הכל התחיל כשהמשפחה ערכה מרוץ אווסוסים. רוכבתגובלינית הגיעה ראשונה, ואחריה גובלינאמיץ, ואז גובליניתחזקה, ואחרון חביב – גובלי. “זה לא הוגן!” הוא אמר, “רוכבתגובלינית דחפה אותי!” “לא נכון!” קראה לעומתו רוכבתגובלינית, “אתה לא נהגת כמו שצריך באווסוס שלך!” (כל זה בתרגום מגובלינית. המקור הוא: “זוואג לאווגן! רווואגובליוואגנית דוואגחפה אוואגתי!” ו -“לאווג נוואגכון! אווגת לאווג נהוואגת כמוואג שצוואגיך באווגסוואגס שלוואגך!” ואם מורידים את ה – “וואג” וה – “ווג זה יוצא:”ז לאן! רוובלינית דחפה אותי!” ו -“לא נכון! אתה לא נהגת כמו שציך באווסוס שלך!” ואם מוסיפים את האותיות הנכונות, זה יוצא המשפט שלמעלה. אבל לא נדון בדקויות הגובלינית כרגע.) בכל אופן, רוכבתגובלינית פחדה מגובלי, על אף שהוא האח הקטן, ולכן נתנה לו את הגביע. (באמת היא לא דחפה אותו, אבל גובלי ירש את חוזקה של אמו, וזה אומר שהוא יכל להרוג דרקון, וגם שלא כדאי להתעסק איתו. אבל האם יכלה להרוג בלרוג בלי להיפגע.) האם אמרה:”לא נכון, חמודי. אתה פשוט מתוסכל שאתה לא יודע לרכב על אווסוס.” מפני שאמו יותר חזקה ממנו שאל:”אבל למה אני לא מצליח לרכב על אווסוס?” אמו ענתה:”יש לך כישורים אחרים, חמודי. ירשת אותי וגם את אבא, אבל רוכבתגובלינית ירשה את סבה, ולכן היא רוכבת טובה כל כך. ביחד, אתם מאחדים את משפחת גובלין.” לאחר כמה שעות, גובליניתחזקה הלכה והסתכלה על הביצתמלח שהטילה לפני שבוע וחצי. “אוי, חמוד שלי,” היא מלמלה. “מתי תבקע?” באותה שעה, רוכבתגובלינית וגובלי ערכו הורדת ידיים. “נצחתי!” הכריז גובלי בפעם המאה, (לא בצחוק!) “אמא, ראית את זה?” אמו לא ענתה, כי, כאמור, השגיחה על הביצה. “את יודעת לאן אמא נעלמת בזמן האחרון?” שאל גובלי, “זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך!” ענתה רוכבתגובלינית. שום דבר מיוחד נוסף לא קרה באותו היום, אבל שלושה ימים לאחר מכן, שבועיים אחרי הטלת הביצה, הביצה בקעה, והגובלין הקטן יצא. נגיד כאן רק את שמו וכשרונו, ואולי בפרק הבא נספר עליו: שחיינגובלין, השחיין המצטיין.
סיפורים מאת נעם, אפרת ומיכל קליין ואהוד גרשוני