היה היה פעם, בתקופת האבן, שבט של אנשי מערות, שקראו לו שבט בוגה. חברי השבט היו מעטים, וגרו במחסה מעץ וזרדים בבקעה שכוחת אל. הם חשו מאוימים משבט של אנשי מערות אחר, שהם כינו אותם בוגז, שתבע בעלות על הבקעה. חברי השבט היו: בוגה לדרמן, על שם הסכין פרי המצאתו, שהיה רב שימושי ונקרא לדרמן ללא סיבה נראית לעין, בוגה בוגה, שומר הסף, בוגה בוגי, הצופה והאחראי על הבנייה, בוגי בוגי, שהיה זמר, וזה היה שמו בטרם הצטרף בתור בוגה אש, בוגה בובו, אחד תינוקי במיוחד שכתב את הסיפור שתירגמתי והרי הוא לפניכם ובוגה זר (על פי בוגה בובו,)/בוגד (ע”פ בוגה בוגי,)/אין לי מושג מה רק לא אלה (ע”פ כל השאר.) לכל אחד מהם היה נשק משלו: לבוגה בוגה היתה חנית עץ, לבוגה בוגי היה סכין, לבוגה לדרמן היה הלדרמן שלו, לבוגה בובו היתה אלה, (שנהרסה,) ולשאר בעצם לא היה כלום. בהתחלה, השבט מנה את בוגה לדרמן, ואז הגיע בוגה בוגה ומיד אחריו בוגה בוגי, בערך כאן הגיע בוגי בוגי, אחריו בוגה בובו, ואחרון בוגה זר/בוגד/אין-לי-מושג-מה-רק-לא-אלה. השלושה הראשונים בנו את המחסה, והוא היה כבר קרוב לסיום כאשר בוגה בובו הצטרף. בשלב הזה הם נכנסו לבעיה עם שבט בוגז, אבל אנחנו נתחיל בערך מהיום בו בוגה בובו הגיע.
“”מה אתה רואה?” שאל בוגה בוגי. “עצים,” עניתי “עוד כמה דברים מוזרים… כאן אתם גרים?” “לא.” ענה בוגה בוגי, בזמן שמגה-בוגה לדרמן התקרב. “מגה-בוגה לדרמן! תביא את החוט!” (אנו מצטערים אם טעינו בתרגום. הוא כותב באותיות משונות, והוא כתב בחוט: “דבר כזה ארוך שקושרים אותו לעץ כדי להיכנס לבקעה בדרך כיפית גם אם לא חייבים ואפשר לרדת בלעדיו.”) מגה-בוגה לדרמן ירד והביא את החוט. הוא עלה בחזרה וקשר אותו לעץ. “רוצה לרדת בלעדיו?” שאל מגה-בוגה לדרמן. “לא.” אמרתי. “יותר כיף ככה.” ירדנו כולנו. (כולל בוגה בוגה, שעוד לא דיבר.) דבר ראשון ירד מגה-בוגה לדרמן, אחריו בוגה בוגה, אחריו בוגה בוגי ואחרון – אני, בוגה בובו. הגעתי לקרקעית וראיתי שם דברים מגניבים: עצים, יער שלם מהם, מחסה עשוי ענפים וזרדים, ספסל שדורדר קודם בידי מגה-בוגה לדרמן, חנית ששכבה על הרצפה רגע לפני שבוגה בוגה לקח אותה ונעמד לשמור על הסף, ענף שמגה-בוגה לדרמן השתמש בסכין הרב שימושית שלו כדי לנסות לנסר אותו, ו… בעצם לא הרבה יותר מקורת גג, שם חדש בשבילי והמון עצים. וכל זה היה מוסתר מאחורי שיח, במבט מלמעלה. “בא.” אמר בוגה בוגי. “ניכנס לתורנות איסוף זרדים לבניית קיר. ” הקפנו את קורת הגג הנוחה והגענו למחצב הזרדים. הוא הראה על קופסה מלאה חלקית בזרדים והתחלנו לקחת זרדים מסביב ולהכניסם לקופסה. לאחר שסיימנו, חזרנו ונתננו למגה-בוגה לדרמן את הזרדים. חזרנו לאסוף. בזמן האיסוף השני, החנית נזרקה אלינו. היא חתכה לי קצת את היד, אבל המשכתי לאסוף. אבל זה לא היה הכי גרוע: בוגה בוגי השליך את החנית בחזרה, ונחתכתי שוב, באותו מקום: מהאגודל עד אמצע כף היד. זה כאב. “איייייייייי!!!” צרחתי. “זה כואב!!!” בוגה בוגי כמובן ניגש אליי. “אתה בסדר, בוגה בובו?” הוא שאל. “כן, אבל זה כואב.” אמרתי והצמדתי את היד לעור חיה ששמתי על המותניים והשתלשל עד טפח מעל הברכיים שלי. “זה לא נורא.” הוא אמר. “לנו יש פציעות יותר חמורות. אני ננשכתי על ידי צבוע בזמן הציד, ביד שלי.” הוא הרים את ידו והראה לי קבוצה של חורים אדומים בעיגול. “בסדר.” אמרתי. “אבל אין לי כח לעבוד. אשכב עכשיו על העץ-הרך-לעצום-עיניים-לא-לזכור.” הלכתי ושכבתי עליו, ועצמתי-עיניים-לא-זכרתי.