קראתי בהוראות שצריך לקחת רימונים ולזרוק אותם כמו רימונים. ולכן יצאתי לקנות כמה רימונים. הגיע ראש השנה, נכנסתי לבית וחכיתי לאזעקה. ואז כמה מהם באו ונשמעה האזעקה. התעטפתי בטלית וזרקתי רימונים. רימון אחד פגע באחד מהם, הוא תפס אותו וזרקו עלי. כל חבריו אמרו לו:”איזה דפוק אתה! זרקת את הרימון כשבטוח שהוא יתפוצץ באוויר!” ניצלתי את הזמן וזרקתי עוד כמה רימונים. אותו אחד שזרק את הרימון, זרק גם הוא עוד רימונים, עד שחטף רימון בראש, עף חמישה מטרים אחורה והתעלף. שוב פעם ניצלתי את הזמן שבו ניסו להעיר את הפצוע, וזרקתי עוד כמה רימונים. כולם התעלפו (אפילו החובשים שלהם) והם הלכו משם כמו עדר צאן הבורח מאריה גדול.
ביום השני של ראש השנה, הבאתי קרן ושופר. כשהם התחילו להתקדם זרקתי רימונים, וכשהם התקרבו עוד יותר-תקעתי באחד מהם את הקרן. כשהם התרבו יותר מדי תקעתי בשופר וציציתמן הגיע לעזור לי להילחם בהם ואיתו הגיע אדם היוצר חיילים. הרגנו כמעט את כולם, חוץ מהמשוגע ביותר שהיה להם, שהיה חכם מספיק בשביל לגלות שמאוד כדאי לו לברוח (שאם לא כן-היה עליו למות, ולא סתם אלא ביסורים!).
זה אחד מהסיפורים שקרו לפני סוכות.
נעם,
אין כמוך, מספר סיפורים אמיתי!!