שבט בוגה – התחלה חדשה

האיש המשיך הלאה, אל מעבר למדבר. לאחר כמה זמן הוא נתקל בשלט: “שטח שבט בוהן. המנעו מקטל אריות באזור זה, אם אינכם רוצים לעבור חינוך מחדש.” היה ניכר שלא שבט בוהן כתבו את זה: לתת חינוך מחדש לאי הרג אריות היה תחביב שלהם. האיש נאנח והמשיך הלאה. לאחר כמה זמן, הוא נתקל בבן שבט בוהן. “שמעת פעם על בוגה בובו?” שאל האיש. “לא.” ענה נחרצות בוהן בוגי, בן שבט בוהן בו נתקל האיש. “ועל ברגר מיני?” שאל האיש. “אממ… עליו דווקא כן שמעתי. למעשה, אני עצמי חינכתיו מחדש לאי קטל אריות!” אמר בוהן בוגי ושמץ גאווה בקולו. “אבל,” הוא הוסיף, ונשמע פחות גאה, “נראה שזה לא לגמרי פעל. הוא עבר כאן לאחרונה, הואשם בטבח אריה, ויצא מזה בתחמנות רבה.” “מתי זה לאחרונה?” שאל האיש והתרגשות בקולו. “לפני כמה שבועות.” ענה בוהן בוגי. “עכשיו, אם לא איכפת לך, אני במעקב קטל אריות. נראה שאנשים מכבדים יותר את חוקינו לאחרונה. ואגב, שמעת על השיגעון החדש?” “איזה?” שאל האיש. “כתב היתדות הזה.” ענה בוהן בוגי. “קרוא וכתוב – ממש לא ייאמן! אתה לא יכול ללכת לשום מקום בלי להיתקל בחריטות על האבנים! מזעזע!” “זה דווקא נחמד, לדעתי.” אמר האיש. “ואגב, בימינו הם חורטים גם על עצים.” הוא עקף בזריזות את בוהן בוגי והשאיר אותו למעקבו. לאחר שהלך זמן מה, הוא הרגיש שמישהו עוקב אחריו, אבל לא הצליח לראות מי. אחרי זמן הליכה מועט, רשת צנחה עליו מהשמיים. “הא!” קרא בפראות מישהו וקפץ מהעץ שישב עליו. “מי אתה? איזה בוהן שבא להרצות לי? בוגז מהעמק? בושבתו זועם?” האיש נראה מבוהל. “אני נווד.” הוא התנשף. “אין לי שום קשר לתככים בין שבטיים!” “ככה.” אמר בושבתו בוגאר, שהיה זה שירד מהעץ. “מה מעשיך כאן?” “אני מחפש מידע על בוגה בובו, או ברגר מיני.” הוא אמר. “קראתי את  הסיפור-חיים-שהוא-כתב שלו, ואני ממש רוצה לפגוש אותו.” “הראה לי.” תבע בושבתו בוגאר. הנווד הושיט לו לוח. בושבתו בוגאר עבר עליו בזריזות ונאנח. “הוא בוודאי מת.” “בן שבט בוהן אחד אמר לי שהוא הגיע לנחלתם לפני כמה שבועות.” אמר הנווד. “זה לא הגיוני.” אמר בושבתו בוגאר. “אפילו אריה חלשלוש כמעט ריסק אותו בשממה.” “מאיפה אתה מכיר אותו?” שאל בתדהמה הנווד. בושבתו בוגאר הושיט את ידו. “נעים להכיר, אני בוגה בוגה.” מדהים מה משפט אחד יכול לעשות. הנווד הופתע לחלוטין. “אתה גם משבט בוגה?” הוא נדהם. “כן.” אמר בוגה בוגה (ככה נקרא לו מעכשיו). “למה?” “שבט בוגז מתחיל שלטון עריץ מעבר לשממה! אתם בוודאי היחידים שיכולים לעצור אותו!” “ומי ינהיג אותנו?” שאל בוגה בוגה. “מגה-בוגה לדרמן נחטף על ידי שבט הזורעים. הוא כלוא אצלם, ונלקח מרחק רב צפונה. אני לא אוכל להיות לעולם מנהיג מוסכם, בגלל בוגה בוגי. בוגה בובו בטח מת. מי עוד יכול להיות ראש שבט?” “אולי בוגה בוגי?” הציע הנווד. “בחיים לא אסכים לכך!” קרא בוגה בוגה. “ובוגה אש?” שאל הנווד. “גם לא.” ענה בוגה בוגה. “מה עם החדש הזה? בוגה זר?” “אתה מתכוון לבוגה בוגד? לא, הוא לא מתאים לתפקיד.” זה מוטט את כל תקוותיו של הנווד. “בא איתי לפחות לפגוש את שאר חברי השבט. ו… אממ… יהיה לי יותר קל ללכת בלי רשת עליי.” “אתה צודק.” הסכים בוגה בוגה. “שים ידיים מאחורי הגב.” “למה?” שאל הנווד. “תכף תדע.” ענה בוגה בוגה. הנווד שם ידיים מאחורי הגב והרגיש שקושרים לו אותן, אבל לא הצליח להשתחרר. לאחר שסיים בוגה בוגה לקשור, הוא הרים את הרשת. הנווד התעצבן. “למה זה היה טוב?” הוא שאל. “אני לא יכול לבטוח בך לגמרי, נכון?” אמר בוגה בוגה. “עכשיו בא. הם בשבט בוגי.” הצעדה ארכה זמן מה, עד שהזוג המוזר הגיע לנחלת שבט בוגי. לפתע, חץ נורה מאחד העצים, וננעץ מילימטר מהפרצוף של בוגה בוגה. על החץ היה כתוב:”בפעם הבאה זה יהיה מדוייק יותר. עצרו.” בוגה בוגה והנווד נעמדו במקום. “נו, באמת.” אמר בוגה בוגה. “ככה מקבלים בימינו פני ידיד ותיק?” “אינני רואה ידיד.” ציין מישהו. “אני רואה נווד ואת בושבתו בוגאר. אולי אתה מתכוון להכרותי העמוקה איתך בזמן שהותנו המשותפת בשבט בוגה?” בוגה בוגה נאנח. “כן, בוגי צופה. ועכשיו אתה, בוגי בוגי ובוגי בוגה מוכנים לרדת?” “לא.” ענה בנחרצות הקול. הנווד הכבול מצא לנכון להתערב. “זה בנוגע לשבט  בוגז. הם מתחילים להשתלט על השטחים מעבר לשממה, ומתכננים להמשיך דרומה, לכאן.” “וזה איכפת לי כי…?” אמר בוגה בוגי (לשעבר). “הם יכבשו גם את שטחי שבט בוגי. גם לכם לא יישארו שטחי מחייה, לא רק לשבטים המעטים מעבר לשממה. ובנוסף, זה ייתן לכם אפשרות לשקם את שבט בוגה.” “ועם איזה צבא אני אמור לנצח אותם? שבט בוגה התפרק, וגם ככה הוא היה קטן מאוד. אם שבט בוגז מתחזק, אין איש שייעצור אותו, אלא אם כן כל השבטים ייתאחדו. ובאזור הזה אין איש כריזמטי מספיק לאחד את כולם. אין תקווה, נווד. נדוד צפונה. אולי דרומה. כאן לא תמצא תקווה.” “הנווד הזה טוען שייתכן שבוגה בובו עודנו בין החיים.” אמר בוגה בוגה. שלושה אנשים צנחו זה אחר זה מהעצים. אלו היו בוגה בוגי, בוגה אש ובוגה זר/בוגד. “לא ייתכן.” אמר בוגה בוגי, הדובר של השלושה. “לא היה איתו איש שיגן עליו בשממה. הוא בוודאי מת.” “בא נלך לבדוק.” הציע הנווד. “אבל קודם, מישהו מוכן להתיר את ידיי?” ארבעה אנשים הלכו ברגליהם ביער לכיוון נחלת ברגר. היו רק ארבעה כי הנווד נקשר גם ברגליו ופיו נחסם, משום סיבה מיוחדת. הוא לא נראה שמח במיוחד מהסידור. “ממממממ!” הוא אמר – או לפחות זה כל מה שהארבעה שמעו, בגלל שכנזכר, פיו היה חסום. אולי הוא ניסה לומר שזה לא נחוץ. זה לא שינה דבר. לאחר כמה זמן הליכה, הם נתקלו בשלט עץ: “נחלת שבט ברגר. אם אתה בן בוהן – אל תציג את כף רגלך מעבר לשלט זה!” החבורה נכנסה פנימה והסתלה סביב. בוגה בוגה ראה בן ברגר אחד.”אדוני!” הוא קרא. “איפה ברגר מיני?” “המחסה השביעי משמאל!” ענה בן שבט ברגר. החבורה צעדה פנימה ועצרה מול המחסה המדובר. “טוב,” אמר לבסוף בוגה בוגי. “אין הרבה ברגר מיני, ולעולם לא נדע אם לא ניכנס.” החבורה נכנסה פנימה. קול הפתעה נשמע. “בוגה בוגה? בוגה בוגי? בוגה אש? ובוגה… אממ… זר? אלו אתם?” “וזה אתה, בוגה בובו?” שאל בוגה בוגה. “כי כן, אלו אנחנו.” “כן. ומיהו הכבול שם?” שאל בוגה בובו. “איזה נווד אחד.” אמר בוגה בוגי. “בוגה בוגה פגש אותו באזור שטח בוהן.” “גם כן חסר שם?” שאל בוגה בובו. “ואגב, איפה מגה-בוגה לדרמן?” בוגה בוגה ובוגה בוגי דיברו ביחד. “נחטף על ידי שבט הזורעים.” אמר בוגה בוגה. “ערק לשבט הזורעים.” אמר בוגה בוגי. “איזו אפשרות מהשתיים? נחטף או ערק?” “ערק יותר הגיוני.” הודה בוגה בוגה. “אבל כולם אמרו שהוא נחטף. הוא בטח ערק וקיבל את השם הזורעים לדרמן.” “לא חשוב.” אמר בוגה בובו. “מה מביא אתכם לכאן?” “רצינו לבדוק אם אתה בחיים.” אמר בוגה בוגה. “ממממ!” קרא השבוי. “אולי תשחררו אותו?” הציע בוגה בובו. “הוא לא ייברח לשום מקום.” הנווד המסכן שוחר והתנשם. “כבוד גדול הוא לי לפגוש אותך סוף סוף.” אמר הנווד. “קראתי את הסיפור-שחרטת-על-שבט-בוגה, ומאז חפשתי אותך. על פי מה שכתבת, אתם היחידים שהצליחו לעמוד בפני שבט בוגז.” “הצלחנו לעמוד בפניהם?” הופתע בוגה בובו. “ואני חשבתי לתומי שברחנו כמו שפנים.” “ברחנו כמו שפנים.” אישר בוגה בוגה. “אבל כנראה שבטים אחרים אפילו לא ניסו לעמוד על שלהם.” “זה לא זה.” התערב הנווד. “איש מלבדכם לא שרד מפגש עם שבט בוגז.” שתיקה השתררה. לאחר כמה זמן סיכם בוגה אש את השיחה במילים:”נראה שמחכה לנו אתגר.”