כדור אש עף לו באוויר ופגע בילד שעמד שם. “ה’ ישמור, זה טרול אש.” אמר הילד. בזכות האבולוציה האש לא הרגה אותו, אבל הוא נפצע קלות. אם אתם מעוניינים לדעת מהו טרול אש, זו מוטציה של קוף, מהיחדים ששרדו. ניצנוץ של לבן הבהיק על מצחו. הקרח נטמע שם, אבל שלא מרצונו. כשנולד, נפל עליו פתית שלג תועה ונטמע בראשו, ומאז יש לו יכולות משונות, אבל הן לא כוללות חסינות כללית לטרולי – אש מעצבנים, IgnisMonkeyus בלשון מדעית. הילד התרומם. “כולם בסדר?” שאל. “האיי האיי אייספאייר סור!” קרא ילד אחר. הילד גילגל עיניים. “ובעברית, באעשר?” אמר אייספאייר. “הכל בסדר ברוך ה’, קארשח.” ענה באעשר. “ברוך ה’,” אמר קארשח, “בואו נמשיך.” הטרול חשף את עצמו. אם כבר מדברים על זה, טרולים חכמים יותר מקופים רגילים. הם יודעים כמה מילים, ולפי הצורה בה הם חילקו משפט, יכולת לדעת למה הם התכוונו. הטרול הציץ בהם ואמר:”ל – מות ה – אמו – ת מ – לוות א – מוו – ת מת – ים?” קארשח ניסה לפענח. “אמרת, למהאתמלאמתמים?” הוא שאל. “אני חושב שהוא אמר ‘למה אתם לא מת מים'” אמר באעשר. קארשח גילגל את עיניו. “וזה נשמע לך הגיוני?” ילד אחר אמר:”לי נראה שהוא אמר ‘למה אתם לא מתים'” “ומה עם המ”ם?” קפצו עליו קארשח ובאעשר. “לפעמים יש אותיות מיותרות.” ענה הילד. “טוב… זה יותר טוב ממה שבאעשר אמר.” אמר קארשח. הטרול זרק עוד כדור. נראה שנמאס לו מההתדיינות על מה הוא התכוון לומר. “התכופפו!” צעק קארשח. הצעקה הייתה במקום, כי אם הם לא היו מתכופפים, הכדור היה מעיף את כולם ישר אל הדרקון מחמד של הטרול, שישב מאחורי החבורה. “אנחנו מוקפים!” אמר באעשר את המובן מאליו. לדרקון אמנם לא היו כנפיים, אבל הוא נשף אש מצויין. “טוב, חבר’ה, נצטרך לשתף פעולה.” אמר קארשח בקול רועד. אבל הוא אמר זאת הפעם בזמן הלא – נכון: חץ ננעץ בגבו של הטרול והוא קרס. מאחורי הטרול עמד איש עם קשת שזה עתה ירתה. “אתה זומנת על ידי המועצה.” אמר. לא היה ברור ממש למי הוא אמר את זה, אז אך טבעי שהוא פנה למוכשר ביניהם. באעשר, שהיה המוכשר בחבורה התחיל ללכת אליו, אבל האיש אמר בגסות:”דיברתי אל הילד ההוא שם.” הוא אמר, מהנהן לעבר קארשח, שהופתע מכך. “למה שהמועצה תזמן אותי?” שאל, “גם לי אין מושג,” אמר האיש עם הקשת. “אבל לא הייתי ממליץ לך להתעלם מזה, אלא אם כן יש לך משאלת מוות.”
עידן האש-פרולוג
פתית שלג תועה נפל על פני כדור הארץ ונמס מיד. זה לא ממש מקום מסביר פנים לקרח, עד שהקב”ה הביא ענני אש, (fraxinusnubem בשפה המדעית,) למקום המשונה הזה. פה ושם הגיח אמנם פתית שלג או טיפת גשם תועה, אבל לא בדרך כלל. מישהו עטוי ברדס לבן, שלא השתלב במיוחד בסביבה האדומה, הביט בפתית בעניין. הוא רצה חיים אחרים, וסודם היה טמון עמוק בפתית הזה. אם הסוד הוא בפתית המסויים הזה – הוא לא ידע, אבל זה ייתכן. הוא נכנס חזרה לבית שהיה סמוך לשם. היו לו תוכניות, והוא לא רצה שיהרסו לו אותן. אבל במקום מסויים, בני אדם רצו לעצור אותן לפני שידעו מי מנסה לעשות זאת…
עידן האש-הקדמה
פעם, איש לא חשב שתקופה כזאת תגיע. בעקבות התחממות כדור הארץ, אש התחילה לבעור במקומות שונים ויצרה חום אדיר, וכל זה בשל אפקט החממה. אלפי שנים עברו מאז האירוע, אבל כולנו שמענו עליו וחיים בהשפעתו. מה שקרה הוא, שיום אחד, מרוב חום, ניצתה אש, ובגלל האטמוספירה החוסמת ואפקט החממה שחימם את כדור הארץ עד לקצה גבול היכולת, הוצתו עוד המון מדורות, אבל בזכות ד”ר פאיירפרוף שמצא חומר עמיד לאש, שרד המין האנושי את השרפה האיומה. בזכות האבולוציה, הפכנו עמידים לאש. כל חיי הם כיום באש… ואני נלחם – לא תאמינו – במישהו שרוצה להחזיר את המצב לקדמותו, ובמפלצות המעבדה שלו.
שבטי הגובלינים
הגובלינים הם יצורים מעניינים: כולם מחולקים לשבטים שונים אצלם. השבטים הם בעיקר על שם בניהם של גובלין וגובלינית, אבל ישנם נוספים. הנה רשימה:
בניהם של גובלין וגובלינית:
פרשגובלין
חומרגובלין
חכמגובלין
רופאגובלין
מדעגובלין
שליחגובלין
פוליטיגובלין
אופטיגובלין
שכפלגובלין
יוצרגובלין
אנרגובלין
קשתגובלין
חיגובלין
חקלאגובלין
שמעגובלין
ריחגובלין
מששגובלין
מהירגובלין
ממציאגובלין
שרטטגובלין
כשפגובלין
שבטים נוספים:
מימגובלין
אווירגובלין
אשגובלין
אדמגובלין
אלקטרגובלין
משמשבת
שלום. שמי הוא אביאל, ואני בן 13. לא נראה לי שאתם מכירים אותי, גם אם אתם מכירים אביאל שווארץ (זה שם משפחתי,) אחד שמתאים לתאורי בסיפור*. לא תאמינו איזו שבת עברה עליי. דבר ראשון, כדי שתבינו את העניין, הייתי לבד בבית. אחי הבכור הלך לאיזו פעולה או שבת ישיבה, אחי השני הלך גם הוא לשבת ישיבה, ושתי אחיותיי הקטנות הלכו לסבא וסבתא. גם אני רציתי לבוא איתן, אבל לא היה אצל סבא וסבתא מקום, אז נשארתי בבית. לא שזאת כל משפחתי, יש לי גם אח קטן שהיה בן 5 באותו השבוע, אבל הוא קטן מדי. הוריי הציעו לי להזמין או ללכת לחבר, אבל לא במיוחד רציתי. באותה שבת, חזרתי הביתה מוקדם כדי לעשות קידוש לעצמי, לכן ברגע שקרה מה שקרה, הייתי לבד בבית. אחי הקטן לא היה בבית כי אמא לקחה אותו לבית הכנסת ללוות את אבא. לאחר שסיימתי לקדש, שמעתי רשרוש מהחדר. אפילו שזה היה אמצע היום, הרשרוש נשמע מאיים כאילו מומיה נמצאת בארון. תכננתי לקחת מערוך, אבל בגלל שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, הסתדרתי עם ספר. נגשתי לארון, וחכיתי. אחרי כ-5 דקות של שקט, החלטתי לפתוח את הארון, שם, על אחד הקולבים, ראיתי משהו שבהחלט לא שמנו שם בכניסת השבת: חליפה קטנה, עם כובע מעליה, ועל שניהם תפורה שי”ן של תפילין** זהובה. סתם כדי למדוד, הוצאתי את החליפה והכובע ולבשתי אותם. ברגע שלבשתי אותם, הבגדים שלי השתנו, ועל חולצה לבנה היתה מצויירת חלה ללא שומשום ועליה, שוב, שי”ן של תפילין זהובה, ונעליים שחורות, ושוב, עם שי”ן של תפילין זהובה. כמה שניות לאחר מכן, שמעתי פיצוצים מבחוץ, ורצתי לראות מה קרה. מה שקרה היה, שבחוץ אנשים טבחו יהודים בעצם היום הקדוש הזה! בלי לשים לב, קיפלתי את בהונות רגליי ולחצת על כפתור פנימי שהפעיל להבות שהעיפו אותי למעלה. כשעליתי מעל לרחוב, האנשים הגוים למראה צעקו בבהלה:”הצילו! זה משמשבת!” (כדי להוסיף ניקוד אכתוב איך זה נשמע באנגלית:!mishmashabat…) אפילו שזה היה חילול שבת, בגלל הסכנת נפשות שלפתי שוט עירוב והצלפתי בהם. תפסתי אחד והשוט לא הרפה, עד שהאיש הושלך על חבריו. אחרי שכבר הבסתי את רובם, נעמד מולי אדם בגובה 2 מטרים, ותלש לי את השוט מהיד. “טיייט שכמוך!” הוא צחק (ה-טיייט מסמל קללה). “באמת חשבת שתנצח אותנו עם שוט עלוב אחד? נהרוג אותך כמו שהרגנו את כולם!” ברגע ששמעתי זאת, נרתעתי ודרכתי בטעות על שלד והרגשתי כאב ברגל. “אייייייי!” צוחתי ונפלתי לאחור. הוא צחק “ואתה עוד חושב לנצח אותנו?” הוא שאל. הסתכלתי מסביב בבהלה תוך כדי נסיגה וראיתי את העצם עליה דרכתי. על העצם היה חרוט: נוצר כדי לשחזר את (פלוני) לתחיית המתים, וכנשק לשומר היחיד במשמשבת. הרמתי את העצם, והנפתי אותה עליו. הוא צחק שוב. “מה נראה לך?” הוא שאל בלעג. “שעצם קטנה תעצור אותי?” הוא הניף את חרבו ואני – את העצם, ופגעתי לו בין הרגליים. “אאוווווווווו!!!” הוא צווח, ועף משם עם שאריות חילו, מקלל. “עוד אהרוג אותך על זה!!!” ירדתי למטה והחזרתי את החליפה לקולב, הבגדים שלי חזרו להיות רגילים, וכשסגרתי את הארון שמעתי רשרוש ולאחר שפתחתיו שנית לא היו שם החליפה והכובע. לאחר מכן, בא אבי עם דודתי ובני דודיי. שאלתי אותו איפה הדוד ושאר בני הדודים והוא ענה לי שהם הלכו להביא שניצלים. לאחר השבת, שמעתי רשרוש בארון ופתחתיו בשלישית. החליפה הייתה שם ואיתה מכתב. במכתב היה כתוב בלשון הזו:”שלום, אביאל. כן, אני יודע את שמך. אל תהיה כה מופתע. אני הייתי משמשבת בזמנו, ועכשיו הגיע תורך. כאשר חקרתי, גיליתי שבאף דור לא צריך משמשבת. לכל דור היו כוחות לעמוד מול אויביו, ולכן המשרה נראתה מיותרת. עד לדורך. העברתי בעזרת ה’ את החליפה דרך הזמן והמקום למתי ואיפה שיצטרכו אותה. לא שאתה טוב יותר מדורות קודמים, אלא להפך, אתה גרוע מהם, כי אתה צריך סיוע ולהם היו כוחות משל עצמם. שמי הוא משה. אני קיבלתי את התפקיד כשקמתי בבוקר אחד כדי להחליט מה ללבוש לכבוד עזרה לאחיי, מצאתי את החליפה והכובע ולבשתים. איש לא שם לב לכך שבגדיי שונים היום, ובאותו יום דיברתי עם אבי מאמצי וביקשתי ממנו יום מנוחה לאחיי. בחרתי ביום השבת. היום, אני מאושר לשמוע שה’ קבע את אותו יום ליום המנוחה של עם סגולתו. משמשבת לא נצרך עד לדורך, ולכן שלחתיו אליך. ה’ יברכך,
מב”ע”
כשראיתי את החתימה, שיניתי אותה קצת: רמב”ע, שהם ר”ת: רבינו משה בן עמרם.
______________________________________________________________________________________________________________________
*כי אביאל שווארץ שבסיפור הוא דמיוני. **שי”ן של תפילין, למי שלא יודע, זו שי”ן בכתב סת”ם (עיין ויקיפדיה, אולי מראים שם).
יומנו של ראובונוס – הסיפור בעיני בן יהודה המכבי חלק ד’
(יום שלישי ה’ בטבת שנת ג’תקפ”ד לבה”ע,)
יומני היקר שלום. אתמול, סבי מתתיהו הלך ולא השתתף במרד. אני לא מאמין! אבל זה קרה. לפני חזרתו לביתו, הוא ברך את כל הדודים וגם את אבא ככה:”הנה עתה יש רעה וזוועה, צרה ותוכחה לישראל. לכן קומו בני וקנאו לתורת אלוקינו, הלחמו לשם שמים, וזכרו את המעשים שעשו אבותינו בימי קדם, והיו לכם ותלמדו מהם לעולם: אברהם אבינו נוסה ב-10 נסיונות קשים, והאמין בה’, והקב”ה החשיב זאת לו לצדקה. יוסף לא חטא עם אשת פוטיפר, ושלט במצרים. פנחס אבינו קנא לאלוהיו, ונכרתה לו ברית כהונת עולם. יהושע מלא אחרי דברי ה’, והיה לראש ולנגיד על ישראל. כלב אמר עדות אמת בקהל עם, והיתה לו נחלת סגולה. דוד היה תמים, והיתה לו המלוכה לירושת עולם. אליהו קנא לאלוהיו, ויעל השמיימה. חנניה מישאל ועזריה בטחו בה’, וניצלו (ולא מתו) מתוך כבשן האש. וגם דניאל בתומת לבבו ניצל מגוב האריות. לכן אם תבינו שנות דור ודור, וידעתם כי כל הבוטח בה’ חסד יסובבנהו. ועתה אל תפחדו מפני כעס הרשע, כי כל כבודו כעש וכדומן על פני השדה. היום יעלה וישגה ומחר איננו, וכי ישוב אל עפרו אבדו עשתנותיו. לכן התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה’, וירם אלוהים קרנכם. שמעו לקול שמעון אחיכם, כי איש חכם ונבון הוא ויהי לכם לאב. יהודה המכבי איש גיבור ובן חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לראש במלחמה. ועתה אספו לכם כל הדבקים בתורת ה’, לנקום את נקמת עמנו בצריכם. השיבו להם כפועלם ושימרו את מצות ה’ בכל לבבכם!” והוא חזר למודיעין לזמן מסויים.
יומנו של ראובונוס – הסיפור בעיני בן יהודה המכבי חלק ג’
(יום ראשון א’ בטבת שנת ג’ אלפים תקפ”ג לבה”ע,)
יומני היקר שלום. אתמול קרה משהו שהסעיר את כולם! מאז, מתחילים לדון אם זה היה נכון הלכתית! היוונים הרשעים שמעו שהפרנו את גזרותיהם, ויצאנו מהעיר, אז הם באו למערה אחרת בשבת קודש. הם אמרו:”עד מתי לא תסכימו להקשיב למלך, קומו נא וצאו משם ועשו את מצוותיו וישבתם בטוחים!” ענו היהודים:”לא נצא, ואת דבר המלך לא נקיים, ואת השבת לא נחלל.” באו היוונים עם כלי מלחמה, והאנשים לא ניסו לסתום את המערה או להשיב מלחמה, והם אמרו:”נמות הפעם בלא חטא, והשמים והארץ עדים כי בזדון תהרגונו.” והיוונים הרגו שם 1000 איש! היום יש דיונים האם היו צריכים למות בכלל, או שהיה מותר להם להלחם.
יומנו של ראובונוס – הסיפור בעיני בן יהודה המכבי חלק ב’
(יום חמישי כ”ח בכסלו שנת ג’ אלפים תקפ”ג לבה”ע,)
יומני היקר שלום. היום למדתי לכתוב יומן! אבל בכל אופן, אתמול למדנו הלכה: משה קיבל תורה מסיני, לא יקרא לאור הנר בשבת שמא יטה, לא יצא החייט במחטו ערב שבת לקראת ערב, שמא ישכח ויצא. היינו באמצע דיני “ייאוש שלא מדעת” כאשר היוונים הגיעו. כאשר ראיתי אותם, התחלתי להלחץ, אבל לסבי, מתתיהו, היו כבר תוכניות לגבי זה. כאשר היוונים הרשעים נגשו אלינו, התחלנו לסובב משחק שהומצא לא מזמן: קובייה מסתובבת. על הקובייה היו האותיות האלה לפי הסדר: נ, ג, י, פ, שזה בראשי תיבות נ‘ס ג‘דול י‘היה פ‘ה. התחלנו להמר על אותיות, והסברנו שאנחנו גם מנסים “לנחש” איך היוונים ינצחו. (חה! למען האמת, הימרנו על הצעצוע.) אחרי שהיוונים הלכו, סיימנו את הסוגיה ועברנו לכמה בתים בתפילין. נ”ב: אם לא יהיה דבר חדש מאוד היום, לא אכתוב כלום.
יומנו של ראובונוס – הסיפור בעיני בן יהודה המכבי רקע
אחרי אלכסנדר מוקדון, שרי צבאו רבו מי יירשו, ובסופו של דבר, ממלכתו של אלכסנדר התפרקה. רק שני שרי צבא חשובים לסיפורנו: תלמי וסלווקוס. מסלווקוס יצא, בסופו של דבר, אנטיוכוס הרביעי אפיפנס/אפימנס, האיש שעליו סיפורנו. והוא יצא ונלחם בתלמי, צאצאו של הראשון בשם זה. אנטיוכוס ניצח, וכבש את רוב מצרים. כאשר אנטיוכוס חזר, הוא כבש את ירושלים ונכנס לבית המקדש ופרץ בו פרצות וטימאו, וגם את כל השמן טימא, והוא גם לקח את כל כלי חמדת בית ה’, ובכ”ה בכסלו הוא בא ואמר שהוא רוצה שלום, אבל בא וכבש את העיר. וירושלים חרבה והייתה לשממה, ואנטיוכוס הוציא גזרות בזו הלשון: ‘חללו את המקדש ואת הכוהנים! הקימו במות ובתים לאלילים! הקריבו בשר חזיר וכל בהמה טמאה! אל תמהלו לכם כל זכר! שקצו את נפשותם בכל דבר פיגול! עברו מחוקות אלוהים ושנו את דרככם! וכל איש אשר ימרה את פי המלך – מות יומת.’ והוקמו במות לאלילים, וזבחו עליהן, ושרפו את סה”ת, ורצחו את הנשים שמלו בניהן.
יומנו של ראובונוס – הסיפור בעיני בן יהודה המכבי חלק א’
(יום רביעי כ”ז בכסלו שנת ג’ אלפים תקפ”ג לבה”ע,)
יומני היקר, אמנם אינני יודע לכתוב יומן, אבל אנסה. בכל אופן, אני רוצה לספר לך, ולכל מי שימצא יומן זה, על המרד, עד לתקופה האחרונה שאהיה עד לה. אוי! שכחתי להציג את עצמי. אני ראובן, בן יהודה, בן מתתיהו, בן יוחנן כה”ג, מצאצאי אהרון, בן עמרם, בן קהת, בן לוי, בן ישראל, בן יצחק, בן אברהם, בן תרח, בן נחור. בכל אופן, אתמול, התחיל המרד, וכך היה: היוונים באו ואמרו לסבא מתתיהו:”הרי אתה איש מכובד בעמך, ויש לך הרבה בנים ומשפחה גדולה, לכן בא בבקשה אתה ראשון לעשות את מצות המלך כמו שעשו בכל מדינות מלכותו, וגם כל אנשי יהודה וירושלים. והמלך יכבד אתכם, וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות.” ומתתיהו ענה:”גם אם יסורו כל עבדי המלך עם עם מאלוהיו וישמעו לקולו להמיר את חוקות אבותיהם, לא כך אני ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחורי חוקות אבותינו. חלילה לנו לשוב ממצוות ה’ אלוהינו ולהפר בריתו אתנו, לכן את דתי המלך לא נעשה, ואת חוקינו לא נחליף בחוקי המלך.” ובזמן שהם דיברו, דבר נורא קרה! יומני היקר, לא תאמין, אבל י ה ו ד י ניגש למזבח והתחיל לזבוח את החזיר לזברגוס! (משהו בזה. יכול להיות שלא קלטתי את השם נכון.) סבא מתתיהו התעצבן, רץ למזבח, רצח את המתיוון ואת החיילים, (על אף שהוא כהן ואסור להטמא למתים.) וניתץ את מזבח היוונים. ברגע הזה, הוא קרא:”מי המאמין בתורת אלוקיו ובבריתו – יבוא אחרי!” והוא, והדודים, ואבא ואני, הלכנו למדבר. היום אנו במדבר, ומחר אנסה לעדכן אותך בשאר המאורעות. להת’, יומני!
התרדמת
(0-1,980) תקופה ארוכה וללא סיפורים. יש אומרים שהיו שם שני שליטים שנלחמו, אבל זו בטח סתם אגדה. בסופה, ילד אחד הרג את המכשף ימ”ש שהיה (אחד) השליט(ים) בתקופה הזאת. הספירה בדמיוניה מתחילה בתחילת התרדמת, שארכה שנים רבות. הסיפור ה(כמעט)יחיד בה יופיע בהמשך.
תחת אלילים וכד’
(-2,970 עד 0) התקופה העיקרית בהיסטוריה. הכל רעש ורגש מכל הסיפורים. לא היה מקום אחד ששקט ליותר מ-5 שניות. כמעט כל סיפורי דמיוניה באים משם, ואחרי שיעורי ההיסטוריה תשמעו על התקופה הזאת. כל הסיפורים המוכרים היום, אומנם, קרו אחרי התרדמת, אבל הסיפורים העיקריים היו בתקופה הזאת. הסיפור האחרון שקרה אז היה התרדמת. התרדמת הינה תקופה ארוכה, ולא רק שנה אחת, והיא סיימה את שלטון האלילים בארץ. על תקופה זאת יפורט בהמשך.
מעלית הזמן (סיפור מאחד)
יום אחד, בחודש חשוון, שוטטתי באזור שבו היתה המלחמה הראשונה, וגיליתי מעלית עם חתיכת קיר שיש עליה את כפתורי החיצים מעלה ומטה שעומדת באמצע הרחוב בחוסר מטרה. החלטתי לנסות ללחוץ, ולחצתי על הכפתור מטה, כי הכי הגיוני ששם יהיה משהו יותר מלמעלה, והתוצאה הייתה שהדלת נפתחה. נכנסתי למעלית והסתכלתי על 10 ספרות מסודרות: 0,1,2,3,4,5,6,7,8,9. ובנוסף מקש שנראה כמו “אנטר”. הקלדתי סדר של ספרות שהתחיל ב-1 ולחצתי על ה”אנטר”. התוצאה הסופית הייתה שהמעלית ירדה. בלוח האלקטרוני שעליו כתובות בד”כ הקומות, היה שלט עם מילים מתחלפות שהצלחתי לקרוא כמה מהן: כדאי להוריד חלק מהשמות ראשונים, גאונים, אמוראים, תנאים, בית שני, גלות בבל, ביהמ”ק הראשון, שלמה המלך, דוד המלך, שאול המלך, יהושוע, יציאת מצריים, גלות מצריים, יעקב, יצחק, אברהם, נמרוד, המבול. במבול המעלית עצרה, הדלת נפתחה, ויצאתי למבול אמיתי שכמעט הרג אותי. מצאתי את עצמי על סיפון ספינה ומולי היה תא רחב, מספיק למגורים. איש אחד יצא החוצה מהתא ושאל: “מי אתה?! מה אתה עושה כאן?!” עניתי: “שלום גם לך! אני נעם והגעתי לכאן דרך המעלית הזאת.” “נעם? כמו נעמה? ומה זה מעלילת?” עניתי לו: “לדודה שלי קוראים נעמה. וזה מה-עה-לי-ת, לא מעלילת.” “פשוט… תסביר הכל בפנים. בסדר?” אמר האיש, מבולבל. “כן.” עניתי ונכנסתי איתו פנימה. בפנים, היה ערוך שולחן ואבן חן גדולה האירה מלמעלה וחלון קטן האיר גם, כי היה קצת אור שמש בחוץ. ליד השולחן הסבו 7 אנשים, והיו שם 8 מיטות. בסה”כ היו מיטות לכולם, והן היו מסודרות שתים-שתים, אחת ליד השנייה. ואחר כך מה התרחש כמעט כולם קמו, (כמעט חצי מהמסובים, וכל הקמים היו בנים והיו שם 3 בנים ו-4 בנות.) “שלום, אבא!” אמרו הבנים, “מי זה?” “זה בדיוק מה שאני רוצה לדעת” ענה האב והוסיף: “דבר.” בגלל שהוא לא ידע מה זה מעלית, התחלתי להסביר על הטכנולוגיה, ומשם עברתי לכל הדברים שהיו קשורים למלחמותיי באנשים הזרים, עד למעלית המשונה. “באמת?” שאל האיש בעניין. “ואנחנו הם: אני, נוח בן ה-600, נעמה, אשתי, שלושת בני שם חם ויפת, ונשותיהם עם כל בעלי החיים חוץ מהלטאות המפחידות שלא הגיעו.” רק ברגע הזה התחלתי להבין מה זה אומר. “אתה הנוח המפורסם? זה שבנה תיבה כדי לשרוד במבול?” “איך מפורסם לאחר מות כל חי חוץ ממשפחתי הקרובה אני לא בדיוק מבין, אבל כנראה שכן.” אמר נוח. “אתה עומד להיות מפורסם בין צאצאיך, ואני אחד מהם! אני לא מאמין! חזרתי אחורה בזמן!” אמרתי. “באמת?” אמר נוח, “זה לא הגיוני! אבל אני מניח שלמי שמעופף באמצעות טלית זה רגיל. טוב אני אלווה אותך לבחוץ.” נוח ליווה אותי למעלית. לחצתי על החץ למעלה, אמרתי: “להתראות!” ונכנסתי בחזרה פנימה. לחצתי על המקשים 5,7,7,4, ומצאתי את עצמי בבית. “מאיפה המעלית הזאת הופיעה, נעם?” זה היה יאיר, שהתאמן מאחורי הבית, שם הופעתי. חייכתי ואמרתי: “בדיוק כמו שאתה עף: קסם.”
חנוכה
זה היה בנר ראשון של חנוכה. זה קרה ביום שני, וכששיחקנו תפוס את התורה, הופיע תלמיד חדש שקרא לעצמו “שממן”. הוא טען שהוא חזק יותר בחנוכה, והוכיח זאת באמצעות טבעת אש שיצר מסביב לארון הקודש, ותקע את עטלפי התורה בפנים. צעקנו עליו לכבות את האש, והוא נבהל וכיבה אותה מייד. לולבמן הזכיר שגם הוא יותר חזק בסוכות, והחלטנו לעבור ללחימה. לאחר הלימודים, הלכנו הביתה להדלקת נר ראשון. באותו הזמן, האויבים באו בלי אזעקה. התעטפתי בטלית והסתערתי. שממן הופיע וחסם אותם מ-3 צדדים כשאנחנו בצד הרביעי, ואז איש העברות הופיע. כאן זה כבר התחיל להיות מפחיד. נתנאל אמר:”תחפו עליי”, ויאיר שלח אותי לקרוא לשר צבאות ה’. הוא הגיע וזימן אלפי חיילים, בזמן שאנחנו נלחמנו באיש העברות. איש העברות, רק שתדעו, הוא מפקד האויבים, אז זה לא כ”כ קל לנצחו. ירינו עליו מצוות, אבל לא נראה שזה עשה לו משהו. הוא תקף באמצעות עברות, ולנו זה מאוד הזיק, ואני פשוט נפלתי והתעלפתי לשעה. לאחר מכן, קמתי ועפתי לעזרה. יאיר היה מותש, ובזכותי הספיק לנוח קצת.נתנאל גמר לטעון והחטיף לו, אבל זה רק החליש את איש העברות, והקרב נגמר רק בליל שמיני של חנוכה.
הגובלינים
נעשה לכם הכרות עם הגובלינים: האבא אמיץ מאוד, וקוראים לו גובלינאמיץ. אשתו, חזקה וקראו לה גובליניתחזקה. בנם, היה כמו שניהם, וקראו לו גובלי. אחותו של גובלי, היתה רוכבת טובה, וקראו לה רוכבתגובלינית. הכי קטן הוא שחיין מצויין… כשיבקע, לפחות. כרגע הוא רק ביצה, ויקראו לו שחיינגובלין. הם רוכבים על אווסוסים קטנים אך חזקים, והגובלינים הם רגישים לחרבות וחזקים. האווסוסים, כפי שניתן להבין משמם, היו חצי אווזים וחצי סוסים.
חיי משפחת הגובלינים
הכל התחיל כשהמשפחה ערכה מרוץ אווסוסים. רוכבתגובלינית הגיעה ראשונה, ואחריה גובלינאמיץ, ואז גובליניתחזקה, ואחרון חביב – גובלי. “זה לא הוגן!” הוא אמר, “רוכבתגובלינית דחפה אותי!” “לא נכון!” קראה לעומתו רוכבתגובלינית, “אתה לא נהגת כמו שצריך באווסוס שלך!” (כל זה בתרגום מגובלינית. המקור הוא: “זוואג לאווגן! רווואגובליוואגנית דוואגחפה אוואגתי!” ו -“לאווג נוואגכון! אווגת לאווג נהוואגת כמוואג שצוואגיך באווגסוואגס שלוואגך!” ואם מורידים את ה – “וואג” וה – “ווג זה יוצא:”ז לאן! רוובלינית דחפה אותי!” ו -“לא נכון! אתה לא נהגת כמו שציך באווסוס שלך!” ואם מוסיפים את האותיות הנכונות, זה יוצא המשפט שלמעלה. אבל לא נדון בדקויות הגובלינית כרגע.) בכל אופן, רוכבתגובלינית פחדה מגובלי, על אף שהוא האח הקטן, ולכן נתנה לו את הגביע. (באמת היא לא דחפה אותו, אבל גובלי ירש את חוזקה של אמו, וזה אומר שהוא יכל להרוג דרקון, וגם שלא כדאי להתעסק איתו. אבל האם יכלה להרוג בלרוג בלי להיפגע.) האם אמרה:”לא נכון, חמודי. אתה פשוט מתוסכל שאתה לא יודע לרכב על אווסוס.” מפני שאמו יותר חזקה ממנו שאל:”אבל למה אני לא מצליח לרכב על אווסוס?” אמו ענתה:”יש לך כישורים אחרים, חמודי. ירשת אותי וגם את אבא, אבל רוכבתגובלינית ירשה את סבה, ולכן היא רוכבת טובה כל כך. ביחד, אתם מאחדים את משפחת גובלין.” לאחר כמה שעות, גובליניתחזקה הלכה והסתכלה על הביצתמלח שהטילה לפני שבוע וחצי. “אוי, חמוד שלי,” היא מלמלה. “מתי תבקע?” באותה שעה, רוכבתגובלינית וגובלי ערכו הורדת ידיים. “נצחתי!” הכריז גובלי בפעם המאה, (לא בצחוק!) “אמא, ראית את זה?” אמו לא ענתה, כי, כאמור, השגיחה על הביצה. “את יודעת לאן אמא נעלמת בזמן האחרון?” שאל גובלי, “זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך!” ענתה רוכבתגובלינית. שום דבר מיוחד נוסף לא קרה באותו היום, אבל שלושה ימים לאחר מכן, שבועיים אחרי הטלת הביצה, הביצה בקעה, והגובלין הקטן יצא. נגיד כאן רק את שמו וכשרונו, ואולי בפרק הבא נספר עליו: שחיינגובלין, השחיין המצטיין
שחיינגובלין, גובלי, והדרקון
הכל התחיל כשהמשפחה ישבה על חוף אגם המלח וצפתה בדאגה על הבן החדש. “איזוואג כישוואגון מוזוואג יוואגש לוואג!” העיר גובלינאמיץ, (כאן זה לא מתורגם. מי שרוצה להבין – שינסה לתרגם.) “נוואגכון.” ענתה גובליניתחזקה. גובלי ורוכבתגובלינית היו עסוקים בפיסול גובלינים במלח. “החוואגלטת עוואגם מוואגי להגוואגטיל ביוואגצים?” שאל גובלי, “לאווג” ענתה רוכבתגובלינית, “כוואגלם מטוואגמטוואגמים אוואגתו הדוואגבר.” “לאווג לקוואגלל!” נזף בה אחיה, “אבוואגל זוואגנוואגכון!” ענתה רוכבתגובלינית, “גוואגם הגוואגלה עוואגם הכישוואגון שוואגלי מעוואגמידוואגים פנוואגים שהוואגם עוואגם הכישוואגון שוואגך!” גובלי סיים לבנות גובלין. “מוואגה דוואגאתך?” שאל, “נוואגחמד,” היא אמרה, ופסלה אחד משלה. “איוואגך מכוואגניוואגסים בתוואגכם רוואגח חוואגים, אבוואגא?” שאל גובלי את גובלינאמיץ, “ממיוואגסים אווגת האווגף והעיוואגניים והפוואגה ומכוואגניוואגסים לתוואגכם קוואקרפדה וזוואגו זוואג.” גובלי עשה את שאביו אמר לו, (לא מגלה מה,) והגובלין התעטף בעור הקרפדה והסתכל סביב. ואז אמר:”דרקון מתקרב. אני מרגיש את זה.” (כן הוא אמר ככה! קצת מפתיע, לא?) שחיינגובלין יצא מהמים ואמר:”אמוואגא, אווגת חייוואגבת לנוואגסות אווגת זוואג!” ואז ראה את הגובלין החדש. “שוואגלום, קוואגראיוואגים לוואגי שוואגחיינגוואגבלין.” הגובלין הסתכל עליו ושאל:”מה אמרת?” שחיינגובלין הבין שהוא לא דובר גובלינית ותרגם:”שלום, קוראים לי שחיינגובלין.” “אהההה… ובאיזו שפה דברת קודם?” “גובלינית, כמובן!” אמר שחיינגובלין בפליאה, “אתה לא דובר גובלינית?” “אבל עכשיו אתה מדבר איתי בגובלינית! וחוץ מזה, דרקון מתקרב.” עכשיו כל המשפחה נעצה בו מבטים. “מה יש לכם?” שאל, “מעולם לא ראיתם גובלין עם כשרון של זיהוי מפלצות מתקרבות?” “לא.” ענה גובלינאמיץ:”בהחלט לא.” הגובלין נראה מופתע. “אבל בטח יש הרבה כאלה! והדרקון כבר כאן!” “אההההה!!!” צעקה כל המשפחה, ומזה באו כל אנשי כפרגובלין לשם ופרצו בצווחות. הדרקון נשף אש, וכולם ברחו ושחיינגובלין צרח בלי לזכור שלא כולם כאן דוברי גובלינית:”הצוואגילו!!!” “לידיעתך, זה דרקון ולא הצבגילו,מה שזה לא יהיה,” אמר הגובלין, “דיברתי בגובלי… סליחה! בשפה שדיברתי קודם, ואמרתי “הצילו!!!” ולא “הצבגילו“.” אמר שחיינגובלין, וגובלי אמר:”גובלי זה השם שלי, ולא של שפה! ודרך אגב, יש לך שם? אולי נקרא לך רדארגובלין? השפה שבה אתה מדבר, דרך אגב, היא אנושית ואנחנו מדברים גובלינית.” ורדארגובלין ענה (בהתאמה):”לאווג, מצוואגיין, הבוואגנתי ולוואגכן אווגני מדוואגבר גוואגבלינית.” ואז גובלי נזכר בכשרונו, ורץ לכיוון הדרקון. לרגע מפחיד אחד, גובלי והדרקון נעלמו… ואז גובלי הופיע כשהאיבר אש של הדרקון בידו וכולם הריעו:”הוואגייי, הוואגייי, הוואגייי!” וכך הכפר ניצל מהדרקון
רדארגובלין
לאור מה שקרה עם הדרקון, ביום שבו נוצר רדארגובלין, הוא התקבל לכפר. בהתחלה, כולם בטחו בו, על אף כשרונו המשונה, ורק לאחר מכן, התחילו לחשוד. הוא ידע על כל מפלצת שמגיעה, לא היה סימן לכשרון אחר, אבל בכל זאת, אמרו שהוא פשוט שומע את המפלצות, ויש לו כשרון אחר. בגלל שהוא “עבד עליהם“, החליטו שאף אחת מהמחליטות ובנותיהם של המחליטים והמחליטות לא תטיל איתו ביצים. למזלו, היה לו את רוכבתגובלינית. רוכבתגובלינית, לא רצתה להטיל ביצים עם מפרי כלל מס‘ 1 אצל הגובלינים, שאסור להתאהב בגובלין/ית, שחיזרו אחריה, וכל אחד העמיד פנים שיש לו כשרון אחר. היא בחרה ללכת עם משפחתה, על אף שחברותיה היו בחרם. הביצים נשמרו אצל האב במעבדה שלו. האם הדריכה אותו:”אוואגם אווגתה רוואגאה שחוואגסר גוב, מוואגים, אוואג שאוואגין לין, תוואגסיף ממוואגה שחוואגסר. ואוואגם אווגתה רוואגאה במכוואגנוואגת שוואגלך יצוואגר עוואגם רוואגאש וזוואגנב בבוואגיצים, זוואג ראוואגשנגוואגבלין, אווגז אווגל דוואגאגה.” “הבוואגנתי.” אמר רדארגובלין. “אווגני אווגנסה לגוואגרווואגם לכוואגל הבוואגיצים לבוואגקוואגע השוואגנה.” “מצוואגיין!” אמרה רוכבתגובלינית והלכה משם. הוא בחן את הכשרונות החדשים, והם היו משונים. ואז הוא יצא החוצה ואמר:”מיווא..” וכולם שלפו כלי נשק. “איוואגזו?” הם שאלו, “נוואגחש.” ענה רדארגובלין, וכולם התכוננו להתקפה ואז הנחש הגיע. “וואאאאררג!!!” הם פתחו בשאגה הגובלינית המסורתית. גובלי הלך על ארבע לכיוון הקרב. “לאווגן אווגתה חוואגשב שאווגתה הוואגלך?” שאלה רוכבתגובלינית, “להוואגלחם.” ענה גובלי. “אווגבל אמוואגא נוואגלחמת והוואגיא אווגמרה לוואגנו להשוואגאר במוואגום בטוואגח!” אמרה רוכבתגובלינית, “אווגבל הוואגיא חוואגלשה וצוואגריכה עזוואגרה!” אמר גובלי. “אווגתה לאווג מסוואגל! אווגתה חוואגלש מוואגדי! רוואג ביוואגחד נוואגכל!” ענתה אחותו. אחיה אמר:”בסוואגדר!” ועלה על האווסוס שלה. בינתיים, גובלין התבונן על ההתרחשויות באי שביעותרצון. המפלצות לא עוזרות הרבה, וכל השאר גם הם לא מסייעים במיוחד. הוא הסתכל על צאצאי פרשגובלין. הוא פחד מהם, כי הם היו צאצאים של הבן הכי אדיר שלו. אויביו נצחו הפעם, וגובלי שאל:”מוואגתישהוואגא ישוואגלחו מישוואגהוואג לבדוואגק מוואגה זוואג, אווג שנוואגחכה שזוואג יגוואגמר וכוואגלנו נמוואגת?” ראש כפרגובלין ענה:”לאווג נמוואגת אוואגם נמוואגשיך להוואגלחם! מוואגתישהוואגא ישוואגלחו מישוואגהוואג להוואגזכיר למשוואגפחת גווואגבלין שכוואגל הסיפוואגרים האוואגלה, שוואגל ראווגשוואגת הכוואגפר שוואגל משוואגפחתכם, היוואגנם עוואגרבא פוואגרח ולאווג יוואגתר! אוווגני ראוואגש הכוואגפר, ולאווג אווגרחי – פוואגרחי ממשוואגפחת גוואגבלין!” גובלינאמיץ ענה בנחת:”להזוואגכירך, לפוואגני היוואגתך ראוואגש הכוואגפר, אווגבי היוואגה ראוואגש הכוואגפר, והוואגא פוואגטר כוואגי שיוואגלמת ושיוואגחדת אווגת אנוואגשי הכוואגפר. זוואג, לעניוואגת דעווגתי, לאווג במיוואגחד “בחיוואגרה חוואגקית“. ואווגם לאווג תאווגשר משוואגלחת, אווגני אאווגרגוואגן אווגחת.” ראש הכפר אמר:”חוואגקית, אווגסוואגר לוואגכ…” אבל גובליניתחזקה קטעה אותו:”עבוואגרת כוואגבר אוואגת גבוואגלוואגת האווגסוואגר. אווגנחוואגנו נשוואגלח.” ראש הכפר צעק:”אנוואגשי הכוואגפר! התסוואגכימו לעווגלה שכזוואגאת?!” אנשי הכפר ענו:”כוואגן!!!” ואז הוא צעד הצידה ולחש:”אווגני אווגשלם לוואגכם.” “מוואגסכם!” צעקו אנשי הכפר. ואז הלכו כל משפחת גובלין לביתם. “מוואגי מתוואגנדב ללוואגכת?” שאל גובלינאמיץ, “אווגני!” צעקו רוכבתגובלינית וגובלי. גוביניתחזקה אמרה:”נעווגשה הוואגרלה.” נעשתה ההגרלה, ויצא גובלי. “אווגני אוואגלך לוואגבדוואגק.” אמר גובלי ויצא לדרך. על מה שיקרה לו – בפרק הבא.
המסע של גובלי ומה שקרה בכפרגובלין במהלכו
גובלי יצא לדרך שייתכן שימות בה, עם מלח, צפרדעים, מים, וצידה נוספת לדרך הכוללת בה כלי נשק. הוא צעד למקום שממנו באו המפלצות. חלק מהעקבות באו מהסלע, וחלק באו ממערב. גובלי התלבט לאן ללכת, כשבאה המפלצת הראשונה לכיוון כפרגובלין. זו הייתה הרוק, עיט ענקי מעופף באוויר. זה היה חדש, מפלצות מעופפות, ולכן גובלי הופתע. רוק התקרבה למטרה הקלה בהפתעה. במערב היא הייתה מפורסמת, ועל אף מה שאמר לה שולחה, שהיא לא מוכרת כאן, היא לא האמינה שזה נכון. “לאעע יתעעכן!” היא אמרה במבטא ציפורי מובהק, ונחתה מול גובלי. “העעי! אעעיך קועוווראעעים לעעך?” שאל גובלי בחיקוי מבטאה. “רוואעעגק!!” ענתה רוק. היא הופתעה שהוא לא יודע את שמה אבל מדבר בשפתה. “לעעמעעה אעעת באעעה לכפעערעעי?” שאל גובלין, “כוואעעגי שוואעעגלחעעו אוואעעגתעעי” ענתה רוק. “את לא חייבת.” אמר גובלי באנושית. הוא לא יכל לדבר ככה יותר. “אבל אני רוצה. ואם זהו כפרך, הרי שעלי לחסלך!” ענתה רוק והסתערה. גובלי שלף את נשקיו והשיב מלחמה. המלחמה הייתה קצרה וקלה לגובלי. 5 שניות, ורוק מתה על הרצפה. הוא החליט ללכת לכיוון הסלע, לצפון – מזרח. בינתיים, בכפר מהומה רבתי. הוכרז חרם על משפחת פרשגובלין, שזה השם המלא של משפחת גובלין, וכשרדארגובלין הוחשב כחלק מהם, כל הכפר צעק על ראש הכפר שיבטל את החרם, ודי החרימו אותו. הוכרז שיהיה כינוס כפרי ללא המוחרמים, לדון בפרשת משפחת גובלין. לא הוחלט כלום ולבסוף טרחו למנות מועצה לכפר שתחליט לכפר הכל. זה לא במיוחד עזר, אז המוכרים הוכרחו לא לקבל כסף, כדי שלא יהיה לו ערך, ואז שוחד לא יעזור. ניסו לעשות בחירות, ואסור שכל המשפחה תצביע לאחד ממנה, והאפשרויות יבחרו ע“י ראשי המשפחות. המסע נמשך הרבה זמן, אבל זה השתלם לגובלי. הוא הגיע לקרוב מאוד לסלע, וראה המוני מפלצות באות לסלע. נראה שהמפלצות מדברות עם הסלע. גובלי התקרב והמפלצות יצאו לכיוון כפרגובלין, והסלע חייך חיוך מרושע. רגע… הסלע חייך? היי, זה בכלל לא סלע, זה בעצם… גובלין ענק! הגובלין הענק קם, הסתכל על גובלי וצחק:”זוואג מוואגי שהבוואגאתם מוואגלי, ילוואגדוואגדס? גוואגבלין מטוואגפש שכוואגזוואג? אווגתם חסוואגרי שוואגכל! אווגני הוואגא גוואגבלין, האווגדיר מכוואגלם! ומטוואגטם שכוואגזוואג לאווג יאוואגה לוואגי להוואגלחם מוואגלוואג! אווגני אהוואגרוואג אוואגתך!” הרברבנות של גובלין הייתה בלתי נסבלת כמו זבוב, כך שאם יצור שהוא לא גובלין היה נלחם בו, רק מהרברבנות הוא היה מת, ולכן רק כפרגובלין נשאר קיים באזור בזמן ההוא. גובלי שאל:”אוואגלי תהוואגיה בשוואגקט לרוואגע?!!!” גובלין כתשובה הניף את ידו וניסה להרוג את גובלי, אלא ששאר משפחת פרשגובלין הגיעה, כולל רדארגובלין, ורוכבתגובלינית דהרה לעברו על האווסוס שלה ותפסה אותו. “עכוואגשיו אווגתה בוואגדאי שוואגמח שאוואגני זוואגכה בכוואגל הפוואגרסים ברוואגכיבה עווגל אוואגסוואגס.” היא אמרה, והוא ענה:”כוואגן.” ושלף את נשקו. המלחמה נגד גובלין הייתה קשה. הם הצליפו וחבטו בו, אבל זה לא עזר. ואז מי הנהר הציפו את האזור, ושחיינגובלין אמר:”צוואגריכים עזוואגרה?”והצטרף לקרב. זה לא עזר מספיק, עד שגובלי נזכר:”סיפוואגרתם לוואגנו שלגוואגבלין הוואגיה גוואגף עווגל הגוואגף הרגוואגיל!” “נוואגכון!” ענו ההורים, בלי לדעת על תוכניתו של גובלי. גובלי אמר לרוכבתגובלינית:”לוואגשם!” ורוכבתגובלינית דהרה לתוך הפה של גובלין. הפה היה חשוך, ורוכבתגובלינית המשיכה ישר. הם פרצו את הוושט, וראו גוש מלח בצורת גובלין נלחם בלא – כלום. גובלי צעד לעברו. בתוכו הייתה צפרדע. גובלי שלף את החרב — ונעץ אותה בלב – ליבה של הצפרדע. בחוץ, גובלין קפא לגוש מלח, וכל הגרגרים קרסו. גובלי, רוכבתגובלינית, ותעופה האווסוס נגלו שם, מכוסים מלח.”הוואגי.” אמר גובלי, קצת לחוץ, לאור זה שכל כפרגובלין חוץ מראש הכפר הגיעו. ואז כולם הריעו:”גוואג קוואארק גוואג!” החיים נמשכו כרגיל. “יהוואגיו עוואגד צוואגרוואגת, נוואגכון?” שאל שחיינגובלין, שבהרפתקה לקח חלק פעיל מאוד, “כוואגן.” אמר רדארגובלין. הוא מונה למתריע סכנות ע“י המועצה, ושמח מאוד על כך. אש המחלוקת אמנם כובתה, אבל עדיין, יש עוד מפלצות, והכשרונות המוזרים ממשיכים, ורדארגובלין חשד שזה קשור להתפתחות העולם ולצרות. לא, הצרות בהחלט לא נגמרו. אבל כרגע, נהנים מהחיים הטובים..
גובלינית, כשפגובלין, והשלישיה
גובלי כבר בגר, ויש המון גובלינים חדשים שבקעו, רק שלא נולדו גובליניות. גובלי החליט להתחתן עם בנות הכשרונות החדשים, אלא שאלה לא נולדו. “ווווווווווווווווואאאאאאאאאאאגגגגגגגגוווו וווואאאאאאגגגגגוו וואאאאגגגגוו וואאאגגגוואאגגוואג!” נשמעה האזעקה. גובלי יצא החוצה והסתער על המפלצת. היצור היה קטן ונראה כמו ארנבת. גובלי והשאר בכל זאת שלפו נשק. היצור צווח:”תירגעו! אני רוצה לעשות משא ומתן!” הגובלינים לא האמינו והרגו אותו. בדרכו חזרה לקריאת הספרים פגש את קופצנגובלין ואת אביו רדארגובלין. “שלוואגם!” אמר גובלי במאור פנים. “שלוואגם גוואגם לוואגך!” ענה רדארגובלין. “אוואגלי תבוואגא אלוואגי עכוואגשיו לקרוואגא סוואגפר כוואגדי להווגבין לווגמה לאווג בוואגעות גוואגבליניות?” שאל גובלין. רדארגובלין ענה:”כוואגן, תוואגדה. גוואגם קפוואגצנגוואגבלין בוואגא.” גובלי הלך ושוחח עם רדארגובלין עד שהגיעו לביתו של גובלי. “הוואגנה!” אמר גובלי. “קוואגרא!” מתישהוא באמצע הקריאה הם קראו את המילים הבאות:”פעם הייתה שלישיה של גובלינים מהדור השני, שכללה את פרשגובלין הבכור, יוצרגובלין הקטן, וכשפגובלין. הם היו החזקים ביותר מכל בניהם של גובלין וגובלינית. לילה אחד גילה יוצרגובלין לפרשגובלין את חולשתו של גובלין, וזה עבר במסורת ביניהם, ומשפחת כשפגובלין נעלמה.” לאחר 5 שעות קריאה מאומצות וחקירה קשה, הגיעו למסקנה ש… גובלינית חוסמת את המלח הנשי (לדעת הגובלינים יש 2 סוגים של מלח,) ולכן לא בוקעות יותר בנות. אלא שהאגדה על גובלינית די קטועה. כל מה שהיה ידוע עליה היה שאחרי שיוצרגובלין בנה את גופו של אביו גובלין, אמרה גובלינית בחיוך:”אווגתה קיוואגבלת מווגתנה טוואגבה מבוואגננו, אווגך אווגני קיוואגבלתי מוואגמך מוואגתנה טוואגבה עווגשרת מוואגנים!” יותר מזה – מה שהיה במתנה – לא ידוע. גובלי נאנח. “נוואגראה שבתוואגר התוואגחלה נפוואגסיק אוואגת זרוואגימת המפוואגלצות.” הוא אמר. באותו היום, כל כפרגובלין חיכה ליד שער היציאה מהכפר. “חשוואגבתם שלאווג נבוואגא ללוואגת אוואגתכם?” חייך ראש המועצה. “לאווג.” ענה גובלי. רוכבתגובלינית באה ונתנה לו את תעופה. “אווגבל אווגני לאווג יוואגדע לנהוואג באוואגסוס!” מחה גובלי. “בשוואגביל מוואגה ליוואגמדתי אוואגתך?” קופצנגובלין בא גם הוא לשם, והוא יצא איתם לדרך. הם בדיוק יצאו ושחיינגובלין נכנס לתיקו של גובלי, וגובליני המים קפצו לאגם ואחד מהם שחה למטה והתחיל להשתמש בכשרונו. גובלי יצא מערבה ואז אמר פתאום:”רדאווגרגוואגבלין, גוואגם אווגתה מרוואגיש כאיוואגלו התוואגיק נוואגרא כוואגבד?” “לאווג!” ענה רדארגובלין בפליאה, “מוואגה יוואגש לוואגך בתוואגיק?” “לאווגיוואגדע.” ענה גובלי, “אווגני אבוואגדוק.” גובלי פתח את התיק ומצא שם את שחיינגובלין. “מוואגה אווגתה עוואגשה כוואגאן?” שאל גובלי בכעס. “אווגני רוואגצה לבוואגא!” ענה שחיינגובלין. לאחר כמה מטרים רדארגובלין צעק:”מוואגפלצת!” גובלי שאל:”איוואגפה?” והסתכל מסביב. “כוואגאן! זוואג בסיוואגליסק!” גובלי נאנח. “ומוואגה זוואג בסיוואגליסק, אוואגם יוואגרשה לוואגי לשוואגאול?” “יצוואגר שאוואגם מסתוואגכלים לוואגו בעיוואגניים מתאווגבנים!” ענה רדארגובלין. “מתגובלים, אווגתה מתכוואגן.” אמר גובלי. “אהווגהה… נוואגכון, כוואגי אנוואג גוואגבלינים.” גובלי התכוון לשאול איפה הבסיליסק הנורא, אלא שפתאום יצא מהשיחים נחש קטן עם קו בצורת כתר על הראש. גובלי עצם עיניים ושאל:”מראווגת עוואגזרות נגוואגדו?” רדארגובלין ענה:”לאווג, רוואגק כוואגדי שתוואגכל לפוואגתוח עיוואגניים כוואגן.” גובלי ענה:”מווגזל!” וחיטט בתיק האוכף של תעופה. הוא שלף מראה והסתכל עליה, ושלף נשק והרג את היצור. הוא עקר את העיינים ובנה נשק. (גובליניתחזקה הייתה ממשפחת יוצרגובלין.) כמה זמן לאחר מכן, רדארגובלין התריע המון פעמים על מפלצות. עד שלבסוף הם פגשו ערב – רב של יצורים, והפעם, הם שאלו אותם:”לאן אתם הולכים?” “לכפרגובלין!” ענו המפלצות. “למה?” שאלו החבורה. “כי שלחה אותנו גובלינית בוגדת שקוראת לעצמה גובלינית לזלול גובלינים טעימים!” “אמממ… גובלינים הם מגעילים מאוד!” אמר גובלי. “טעמנו ממנה וזה היה טעים!” ענו המפלצות. “אההה! גובלינית הייתה גם מכשפה! היא כישפה את חוש הטעם שלכם! אלא שעכשיו אתם יכולים לטעום ממנו ולהרגיש כמה זה מלוח. רוצים לטעום?” ענה גובלי. “אתה מתנדב?” שאלו המפלצות בהפתעה. “כן.” ענה גובלי. הוא חתך חלק מזרועו ונתן אותה להם. בזמן שהם הסתערו, הוא בנה לעצמו יד מלח. “אז בגלל זה הגובלינית הייתה מוכנה לתת לנו חלקים מגופה כדי שנאכל ממנה!” אמרו המפלצות בהפתעה. ואז הגובלינים הלכו לכיוון מערב עם המפלצות. גובלי ראה את גובלינית עומדת ועוצרת מלח מלזוז. “באווגנו לעווגצור אוואגתך, גוואגבלינית.” אמר גובלי. “חוואגה!” צחקה גובלינית. “אווגתם תעווגצרו אוואגתי? אווגתם לאווג מסוואגלים! אווגתם תוואגכף לאווג תוואגכלו ללוואגכת בוואגלי להוואגתקע במוואגשהו אווג לטוואגבוע! אוואגין לוואגכם סיוואגכוי!” ובדיוק אז הנוף השתנה והם לא ידעו איפה יש מחסומים ואיפה אין. רדארגובלין ידע קודם את הדרך בע“פ, אלא שאין לו עוד סימני דרך. ואז צצו מאזור מסויים גובליני המים. זה הספיק לרדארגובלין. הוא הוביל אותם בדרך הנכונה לגובלינית. גובלינית הופתעה אלא שהיא לא פחדה:”אווגתם לאווג יכוואגלים לנוואגצחני! אוואגם תהווגרגוני, אוואגלחם בוואגכם כלין! ולאווג יהוואגיו לוואגי פצוואגעים!” גובלי והשאר לא הקשיבו לה והתחילו להלחם. המלחמה הייתה קשה מאוד. כל חתך נעלם מיד כשנחתך עד שגובלי חתך חתך בצורה מיוחדת וצעק אותה בקול, והחתך לא נעלם. גובלי סובב את נשקו ופתח את תאי עיני הבסיליסק ואיבן את הצפרדע של גובלינית. וכך נגמר הסיפור.
משפחת כשפגובלין
עכשיו, לאחר שהכרתם את משפחת פרשגובלין, הגיע הזמן לכתוב על המשפחה האבודה. פרשת אבדת משפחת כשפגובלין ארוכה ולא נדון בה עכשיו. לאב קוראים אשגובלין, לאשתו – כשפמימגובלינית, לבת הבכורה – אדמהגובלינית, ולאחיה הקטן קוראים אווירגובלין. כל אחד שולט ביסוד אחר. האב – אש, האם – מים, הבת – אדמה והבן – אוויר. הם שמרו על המסורת הגובלינית, אבל בגלל הניתוק, היו מדברים בגובלינית רק על נושאים חשובים ביותר. המשפחה גרה בחוות אווסוסים ופרתגובלינים, וסוחרים עם האנשים. הם יוצרים כלאי חיה ורדארגובלין נחשב חלק מהמשפחה. הם מחזיקים מטות, ומכשפים לא מעט.
חיי משפחת כשפגובלין – השיגרה
האנשים ישבו ודיברו עם אשגובלין בנושא החלב. אווירגובלין היה שם כדי ללמוד את המקצוע ואדמהגובלינית התאמנה עם כשפמימגובלינית בקסמים. “המחיר הכי טוב לך הוא מאית הכיכר! אל תחשוב שתוכל להגביה את המחיר!” טען אחד האנשים, שכינויו היה סוחרן. “לא.” ענה אשגובלין בנחת. “אני לא מוכן למכור את זה בפחות מעשירית הכיכר. אם אתם לא רוצים מהחלב הטעים והיקר, אז תסתלקו מכאן.” שכנען (אחד מהאנשים,) ענה:”לא תרוויח כלום מזה, רק תפסיד! אנחנו במשבר כלכלי שבו מאית הכיכר היא נכס יקר! לא נוכל לתת לך יותר!” אשגובלין ענה:”האמת היא, שהציעו לי עשירית הכיכר על החלב, וסירבתי. אני מסכים שאתם תקנו, אם תביאו לי מחיר שווה. אבל, אם אתם לא יכולים…” “לאלאלאלאלא! אנחנו מוכנים לתת לך אפילו חצי הככר! רק אל תמכור לאחרים!” ענה ציידקוצנים. “בסדר, תביאו.” אמר אשגובלין בחיוך. הוא ניגש לרפת ויצא עם בקבוקי חלב שכתוב עליהם:”גובלין ייצור” וראש של גובלין בתור סמל. אחרי שהאנשים הלכו, אשגובלין ואווירגובלין הלכו להתאמן עם אדמהגובלינית וכשפמימגובלינית בקסמים, והאימון יצא מצויין. לאחר מכן, הם התאמנו ביצירת כלאי יצורים. במקרה הטוב, יצא משהו מסייע. במקרה הפחות טוב, יצאה מפלצת. הם יכלו לערבב צמח עם חיה. ביום ההוא, הם יצרו ערבוב של כותנה וכבשה. התוצאה הייתה יצור עם רגלי גבעול שהצמר שלו היה עם כותנה. החוטים היו יותר חזקים וטובים ונמכרו במחיר טוב. יותר מזה אין מה לספר.
משפחת יוצרגובלין
כבר הכרתם את משפחת פרשגובלין, וגם את משפחת כשפגובלין הכרנו לכם. נשארה רק משפחת יוצרגובלין לספר לכם עליה. האב היה פסל לא רע, וקראו לו פסלגובלין. אשתו הייתה בנאית מצויינת וקראו לה בנאיתגובלינית. הבת ידעה לבנות רהיטים טובים, וקראו לה רהיטגובלינית. הבן יצר מכשירים, וקראו לו מכשירגובלין. לסבא קראו חופרגובלין, ולדודה קראו גובליניתחזקה, וזאת אותה גובליניתחזקה ממשפחת פרשגובלין.
פעם, לפני הרבה שנים, חי גובלין, הגובלין הראשון. הוא היה בודד בעולם מלא בני אדם, ויום אחד, הוא פגש קרפדה ממשפחה מיוחסת, התאהב בה, והציע לה להפוך אותה לגובלינית כמוהו. הקרפדה הסכימה, ובאמצעות יכולות הכישוף שלהם, גובלין והקרפדה גרמו לכך שהקרפדה לא תמות מתי שמישהו ישחית את גוף הגובלינית שלה. לאחר יצירת גוף הגובלינית, הקרפדה בחרה לעצמה בשם גובלינית, והתחתנה עם גובלין. כמה זמן לאחר נישואיהם, נולדו להם בניהם. בתקופה זו כל הגובלינים היו חברים, ויוצרגובלין אפילו בנה לגובלין גוף ענק, אלא שיום אחד, החליט גובלין שהגובלינים חייבים לשלוט בעולם, מה שאליו התנגדו בניו. הגובלינים הצליחו להקפיא אותו, (ולזה תרם במיוחד כשפגובלין, שהתנגד לרעיון של שליטה בעולם,) וגובלינית ברחה משם. כפרגובלין נבנה על גדת האגם שמהמלח שלידו נבנתה גובלינית, שם ניצב גם גובלין הקפוא. שנים רבות של שלוה חלפו, עד שיום אחד, קרה המשבר הגדול: אגמי המלח התאדו, והמלח עצמו נלקח על ידי בני האדם. כשרונות משונים נצפו בתקופה ההיא, ובשיא נצפה כשרון נבואה אחד, שעזר במידה מרובה לסיום המשבר, בו הוא מת. המשפחה שלה נולד הגובלין, משפחת אופטיגובלין, כל כך התגאתה, עד שהם שינו את שם המשפחה לנביאגובלין. הם החליטו לנסות לשלוט בעולם, ובעקבותיהם ניסו לסכל את תוכניותיהם ולהשתלט על העולם בעצמם שאר המשפחות, מלבד משפחת כשפגובלין. משפחת כשפגובלין כל כך התנגדה לכך, עד שבתור התרסה הם נטשו את כפרגובלין וביטלו אתכל כשפיהם באזור. (הערה מאת גובלי: אחד הכשפים היה זה שהקפיא את גובלין. נחוצה זהירות להבא, מפני שכך נאלצנו להילחם בגובלין, ומצאנו את הספרון הזה רק אחרי המלחמה בגובלינית.) הם הלכו למקום לא ידוע, ומאז ולהבא משפחת כשפגובלין נחשבה לאבודה. בגלל שכמה מהכשפים היו חיוניים כדי לממש את התוכניות להשתלטות, איש לא הצליח לממש את תוכניותיו, והעולם נותר ללא שליטה גובלינית. בשאר הזמן לא קרה דבר מיוחד. המשך ההיסטוריה מאת גובלי: לאחר כל הזמן הזה, כשרונות מיוחדים ומפלצות משונות הופיעו, ולאחר זמן ארוך של לחימה, יצאתי ובסוף אני ורוכבתגבלינית הרגנו סופית את גובלין. מתישהוא מאוחר יותר הרגנו את גובלינית, ואני חושש שעכשיו יתחיל מרד מנודים. וכעת, סיימתי את היסטוריית הגובלינים.