראל רדו מעל עירי מעל ירושלים פן אשלח בכם את הצרעה ואת הטרמיט: כ”ח. ויאמר מלך ארם האתה זה בני חזאל ויאמר אני: כ”ט. ויען מלך בבל ויאמר המפי בחור אשמע תוכחה אם מפי עלם תבונה הלא אני מלך בבל: ל. שוב מאחוריך פן תיספה אתה ואלוקיך פן אהרגך בחרבי: ל”א. ויאמר חזאל האת אלוקי ישראל אתה מבקש להרוג: ל”ב. אשר עשה ניסים במצרים נפלאות בארץ חם: ל”ג. ויעל את עמו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה: ל”ד. אשר עשה ים ליבשה וארץ ציה למוצאי מים: ל”ה ואשר נתן עמו בידך כי חטאו לו: ל”ו. ויען מלך בבל ויאמר יעניש אלוקיך רוצחים ואשמעהו: ל”ז. ויאמר חזאל הלא ידעתי את רוצחי גדליה אתה מבקש ירדו מזה וילכו אל ארץ בני עמון: ל”ח. ויאמר מלך בבל למה לי ירושלים באין גדליה בתוכה: ל”ט. שאלו ישראל מאיתי אך מושל מאחיהם ןאתן להם כזאת וירצחוהו נפש: מ. ויעל מלך בבל עם צבאו על ירושלים: מ”א. ויאמר חזאל בשם ה’ אל העם ה’ ינגף באויביכם ואתם החרישון: מ”ב. ותבוא הצרעה ויצא הטרמיט בתוכה ויעלו על חיל בבל ועל אשור ועל ארם: מ”ג. ויזעקו חילות מלך בבל על אשר עקצו הצרעות וכרסמו הטרמיטים: מ”ד. ויאמר מלך בבל היש מרפא מזה אם יש הביאוהו ויבא חזאל: מ”ה. ולא ראה מלך בבל דבר כי נעקץ בשתי עיניו: מ”ו. ויאמר חזאל אל המלך חזור וטבל בפרת ובחידקל והרפא כי קרא ה’ על חילותיך להשמידם: מ”ז. ויבן המלך כי חזאל הוא הדובר ויאמר שלחוהו מפני: מ”ח. ויאמר מלך ארם הלהיות עיוור אתה מבקש עשה כדבר איש האלוקים והרפא: מ”ט. ויכנוס מלך בבל את כל חילו וארם ואשור כנסו חילותם ויסעו בבלה: נ. ויטבול נבוכדנצאר מלך בבל בפרת ובחידקל וירפא מעקיצותיו: נ”א. ויבא נבוכדנצר עד ביתו ויקרא את דניאל אליו: נ”ב. וישאל דניאל מה שאלת המלך ממני ויאמר המלך עליתי על ירושלים: נ”ג. ואפגוש שם בחור כבן עשרים גבוה ושערו כעורב ועיניו תכולות: נ”ד. וישאל דניאל הבן דודי חזאל ויאמר המלך הוא האיש: נ”ה. ויאמר דניאל הלא דיבר אליך דבר ויאמר המלך דיבר: נ”ו. ויאמר המלך לדניאל ניבא בן דודך עליי ויבואו עליי צרעות וטרמיטים מכה גדולה אשר לא נראתה כמוה ויען דניאל לו לנבואתו הקשבת בתחילה: נ”ז. וישלח דניאל מלאך אל חזאל בן דודו ויאמר לו חזק ואמץ: נ”ח. וייתן לו מגדנות כסף וזהב הרבה מאוד ומלבושים: נ”ט. וישלח חזאל לדניאל מפירות ציון וייתן לו מגדנות ויאכלם דניאל: ס. והאיש חזאל הולך וגדול ונהיה לנביא על ישראל: ס”א. וישאל חזאל מאת ה’ אך ידיעת הקץ ולא ענהו ה’ דבר: ס”ב. ויהי חזאל נביא לה’ וימתן שבעים שנה עד תרצה הארץ את שבתותיה:
סיפורים מאת נעם, אפרת ומיכל קליין ואהוד גרשוני