שבט בוגה בתוספת בוגה בובו

פקחתי-עיניים-זכרתי על העץ-הרך-לעצום-עיניים-לא-לזכור. התרגשות פשטה בי כשנזכרתי: אני לא בודד בשממה עוד! יש לי שבט משלי! ויש לי מה לעשות! קמתי בזריזות. השמש היתה מימין לפתח, בניגוד ללפני שעצמתי-עיניים-לא-זכרתי היא היתה משמאל, אחרי יום שלם ששהתה בשמים. לא היה איש בפנים מלבדי. יצאתי. ראיתי את בוגה בוגה, שומר הסף, עומד בכניסה הפתוחה היחידה לעמק ושומר. לפתע, כאילו משום מקום, יצא אריה. בוגה בוגה הרים את החנית. הוא דקר את האריה. האריה שאג בזעם וזינק על הצוואר שלו. הוא תפס את החנית גם ביד השנייה, כך שלסתותיו של האריה נסגרו על החנית, לא על הצוואר. הוא נופף בחנית והאריה טס אל הרחק משם. הפה שלי נפער. “אה.” אמר בוגה בוגה. “חתיכת אריה רכרוכי.” בשלב הזה כמעט עצמתי-עיניים-לא-זכרתי. “מ… מה?!” שאלתי בתדהמה. “האריה הזה כמעט ריסק אותי, יום אחד בשממה! אני מזהה אותו. אילולא נווד ששר ממש יפה הייתי מת!” “באמת? רק שאלה לגבי הנווד…” אמר בוגה בוגה. “הוא נהג לצבוט את הלחיים ולשיר ‘אוי ווי זמיר ואוי גיוועלד יצאו לטיול…’?” הוא התחיל לשיר. “די.” אמר מגה-בוגה לדרמן. “צריך לצאת לציד. מה אתם אומרים, שניקח גם את הטירון?” “לא.” אמר בוגה בוגי באופן חד-משמעי. “הוא ילמד מרחוק.” “למה?” שאל בוגה בוגה. “כי הוא גרוע בזה. שמעת איך הוא פחד מהאריה הרכרוכי, שהיה עד כדי כך רכרוכי שבוגי בוגי סילק אותו תוך שניות, אפילו שהמומחיות האמיתית שלו היא לשיר.” “דיברתם עליי?” שאל הנווד הזר, שנראה שקראו לו בוגי בוגי, שמשום מה פתאום היה שם. “כן.” אמר בוגה בוגי. “דיברנו על זה שאתה יודע לשיר יותר מלסלק אורחים לא רצויים.” “תודה.” אמר בוגי בוגי. “לא חשבתי שאני עד כדי כך טוב בשירה.” “לא טוב בשירה יותר מדי, גרוע בציד יותר.” אמר בוגה בוגה. “מעליב.” אמר בוגי בוגי. “אגב, בדיק שאלתי, התכוונת אליו?” שאל בוגה בוגה, פונה אליי. “כן.” אמרתי. “אז סיכמנו.” החזיר מגה-בוגה לדרמן את השיחה לנושא המקורי. “הטירון לא בא, וגם לא בוגה בוגה ובוגי בוגי, הזמר המהולל.” הוא הלך וקרא מעבר לכתפו:”בוגה בוגי, עלה לתצפית!” בוגה בוגי הלך ועלה בזריזות על עץ, וחיפש טרף טוב. “בכיוון הנגדי מהשמש, קצת ימינה!” הוא צעק. “פרט יחיד של ג’ירף זנב-סוס!” הוא ירד מהעץ, ותוך כדי דרך על הענף שמגה-בוגה לדרמן ניסר יום לפני. הענף, שלא היה יציב במיוחד, נפל מתחת לרגליו. “אאוץ'” הוא רטן. “הי, זה הענף שניסרתי אתמול עם הלדרמן!” אמר מגה-בוגה לדרמן. “יופי, בוגה-טמבל.” ענה בוגה בוגי. בהיתי בו. “לא לקלל!” אמרתי. “אתה אל תדבר, טירון. אתה לא המפקד כאן. עלה לתצפית.” אמר מגה-בוגה לדרמן. בוגה בוגי הרים את הענף. “בוגה בובו! מצאתי לך נשק.” הוא אמר. ניגשתי אליו. “מה?” אמרתי בסקרנות. “זו אלה טובה. אל תזרוק אותה. השתמש בה בחוכמה.” לקחתי אותה. “תודה.” אמרתי. הוא יצא ביחד עם מגה-בוגה לדרמן לכיוון הנגדי מהשמש, קצת ימינה. עליתי לתצפית והקשבתי לשיר של בוגי בוגי:”אוי ווי זמיר ואוי גיוואעלד יצאו לטיול, אוי ווי זמיר נפל. מי נשאר? אוי, גיוואעלד.” למזלי, טרם עייפתי מלהקשיב לו, שאם לא כן, הייתי צריך להעמיד את כישורי הציד שלו כנגד כישורי הציד העלובים שלי, ודי ברור מי ינצח. בינתיים, הוא אסף דברים-כאלה-קטנים-עם-שריון-מוזר שחם-מאיר תופס אותם מהר כדי להדליק חם-מאיר. הוא ערם אותם לערמה ביחד עם זרדים וענפים יבשים. לאחר כל זה, הוא המשיך לשיר. בזמן הזה, בוגה בוגה פטרל מסביב לחלק של השבט בבקעה ושמר, ומגה-בוגה לדרמן ובוגה בוגי צדו את הפרט ג’ירף זנב סוס. מתוך כל זה, רק הציד היה מעניין, אז אתאר אותו: בוגה בוגי התגנב מימין ומגה-בוגה לדרמן משמאל. הם חיכו שהציד יהיה שקוע באכילה ואז קפצו. לרוע המזל, ברדלס אחד גם רצה אוכל, וכך גם חבורה של צבועים. כשבוגה בוגי ומגה-בוגה לדרמן קפצו, גם הברדלס הסתער. הצבועים העדיפו לא לטרוח, וחיכו לגלות מי ייקח את הבשר. זה היה מרדף קשה: ג’ירף זנב סוס מסוגל לשמור על המהירות הכי גבוהה שלו במשך יממה, וזו מהירות גבוהה במיוחד, גם אם לא יותר משל ברדלס. למזלם, הם הבריחו את הג’ירף אל עבר האזור של השבט, כך שכאשר הוא הגיע אלינו, אחרי שהתרעתי על ההתקרבות, בוגה בוגה כבר היה בכוננות עם החנית, וגם הג’ירף וגם הברדלס השתפדו. בדיוק אז נשמע קול שמחה ובוגי בוגי צעק:”יש!!! המצאתי את האש!!!” לקחנו את הבשר ושמנו אותו על האש. “שלל טוב יש היום.” אמר מגה-בוגה לדרמן. “נחסוך אותו עוד שבע שמשות וירחים. אחר כך גומרים הכל. נשים את השאריות מהיום במחסן.” “סיימתי!” הכרזתי. הצצתי הצידה כאשר שמעתי רישרוש בצמחייה. צבוע עצר במקום ולא זז כשהוא שם לב שתפסו אותו “על חם”. כנראה הצבועים רצו לגנוב מאיתנו. “אממממ…. סליחה?” לחשתי מזווית פי לבוגה בוגה, שישב ליידי. “התראת צבוע? יש אצלכם משהו כזה?” הוא הציץ הצידה וקם. הוא הרים את החנית ושאג. הרעש הבריח את הצבועים ממחבואם, וגיליתי שזו להקה שלמה, אותה להקה שעקבה אחרי הציד. בוגה בוגה הניף את החנית והעיף הצידה 5 מתוך 17, כלומר שנשארו 12… או יותר, כי האלה שהועפו שרדו. טוב… לא הייתי רגיל לזה. הצבועים הסתערו עליי. כמחוות התגוננות מטופשת הנפתי את האלה. בום!!! נשמע קול, כאשר גולגולת של צבוע נמחצה. בהיתי בהלם בידיים שלי. איך עשיתי את זה? הנפתי את האלה על הצוואר של ההבא בתור. קול שבירה נשמע, וגם הוא נפל שדוד. מגה-בוגה לדרמן פתח עוד קטע בלדרמן שלו ויצאה ממנו חרב. הוא ערף את הראש של צבוע שלישי. בינתיים, גם הוא וגם בוגה בוגה נסוגו. בוגה בוגה תפס את החוט ומתח אותו, ומגה-בוגה לדרמן שלף מהלדרמן שלו אלה ושם אותה על החוט המתוח. שניהם עזבו. מרוב עוצמת הירייה, שכאשר היא חזרה ונחתה, גל ההדף העיף אותי לאחור. בוגה בוגה תפס אותי לפני שמתי. לצבועים לא היה כזה מזל: או שהם עפו ליער ואיכשהו שרדו עם פציעות קשות, או שהם התרסקו על האבנים או על העצים. נותרו רק 3 פצועים קשה, ולא נראה שהיה להם כוח לחזור לנסות לשדוד אותנו. הסיכום הוא כזה: אני הרגתי שניים, בוגה בוגי הרג אחד בזמן שמגה-בוגה לדרמן ובוגה בוגה ירו מהבליסטרה הקטנה, בוגה בוגה הרג אחד שהוא העיף, ומגה-בוגה לדרמן הרג עשרה שלמים כולל תשעה עם הבליסטרה ואחד בלדרמן. בוגה בוגה העמיד אותי, ועברנו לבניית המקום-לעצום-עיניים-לא-לזכור. הבאתי עוד זרדים והשלמנו את הפינה האחרונה. משום מה, מגה-בוגה לדרמן מצא את זה סיבה מספקת לצאת לאגם ולשתות מאבן-חלולה-עם-פתח-אחד. אחרי שסיימנו לשתות, איכשהו כבר הלכה השמש ועלה הירח, לכן חזרנו למקום-לעצום עיניים-לא-לזכור, שכבנו על העץ-הרך-לעצום-עיניים-לא-לזכור ועצמנו-עיניים-לא-זכרנו.