קמתי מפהק. לא נראה שבשר הציד עמד לאזול בקרוב. לא חסרו לנו דגים, והאריות והנמרים טרם נגמרו. בשלב מסויים הגיע אלינו אדם נוסף. היה נראה שהוא נווד חסר שם. מגה-בוגה לדרמן צירף אותו, אולי בתור החזר על בוגה אש, שבעיקר נתן לנו קצב עבודה עם השירים. בוגה בוגי קרא לו בוגה בוגד ובוגה לדרמן, שלא היה מנהיג אהוד יותר אחרי זה, לא ממש מצא לו שם מתאים. בוגה בוגי חשד בו תמיד, כלומר בבוגה בוגד, שהוא בוגד. יום בהיר אחד, כשסתם ישבנו ודיברנו על היצורים בעלי סנפיר ה- V – שקראנו להם כרישים – הם הופיעו. שבט שלם, שלא שמח במיוחד על עצם נוכחותנו במקום. ברגע שהם הופיעו, בוגה כלב ברח. “מי אתם?!” שאל בזעם המנהיג. “בוגז בוגד הביא אתכם לכאן?” “מי זה בוגז בוגד? ומי אתה, אם יורשה לי לשאול?” שאלתי. כינסתי דברים-כאלה-קטנים-עם-שריון-מוזר אליי. בוגה לדרמן עמד. “אז עכשיו אני בוגז בוגד, מגה-בוגז בוגז?” “איך אתה רוצה שאקרא לך?” שאל מגה-בוגז בוגז בבוז. “בוגז בוגה?” “כאן, על אדמות שבטי, אתה תקרא לי מגה-בוגה לדרמן!” קרא בוגה לדרמן. “תכף תגיד שזה חל גם עלינו, בוגה לדרמן.” מילמל בוגה זר. זה השם שאני, בוגה בובו, נתתי לבוגה “בוגד”. בוגה לדרמן הסתכל עליו בזעם והחזיר את מבטו למגה-בוגז בוגז. “אלו אדמות שבט בוגז.” אמר מגה-בוגז בוגז. “עזבתם אותי לבד כאן זמן רב. אל תגיד לי שציפית למצוא את המחסה האהוב שלך נטוש לגמרי, ללא שבט חדש.” “אנחנו מבקרים כאן זמן רב, ולא ראינו איש.” אמר מגה-בוגז בוגז. “יצאנו לטייל.” אמרתי. לא הצלחתי להתאפק. “ומי אתה?” שאל בזלזול מגה-בוגז בוגז. “בוגה בובו.” עניתי. “לא, מה השם האמיתי שלך? לפני שבוגז בוגד נתן לך שם נורא שכזה?” לכמה שניות לא עניתי. ואז מילמלתי:”ברגר מיני.” “מה?” שאל מגה-בוגז בוגז. בקול רם יותר אמרתי:”ברגר מיני.” הוא צחק. “אז, ברגר מיני, האם אתה כבר בוגר שבט ברגר?” “לא.” עניתי. הוא צחק. “זה כל מי שהצלחת להביא, בוגז בוגד? שני נחשלים משבט בוגי – כן, אני מזהה שאתם משם – ברגר לא-בוגר, נווד – רואים עליו את שנות הנדודים – ואת בושבתו בוגאר? חשבתי פעם שאתה קצת יותר חכם.” בוגה בוגה אחז בחניתו בכוח. “זה לא השם שלי.” הוא אמר בשינים חשוקות. “אבל זה כן, בושבתו בוגאר!” קרא מגה-בוגז בוגז. “בוגז – לתקוף!” בוגה בוגה הניף את חניתו ופגע באחד. הקרב החל. כמה מהם גנבו לי את הדברים-כאלה-קטנים-עם-שריון-מוזר בזמן שבוגה בוגי צעק:”תברח!” מול אריה לא יכולתי, והם היו חזקים יותר מאריה, אז ברחתי. הם רדפו אחריי, זורקים עליי את הדברים האלה, שהם קראו להם “אצטרובלים”. תפסתי כמה, אבל היות שלא הייתי מוכן לזרוק בחזרה הלכתי והפסדתי. אז פשוט ברחתי, משאיר כמעט הכל מאחוריי.
כשחזרתי, האלה שלי, שגם אותה השארתי מאחור הייתה שבורה. בוגה בוגי, ובעצם כולם, עמדו שם. “אמרתי לך לא לזרוק אותה!” קרא בוגה בוגי. “זה לא ממש משנה.” אמר בוגה לדרמן. “הפסדנו. שבט בוגה התפרק. כל אחד יכול ללכת לאן שהוא רוצה.” “בתור מחוות כבוד אחרונה,” אמרתי, “אנו משיבים למגה-בוגה לדרמן את תוארו הראוי לו כמייסד שבט בוגה.” מגה-בוגה לדרמן נאנח. “אני רוצה לספר לכם מה קרה במקור.” התיישבנו והוא התחיל לספר:”שבט בוגז היה קיים זה זמן רב. אני הייתי נווד חסר-שם. הצטרפתי אליהם. הייתי אז בוגז בוגה. החיים היו טובים. הרבה נוודים הצטרפו לשבט, והוא נהיה רב עוצמה . רק דבר אחד היה חסר: יכולת התרבות. כל הזמן יצאנו למסעות ארוכים, אבל תמיד חזרנו לעמק-בוגז. יום אחד, קמתי בבוקר בעמק ולא היה איש. אבן שנראתה לרגע כמו סכין ואז כמו ראש חנית נתנה לי את הרעיון ללדרמן. שיניתי קצת את המחסה, וזעמתי על שבט בוגז. שמטתי בגועל את השם בוגז משמי והוספתי לדרמן בסוף. בוגה בוגה, שהיה אז בושבתו בוגאר הנודע, הצטרף אליי. כולכם בוודאי יודעים למה בושבתו בוגאר סולק.” נעתי באי-שקט במקומי אבל שתקתי. אני לא ידעתי. “בוגי צופה ובוגי בוגי עקבו אחריו, כידוע. כעת אלו בוגה בוגי ובוגה אש. ברגר מיני הובא אלינו לאחרונה יחסית על ידי בוגה בוגי, וכונה בוגה בובו. וכעת, עוד נווד חסר-שם צורף,” הוא פנה לעבר בוגה זר. “ולא מצאנו לו שם. זהו סוף הסיפור, כי כולכם יודעים את ההמשך.” כולם קמו ועזבו בזה אחר זה. כשקמתי העפתי מבט לאחור, הרמתי אבן וחרטתי עליה:”כאן נח שבט בוגה ז”ל ת.נ.צ.ב.ה.” הנחתי את האבן איפה שהיה מרכז מעגל היושבים והלכתי. לא פגשתי מאז איש מהשבט. יום אחד, במדבר, פגשתי אריה. לא ידעתי אם אוכל להביסו. ברגעים אלו הוא ניגש אליי. אני מרים כלי נשק שהשגתי לאחרונה. האם אוכל לו?”
איש נעמד מעל המצבה. משם הוא נע הרחק, למדבר. הוא ראה שם אבן, עליה קרא את הסיפור הזה. היא הייתה מוטלת על הרצפה, וכתמי דם נראו אחרי הקטע הזה. נראה שהכותב סיים ושמט את האבן על הקרקע. אבל האם הוא נותר בחיים? זאת אינני יודע.