לנדוד הרחק, אל האוכל

חושך שלט בכל. קמתי ויצאתי, הצצתי החוצה וראיתי שהנץ אור מימין למקום לישון בו. בוגה בוגה קם, וגם בוגה בוגי ובוגה לדרמן. הופתעתי לראות את בוגי בוגי יושב ליד מדורה. ולא הייתי היחיד. “בוגי בוגי?” שאל מגה-בוגה לדרמן. “למה לא הלכת?” “אני רוצה להצטרף לשבט.” הוא אמר. “אם תבטיח לא לשיר,  אתה מוזמן.” “אני לא יכול.” אמר בוגי בוגי. “אז אל תצטרף.” ענה מגה-בוגה לדרמן, וישב בעבר השני של המדורה. “בא, בוגי בוגי.” אמר בוגה בוגי. הם הלכו למעבר שמאחורי המקום לישון בו. הלכתי איתם. כאשר יצאנו מטווח שמיעתו של מגה-בוגה לדרמן, הם אמרו לו:”אתה נשבע שלעולם לא תבגוד בשבט?” ניצוץ קטן נראה בעיניו של בוגי בוגי. “אני נשבע.” הוא אמר. “אתה נשבע שתקשיב להוראותיו של המנהיג, גם אם הוא בוגה-טמבל?” הכלב קם למשמע הפקודה, ורץ לנשוך. בוגי בוגי אמר:”אני נשבע.” צרחה נשמעה. בוגה בוגי חייך ושאל:”מהו שם הבוגה שלך?” בוגי בוגי חשב קצת. “בוגה אש.” הוא אמר לבסוף. “סיימנו.” אמר בוגה בוגי. “אתה חלק מהשבט.” בוגה אש נכנס בחזרה ביחד איתנו. “למה חזרת?” שאל מגה-בוגה לדרמן. “אני חלק מהשבט.” ענה בחיוך בוגה אש. “אתה לא יכול לעשות דבר נגד זה.” מגה-בוגה לדרמן קם ושאג:”ארררררררררררג!!!” בז אדום שעף באוויר נפל ומת. העצים רעדו. ציפורים וחיות ברחו. זעמו של מגה-בוגה לדרמן לא ידע גבולות, אבל גם בתור ראש – שבט, הוא לא יכל לגרש אותו בלי הוכחה מספקת נגדו, ושירים מעצבנים אינם הוכחה מספקת. בוגה בוגי הלך להביא את האוכל, וחזר בידיים ריקות “האוכל איננו!” הוא קרא. כל המבטים הופנו אל בוגה אש. “מה?” הוא אמר. “אני ובוגה כלב היינו רעבים.” מגה-בוגה לדרמן זעם, כי זה קרה לפני שהוא היה בוגה, לכן זו לא הייתה סיבה מספקת לגירוש. “טוב.” הוא אמר בזעם עצור. “בואו נצא לציד.” בוגה בוגי עלה על העץ – וירד. “אין חיות בכלל, אפילו לא ליד המעיין.” דיווח. חששות התגנבו לליבי. “בוגה בוגה! בוגה בובו! יוצאים למסע אוכל. רק שלושתנו. בוגה בוגי, אתה מרותק כי עשית דבר בניגוד לרצוני. בוגה אש – אתה יודע למה אתה נשאר.” אמר מגה-בוגה לדרמן. הוא הלך לכיוון המעבר מאחורי המקום לישון בו. הלכתי בעקבותיו ביחד עם בוגה בוגה. אחרי שהגענו לסוף המעבר, פנינו לכיוון הנגדי מהשמש. היה משעמם בדרך, אז שאלתי:”איך היה בשבט לפני שהגעתי?” מגה-בוגה לדרמן לא נראה מתכוון לענות, אז בוגה בוגה ענה במקומו:”מה שקרה זה, שאני נדדתי המון זמן, אחרי שגרשו אותי משבט בושבתו, אבל זה סיפור אחר. הסתובבתי בשטח, ויום אחד פגשתי אות מגה-בוגה לדרמן. הוא קרא לעצמו כך, ואמר שהוא הקים שבט המכיל רק אותו. הוא הציע לי להצטרף, והסכמתי. אבל באותו הזמן, עקב אחרי בוגה עצוב, זה בוגה בוגי, שלפני כן קראו לו בוגי צופה. אחריו עקב בוגה אש, שהיה אז, כידוע, בוגי בוגי, כי הם היו מאותו שבט. כשהגענו, הם חשפו את עצמם. מגה-בוגה לדרמן השביע אותי ואת בוגה בוגי לשבט, את בוגי בוגי לסודיות, והראה לנו את הלדרמן. נכנסנו והתחלנו לבנות. בנינו ועמלנו ימים כלילות, עד שאתה הגעת. כבר כמעט סיימנו עד אז. בינתיים, להקת צבועים החליטה שהשטח שייך לה, ותקפה אותנו. בוגה בוגי הוכיח את גבורתו אז: צבוע נשך אותו ביד, הוא צרח 2 שניות ואז פעל: הוא הניף את היד עם הצבוע וחבט בכל הצבועים באמצעותו. הוא הרג 25 צבועים לגמרי לבד, ואת ה – 26 הוא הרג בחבטה אחת בקרקע. הוא הוריד אותו, אבל הנזק היה בלתי הפיך: צלקת בצורת קשת שהיא בעצם עשויה מחורי נשיכה של שיניים נותרה בו, לזכר המעשה. אני אומר לך, כשנחזור, נראה 3 גופות של אריות ו – 2 של טיגריס שן חרב, ובוגה אש יגיד שבוגה בוגי עשה את זה. עכשיו, מה הסיפור שלך?” שתקנו. אחרי שהמשכנו קצת, אמרתי:”אני נולדתי לשבט ברגר. גם אימי וגם אבי היו מהשבט הזה.” “רגע.” קטע אותי בוגה בוגה. “אתה רוצה לומר לי, שלשבט ברגר יש גם בנות? זה עניין נדיר!” “כן.” אמרתי. “אבל לא ידעתי את זה עד שהגעתי לשבט בוהן. אתה מבין, כדי להפוך לחבר של ממש בשבט ברגר, אתה צריך ללכת ליער ולהרוג אריה. אני נכנסתי ליער, אבל הלכתי לאיבוד. שבט בוהן ניסו להוביל אותי בחזרה. בדרך, ראיתי אריה. ניסיתי להרוג אותו. לא ידעתי שהחיה המקודשת לשבט בוהן היא אריה. כשהם ראו את זה, הם גררו אותי משם. הם הכריזו עליי כמחלל קודש וגרשו אותי לשממה.” “גם אני נחשב מחלל קודש אצל שבט בוהן.” אמר בוגה בוגה. המשכתי כאילו הוא לא הפריע לי. “שוטטתי המון זמן בשממה. לא העזתי להרוג אריות. פחדתי ששבט בוהן ימצא אותי שוב. האריות התנהגו אליי יחסית בנימוס, ולא הרגו אותי. בשלב מסויים הבנתי שיצאתי מהטווח של שבט בוהן, כי האריות היו יותר חשדניים. ועדיין, לא הייתי מסוגל להרוג אותם. יום אחד, פגשתי אריה. הוא עמד לרסק אותי, כאשר שמעתי אדם שר:’אוי ווי זמיר ואוי גיוואעלד יצאו לטיול, אוי ווי זמיר נפל. מי נשאר? אוי, גיוואעלד.’ הוא הסתכל עליי. ‘נו, למה אתה לא מחסל אותו?’ הוא שאל. ‘אני לא יכול.’ עניתי. הוא הבין, בצורה מסויימת. הוא הסתער על האריה וגירש אותו, ואז נעלם. המשכתי לשוטט בשממה, עד שפגשתי מכר ישן שלי, בוגה בוגי. הכרתי אותו כבוגי צופה, אבל הוא גורש, ועבר שבט. הוא הראה לי את המקום שלכם. והנה אני כאן.” בדיוק אז, מגה-בוגה לדרמן נעמד. ראינו מולנו ממש דבר כחול ירוק מכוסה קצף לבן. “שמעו, שמעתי בשבט בוגז שבמים עמוקים מאוד, יש זן של חיות שנקרא דגים. אולי נביא כמה מכאן?” הנהנו. הלכנו לבנות סלים לדגים. בנינו 6: 2 לכל אחד. מגה-בוגה לדרמן אמר:”אני אלך לצוד אותם.” הוא נכנס למים והתחיל ללכת למים העמוקים. “איי.” הוא אמר. “נשרטתי… זה כלום.” הוא הלך כמה שניות. ראינו משהו שנראה כמו V הפוכה, מעוקלת אחורה בקצהה העליון, שטה במים. ואז מגה-בוגה לדרמן קפא וצרח:”אההההה!!!!” משהו שלא יכולנו לראות גרר אותו לקדימה ולמטה. “מישהו!!! עזרו לי!!! אני ראש השבט!!!” עמדנו שם, המומים, ואז אמר בוגה בוגה:”זו עת לעשות, לא לחשוב.” וקפץ למים. הוא עשה תנועות נואשות בידיים והתקרב איכשהו אל מגה-בוגה לדרמן, חניתו בידו לפתע. הוא דקר אל תוך המים, ויצור כלשהו נסוג שם. אבל אז, עוד הרבה סנפירי V הגיעו. הוא המשיך בתנועותיו, ותוך כדי דקר אותם. הם הלכו והתרחקו. הם כנראה הבינו שלא כדאי להתעסק איתו. הוא גרר את מגה-בוגה לדרמן אל עבר החוף. הם נחתו על החוף. “בוגה בוגה.” אמרתי בתדהמה. “נראה לי שהמצאת עוד משהו.” “טוב, אם כך, אקרא לזה שחייה. מה המסקנות?” “טוב.” אמרתי. “כנראה שהמסקנה היא שלא צדים אותם ככה. מה דעתכם להביא להם משהו שהם אוכלים, ואז הם יבטחו בנו ויבואו?” “זה לא יפעל.” קבע בוגה בוגה. “צריך לקשור את זה למלכודת, נניח, לתלות את זה על קרס.” “גם זה לא מספיק.” אמר מגה-בוגה לדרמן. “צריך שהקרס תהיה מחוברת לחוט, שיהיה קשור למקל… אוך, אני אראה לכם.” הוא לקח, לשם ההדגמה, תולעת ותלה אותה על קרס ממתכת. הוא לקח חוט וקשר אותו לקרס וליפף אותו וקשר סביב גלגלת. הוא חיבר את הגלגלת לענף ישר, קשר אבן לחוט והשליך אותו למים. אחרי שהוא חיכה קצת זמן, החוט נמתח. הוא גלגל את הגלגלת, ודג נאבק עלה. הוא זרק אותו לדלי, ואמר:”כנראה הם אוהבים תולעים.” כל אחד בנה חכה, (כך הוא קרא לזה,) והתחלנו לדוג. אחרי הרבה זמן דיג, הצלחנו לדוג מספיק כדי למלא את הדליים. הרמנו כל אחד שני דליים, לקחנו את החכות וחזרנו. בחזור שתקנו, עד שהגענו בחזרה. “מה הבאתם?” שאל בוגה בוגי. “כי יש לנו בשר נוסף.” הוא הראה על 5 אריות ו – 6 טיגריסים שן חרביים שהיו תלויים על ענף של עץ. “ובנוסף, יש לי 21.” הסתובבתי אל בוגה בוגה ואמרתי:”טעית. הוא הביא יותר.” הוא נאנח. “הבנת את הרעיון.” ישבנו לאכול, שתינו, את הנותר הכנסנו למחסן. עלינו על המיטות ונרדמנו.