מעלית הזמן (סיפור מאחד)

יום אחד, בחודש חשוון, שוטטתי באזור שבו היתה המלחמה הראשונה, וגיליתי מעלית עם חתיכת קיר שיש עליה את כפתורי החיצים מעלה ומטה שעומדת באמצע הרחוב בחוסר מטרה. החלטתי לנסות ללחוץ, ולחצתי על הכפתור מטה, כי הכי הגיוני ששם יהיה משהו יותר מלמעלה, והתוצאה הייתה שהדלת נפתחה. נכנסתי למעלית והסתכלתי על 10 ספרות מסודרות: 0,1,2,3,4,5,6,7,8,9. ובנוסף מקש שנראה כמו “אנטר”. הקלדתי סדר של ספרות שהתחיל ב-1 ולחצתי על ה”אנטר”. התוצאה הסופית הייתה שהמעלית ירדה. בלוח האלקטרוני שעליו כתובות בד”כ הקומות, היה שלט עם מילים מתחלפות שהצלחתי לקרוא כמה מהן: כדאי להוריד חלק מהשמות ראשונים, גאונים, אמוראים, תנאים, בית שני, גלות בבל, ביהמ”ק הראשון, שלמה המלך, דוד המלך, שאול המלך, יהושוע, יציאת מצריים, גלות מצריים, יעקב, יצחק, אברהם, נמרוד, המבול. במבול המעלית עצרה, הדלת נפתחה, ויצאתי למבול אמיתי שכמעט הרג אותי. מצאתי את עצמי על סיפון ספינה ומולי היה תא רחב, מספיק למגורים. איש אחד יצא החוצה מהתא ושאל: “מי אתה?! מה אתה עושה כאן?!” עניתי: “שלום גם לך! אני נעם והגעתי לכאן דרך המעלית הזאת.” “נעם? כמו נעמה? ומה זה מעלילת?” עניתי לו: “לדודה שלי קוראים נעמה. וזה מה-עה-לי-ת, לא מעלילת.” “פשוט… תסביר הכל בפנים. בסדר?” אמר האיש, מבולבל. “כן.” עניתי ונכנסתי איתו פנימה. בפנים, היה ערוך שולחן ואבן חן גדולה האירה מלמעלה וחלון קטן האיר גם, כי היה קצת אור שמש בחוץ. ליד השולחן הסבו 7 אנשים, והיו שם 8 מיטות. בסה”כ היו מיטות לכולם, והן היו מסודרות שתים-שתים, אחת ליד השנייה. ואחר כך מה התרחש כמעט כולם קמו, (כמעט חצי מהמסובים, וכל הקמים היו בנים והיו שם 3 בנים ו-4 בנות.) “שלום, אבא!” אמרו הבנים, “מי זה?” “זה בדיוק מה שאני רוצה לדעת” ענה האב והוסיף: “דבר.” בגלל שהוא לא ידע מה זה מעלית, התחלתי להסביר על הטכנולוגיה, ומשם עברתי לכל הדברים שהיו קשורים למלחמותיי באנשים הזרים, עד למעלית המשונה. “באמת?” שאל האיש בעניין. “ואנחנו הם: אני, נוח בן ה-600, נעמה, אשתי, שלושת בני שם חם ויפת, ונשותיהם עם כל בעלי החיים חוץ מהלטאות המפחידות שלא הגיעו.” רק ברגע הזה התחלתי להבין מה זה אומר. “אתה הנוח המפורסם? זה שבנה תיבה כדי לשרוד במבול?” “איך מפורסם לאחר מות כל חי חוץ ממשפחתי הקרובה אני לא בדיוק מבין, אבל כנראה שכן.” אמר נוח. “אתה עומד להיות מפורסם בין צאצאיך, ואני אחד מהם! אני לא מאמין! חזרתי אחורה בזמן!” אמרתי. “באמת?” אמר נוח, “זה לא הגיוני! אבל אני מניח שלמי שמעופף באמצעות טלית זה רגיל. טוב אני אלווה אותך לבחוץ.” נוח ליווה אותי למעלית. לחצתי על החץ למעלה, אמרתי: “להתראות!” ונכנסתי בחזרה פנימה. לחצתי על המקשים 5,7,7,4, ומצאתי את עצמי בבית. “מאיפה המעלית הזאת הופיעה, נעם?” זה היה יאיר, שהתאמן מאחורי הבית, שם הופעתי. חייכתי ואמרתי: “בדיוק כמו שאתה עף: קסם.”