אחרי אלכסנדר מוקדון, שרי צבאו רבו מי יירשו, ובסופו של דבר, ממלכתו של אלכסנדר התפרקה. רק שני שרי צבא חשובים לסיפורנו: תלמי וסלווקוס. מסלווקוס יצא, בסופו של דבר, אנטיוכוס הרביעי אפיפנס/אפימנס, האיש שעליו סיפורנו. והוא יצא ונלחם בתלמי, צאצאו של הראשון בשם זה. אנטיוכוס ניצח, וכבש את רוב מצרים. כאשר אנטיוכוס חזר, הוא כבש את ירושלים ונכנס לבית המקדש ופרץ בו פרצות וטימאו, וגם את כל השמן טימא, והוא גם לקח את כל כלי חמדת בית ה’, ובכ”ה בכסלו הוא בא ואמר שהוא רוצה שלום, אבל בא וכבש את העיר. וירושלים חרבה והייתה לשממה, ואנטיוכוס הוציא גזרות בזו הלשון: ‘חללו את המקדש ואת הכוהנים! הקימו במות ובתים לאלילים! הקריבו בשר חזיר וכל בהמה טמאה! אל תמהלו לכם כל זכר! שקצו את נפשותם בכל דבר פיגול! עברו מחוקות אלוהים ושנו את דרככם! וכל איש אשר ימרה את פי המלך – מות יומת.’ והוקמו במות לאלילים, וזבחו עליהן, ושרפו את סה”ת, ורצחו את הנשים שמלו בניהן.
סיפורים מאת נעם, אפרת ומיכל קליין ואהוד גרשוני