(יום רביעי כ”ז בכסלו שנת ג’ אלפים תקפ”ג לבה”ע,)
יומני היקר, אמנם אינני יודע לכתוב יומן, אבל אנסה. בכל אופן, אני רוצה לספר לך, ולכל מי שימצא יומן זה, על המרד, עד לתקופה האחרונה שאהיה עד לה. אוי! שכחתי להציג את עצמי. אני ראובן, בן יהודה, בן מתתיהו, בן יוחנן כה”ג, מצאצאי אהרון, בן עמרם, בן קהת, בן לוי, בן ישראל, בן יצחק, בן אברהם, בן תרח, בן נחור. בכל אופן, אתמול, התחיל המרד, וכך היה: היוונים באו ואמרו לסבא מתתיהו:”הרי אתה איש מכובד בעמך, ויש לך הרבה בנים ומשפחה גדולה, לכן בא בבקשה אתה ראשון לעשות את מצות המלך כמו שעשו בכל מדינות מלכותו, וגם כל אנשי יהודה וירושלים. והמלך יכבד אתכם, וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות.” ומתתיהו ענה:”גם אם יסורו כל עבדי המלך עם עם מאלוהיו וישמעו לקולו להמיר את חוקות אבותיהם, לא כך אני ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחורי חוקות אבותינו. חלילה לנו לשוב ממצוות ה’ אלוהינו ולהפר בריתו אתנו, לכן את דתי המלך לא נעשה, ואת חוקינו לא נחליף בחוקי המלך.” ובזמן שהם דיברו, דבר נורא קרה! יומני היקר, לא תאמין, אבל י ה ו ד י ניגש למזבח והתחיל לזבוח את החזיר לזברגוס! (משהו בזה. יכול להיות שלא קלטתי את השם נכון.) סבא מתתיהו התעצבן, רץ למזבח, רצח את המתיוון ואת החיילים, (על אף שהוא כהן ואסור להטמא למתים.) וניתץ את מזבח היוונים. ברגע הזה, הוא קרא:”מי המאמין בתורת אלוקיו ובבריתו – יבוא אחרי!” והוא, והדודים, ואבא ואני, הלכנו למדבר. היום אנו במדבר, ומחר אנסה לעדכן אותך בשאר המאורעות. להת’, יומני!