שבת

רק אז גילינו שגם בשבתות הם תוקפים. לא התכוננו לשום מלחמה. רק לשבת רגילה לגמרי, שלוש סעודות, תפילות, והכל כמו כל שבת. אלא שבשחרית, בפסוקי דזמרה לפני ברוך שאמר, הם הגיעו. נתנאל ואני לא היינו מוכנים לקרב, אבל יאיר הביא את הציצית ליתר בטחון וגם את הטלית שלי.(משום מה הוא כעס על זה, וזו הפעם הראשונה בערך שאני מודה ליאיר.) אבל נתנאל נלקח בשבי כי לא מניחים תפילין בשבת ולכן יאיר לא הביא לו אותם. הבאנו את התפילין והלכנו להציל את נתנאל. יאיר בא להציל את נתנאל בקרב פנים אל פנים. הוא הסתער עליהם עם זוג פמוטים שלופים וירה אש על כולם. הם חמקו והסתערו עליו בזמן שאני שחררתי את נתנאל ונתתי לו את התפילין. יופי של תוכנית שלי, נכון? אופס, שכחתי להזכיר שאני יאיר והיורה מפמוטים היה נעם (מי יורה בלהביורי פמוטים בימינו, ועוד בשבת, המטומטם!). זה שוב נעם, התחלנו להלחם רק כשהם הסתערו. מה לעשות, היה אז שבת. המלחמה הייתה קשה. אפילו המטומטם הפיל אותי! אבל אז יאיר עזר לי להתארגן והתחלנו להדוף אותם. ורק בעזרת ה’ הצלחנו לצאת מזה חיים ולא מתים כי היה להם יתרון פתיחה.