Category: כללי

החבורה המשיכה לשבט לייד השולחן, אבל עכשיו עברו לדון בפרטים המעשיים של התגברות על שבט בוגז. כשמישהו העיר הערה שולית על מגה-בוגז בוגז, פלט הנווד קריאת הפתעה. “אבל מגה-בוגז בוגז כבר לא ראש השבט! עכשיו זה מישהו בשם מגה-בוגז בודה!” “באמת?” הופתעו כולם. “כן!” אמר הנווד, נדהם מבורותם. “טוב, זה לא משנה הרבה.” אמר בוגה בוגי. “הבעיה הגדולה היא שאין לנו מנהיג. מה דעתכם לערוך הצבעה?” “אולי אחר כך.” אמר בוגה בובו. “אגב, איפה בוגה כלב? למה הוא לא איתך?” “שבט בוגי לא אהבו אותו יותר משאהבו אותי, אפילו פחות, אם זה בכלל אפשרי.” ענה בוגה בוגי. “אז… טוב, שילחתי אותו. אני לא יודע איפה הוא.” “חבל.” אמר בוגה בובו. “הוא היה יכול לעזור לנו.” “לא יותר ממגה-בוגה לדרמן שנטש אותנו לטובת שבט הזורעים.” אמר בוגה בוגי. לאחר שהוחלט על טקטיקה, בוגה בובו קם. “טוב, אני הולך לארוז.” מייד אחרי שבוגה בובו סיים לארוז, הם יצאו לעבר השממה. לאחר מעט זמן הליכה, בוגה בוגי כינס את כולם בצורה כזאת שהנווד לא יצליח לשמוע אותם. “אני לא בוטח בו.” אמר בוגה בוגי. “למה?” שאל בוגה בובו. “הוא נראה לי בסדר גמור.” “לעולם אין לדעת.” אמר בוגה בוגי. “לפני שנדע אם כוונותיו אכן טהורות, לא נבטח בו יותר מדי.” “אתה לא המנהיג.” ציין בוגה בובו. “אין לנו מנהיג, נכון לעכשיו.” אמר בוגה בוגי. “אז אני פשוט מציע להיזהר.” ההתכנסות התפרקה והם המשיכו ללכת. לאחר כמה זמן אמר הנווד:”ידעת שאומנות הכתיבה התפשטה בכל מקום, בוגה בובו?” בוגה בובו הנהן. “ומה עם הכלבים?” הוא שאל בהתעניינות. “זה בטח הרבה יותר יעיל מכתב.” “טוב…” אמר הנווד. “לכל נווד כמעט יש כלב. אבל הכלבים הפכו למשהו חד פעמי: אחרי השימוש הראשון – משאירים אותו…” המון נביחות נשמעו, וחבורה של כלבים צצה לפתע, והקיפה את החבורה. “…כאן.” השלים הנווד את המשפט. הכלבים הקיפו אותם, ונראו מוכנים ומזומנים להרוג אותם. בוגה בוגי הוציא את סכינו. בוגה אש שלף חרב, כראוי לבן של ראש שבט בוגי. בוגה זר הניף מקל. בוגה בובו שלף חנית. בוגה בוגה שלף גם כן מקל. “איפה החנית?” שאל בוגה בובו. “אבדה לי בעמק.” ענה בוגה בוגה. רק הנווד לא שלף נשק. “ברוכים הבאים לנחלת שבט כלבוגה.” “הם יהרגו אותנו!” “רק אם ראש השבט יאשר, והוא לא יאשר.” ענה הנווד. “יש איתם בן אדם? למה לא אמרת?” נרגע בוגה בוגה. “כי אין איתם.” אמר הנווד. “חכו ותראו.” הכלבים זזו לפתע לצדדים ופינו דרך ל… “בוגה כלב!” קרא בוגה בוגי בהפתעה. “רגע,” אמר בוגה בובו. “אתה רוצה שנאמין לך שהם תבוניים?” “אממ… לא בדיוק.” הנווד אמר. “אבל אתה יודע, לכלב יש אינסטינקטים של זאב. ובנוסף לכך, הם כולם מאולפים. אז בוגה כלב, הידוע בשם כלבוגה כלב, הפך למנהיג של השבט. והיות שאתה האדון שלו,” פנה הנווד לבוגה בוגי. “הוא יישאר נאמן לך.” “זה נראה לכם מספיק, מול העוצמה של שבט בוגז?” שאל בוגה בוגי. “כי לי לא.” “לא יודע.” אמר בוגה בובו. “בזה אני חייב להסכים איתך, בוגה בוגי.” אמר בוגה בוגה. “נכון.” הסכימו בוגה זר ובוגה אש. “לא תאמינו כמה הם יכולים להיות מפחידים כשהם רוצים.” אמר הנווד. “להקת כלבים לא תעזור.” אמר בוגה בובו. “אולי לא, אבל מה לגבי להקת זאבים?” שאל הנווד. “תחשבו על זה ככה.” “זה יכול לעזור.” אמר בוגה בובו. “אולי.” פקפק בוגה בוגה. “לא נראה לי.” אמר בוגה בוגי. “תשמעו,” אמר הנווד. “זה מה יש, אז אל תתלוננו. חצי מהשממה עדיין לפנינו.” הם המשיכו ללכת, ובעקבותיהם שבט כלבוגה. פה ושם הם ראו אריות, אבל הם לא תקפו אותם, בגלל הפחד מהכלבים. הם סיימו לחצות את השממה לפנות ערב, והקימו מחסה זמני. “אתה בטוח שאי אפשר לסמוך עליו?” שאל בוגה בובו. “כי הוא לא נראה מזיק.” הנווד היה במחסה אחר. “אני לא סומך עליו.” אמר בוגה בוגי. “הוא יכול להיות מרגל של בוגז.” “אם כן, למה שישכנע אותנו להילחם נגדם?” שאל בוגה בובו. שאלתו נותרה ללא מענה.

האיש המשיך הלאה, אל מעבר למדבר. לאחר כמה זמן הוא נתקל בשלט: “שטח שבט בוהן. המנעו מקטל אריות באזור זה, אם אינכם רוצים לעבור חינוך מחדש.” היה ניכר שלא שבט בוהן כתבו את זה: לתת חינוך מחדש לאי הרג אריות היה תחביב שלהם. האיש נאנח והמשיך הלאה. לאחר כמה זמן, הוא נתקל בבן שבט בוהן. “שמעת פעם על בוגה בובו?” שאל האיש. “לא.” ענה נחרצות בוהן בוגי, בן שבט בוהן בו נתקל האיש. “ועל ברגר מיני?” שאל האיש. “אממ… עליו דווקא כן שמעתי. למעשה, אני עצמי חינכתיו מחדש לאי קטל אריות!” אמר בוהן בוגי ושמץ גאווה בקולו. “אבל,” הוא הוסיף, ונשמע פחות גאה, “נראה שזה לא לגמרי פעל. הוא עבר כאן לאחרונה, הואשם בטבח אריה, ויצא מזה בתחמנות רבה.” “מתי זה לאחרונה?” שאל האיש והתרגשות בקולו. “לפני כמה שבועות.” ענה בוהן בוגי. “עכשיו, אם לא איכפת לך, אני במעקב קטל אריות. נראה שאנשים מכבדים יותר את חוקינו לאחרונה. ואגב, שמעת על השיגעון החדש?” “איזה?” שאל האיש. “כתב היתדות הזה.” ענה בוהן בוגי. “קרוא וכתוב – ממש לא ייאמן! אתה לא יכול ללכת לשום מקום בלי להיתקל בחריטות על האבנים! מזעזע!” “זה דווקא נחמד, לדעתי.” אמר האיש. “ואגב, בימינו הם חורטים גם על עצים.” הוא עקף בזריזות את בוהן בוגי והשאיר אותו למעקבו. לאחר שהלך זמן מה, הוא הרגיש שמישהו עוקב אחריו, אבל לא הצליח לראות מי. אחרי זמן הליכה מועט, רשת צנחה עליו מהשמיים. “הא!” קרא בפראות מישהו וקפץ מהעץ שישב עליו. “מי אתה? איזה בוהן שבא להרצות לי? בוגז מהעמק? בושבתו זועם?” האיש נראה מבוהל. “אני נווד.” הוא התנשף. “אין לי שום קשר לתככים בין שבטיים!” “ככה.” אמר בושבתו בוגאר, שהיה זה שירד מהעץ. “מה מעשיך כאן?” “אני מחפש מידע על בוגה בובו, או ברגר מיני.” הוא אמר. “קראתי את  הסיפור-חיים-שהוא-כתב שלו, ואני ממש רוצה לפגוש אותו.” “הראה לי.” תבע בושבתו בוגאר. הנווד הושיט לו לוח. בושבתו בוגאר עבר עליו בזריזות ונאנח. “הוא בוודאי מת.” “בן שבט בוהן אחד אמר לי שהוא הגיע לנחלתם לפני כמה שבועות.” אמר הנווד. “זה לא הגיוני.” אמר בושבתו בוגאר. “אפילו אריה חלשלוש כמעט ריסק אותו בשממה.” “מאיפה אתה מכיר אותו?” שאל בתדהמה הנווד. בושבתו בוגאר הושיט את ידו. “נעים להכיר, אני בוגה בוגה.” מדהים מה משפט אחד יכול לעשות. הנווד הופתע לחלוטין. “אתה גם משבט בוגה?” הוא נדהם. “כן.” אמר בוגה בוגה (ככה נקרא לו מעכשיו). “למה?” “שבט בוגז מתחיל שלטון עריץ מעבר לשממה! אתם בוודאי היחידים שיכולים לעצור אותו!” “ומי ינהיג אותנו?” שאל בוגה בוגה. “מגה-בוגה לדרמן נחטף על ידי שבט הזורעים. הוא כלוא אצלם, ונלקח מרחק רב צפונה. אני לא אוכל להיות לעולם מנהיג מוסכם, בגלל בוגה בוגי. בוגה בובו בטח מת. מי עוד יכול להיות ראש שבט?” “אולי בוגה בוגי?” הציע הנווד. “בחיים לא אסכים לכך!” קרא בוגה בוגה. “ובוגה אש?” שאל הנווד. “גם לא.” ענה בוגה בוגה. “מה עם החדש הזה? בוגה זר?” “אתה מתכוון לבוגה בוגד? לא, הוא לא מתאים לתפקיד.” זה מוטט את כל תקוותיו של הנווד. “בא איתי לפחות לפגוש את שאר חברי השבט. ו… אממ… יהיה לי יותר קל ללכת בלי רשת עליי.” “אתה צודק.” הסכים בוגה בוגה. “שים ידיים מאחורי הגב.” “למה?” שאל הנווד. “תכף תדע.” ענה בוגה בוגה. הנווד שם ידיים מאחורי הגב והרגיש שקושרים לו אותן, אבל לא הצליח להשתחרר. לאחר שסיים בוגה בוגה לקשור, הוא הרים את הרשת. הנווד התעצבן. “למה זה היה טוב?” הוא שאל. “אני לא יכול לבטוח בך לגמרי, נכון?” אמר בוגה בוגה. “עכשיו בא. הם בשבט בוגי.” הצעדה ארכה זמן מה, עד שהזוג המוזר הגיע לנחלת שבט בוגי. לפתע, חץ נורה מאחד העצים, וננעץ מילימטר מהפרצוף של בוגה בוגה. על החץ היה כתוב:”בפעם הבאה זה יהיה מדוייק יותר. עצרו.” בוגה בוגה והנווד נעמדו במקום. “נו, באמת.” אמר בוגה בוגה. “ככה מקבלים בימינו פני ידיד ותיק?” “אינני רואה ידיד.” ציין מישהו. “אני רואה נווד ואת בושבתו בוגאר. אולי אתה מתכוון להכרותי העמוקה איתך בזמן שהותנו המשותפת בשבט בוגה?” בוגה בוגה נאנח. “כן, בוגי צופה. ועכשיו אתה, בוגי בוגי ובוגי בוגה מוכנים לרדת?” “לא.” ענה בנחרצות הקול. הנווד הכבול מצא לנכון להתערב. “זה בנוגע לשבט  בוגז. הם מתחילים להשתלט על השטחים מעבר לשממה, ומתכננים להמשיך דרומה, לכאן.” “וזה איכפת לי כי…?” אמר בוגה בוגי (לשעבר). “הם יכבשו גם את שטחי שבט בוגי. גם לכם לא יישארו שטחי מחייה, לא רק לשבטים המעטים מעבר לשממה. ובנוסף, זה ייתן לכם אפשרות לשקם את שבט בוגה.” “ועם איזה צבא אני אמור לנצח אותם? שבט בוגה התפרק, וגם ככה הוא היה קטן מאוד. אם שבט בוגז מתחזק, אין איש שייעצור אותו, אלא אם כן כל השבטים ייתאחדו. ובאזור הזה אין איש כריזמטי מספיק לאחד את כולם. אין תקווה, נווד. נדוד צפונה. אולי דרומה. כאן לא תמצא תקווה.” “הנווד הזה טוען שייתכן שבוגה בובו עודנו בין החיים.” אמר בוגה בוגה. שלושה אנשים צנחו זה אחר זה מהעצים. אלו היו בוגה בוגי, בוגה אש ובוגה זר/בוגד. “לא ייתכן.” אמר בוגה בוגי, הדובר של השלושה. “לא היה איתו איש שיגן עליו בשממה. הוא בוודאי מת.” “בא נלך לבדוק.” הציע הנווד. “אבל קודם, מישהו מוכן להתיר את ידיי?” ארבעה אנשים הלכו ברגליהם ביער לכיוון נחלת ברגר. היו רק ארבעה כי הנווד נקשר גם ברגליו ופיו נחסם, משום סיבה מיוחדת. הוא לא נראה שמח במיוחד מהסידור. “ממממממ!” הוא אמר – או לפחות זה כל מה שהארבעה שמעו, בגלל שכנזכר, פיו היה חסום. אולי הוא ניסה לומר שזה לא נחוץ. זה לא שינה דבר. לאחר כמה זמן הליכה, הם נתקלו בשלט עץ: “נחלת שבט ברגר. אם אתה בן בוהן – אל תציג את כף רגלך מעבר לשלט זה!” החבורה נכנסה פנימה והסתלה סביב. בוגה בוגה ראה בן ברגר אחד.”אדוני!” הוא קרא. “איפה ברגר מיני?” “המחסה השביעי משמאל!” ענה בן שבט ברגר. החבורה צעדה פנימה ועצרה מול המחסה המדובר. “טוב,” אמר לבסוף בוגה בוגי. “אין הרבה ברגר מיני, ולעולם לא נדע אם לא ניכנס.” החבורה נכנסה פנימה. קול הפתעה נשמע. “בוגה בוגה? בוגה בוגי? בוגה אש? ובוגה… אממ… זר? אלו אתם?” “וזה אתה, בוגה בובו?” שאל בוגה בוגה. “כי כן, אלו אנחנו.” “כן. ומיהו הכבול שם?” שאל בוגה בובו. “איזה נווד אחד.” אמר בוגה בוגי. “בוגה בוגה פגש אותו באזור שטח בוהן.” “גם כן חסר שם?” שאל בוגה בובו. “ואגב, איפה מגה-בוגה לדרמן?” בוגה בוגה ובוגה בוגי דיברו ביחד. “נחטף על ידי שבט הזורעים.” אמר בוגה בוגה. “ערק לשבט הזורעים.” אמר בוגה בוגי. “איזו אפשרות מהשתיים? נחטף או ערק?” “ערק יותר הגיוני.” הודה בוגה בוגה. “אבל כולם אמרו שהוא נחטף. הוא בטח ערק וקיבל את השם הזורעים לדרמן.” “לא חשוב.” אמר בוגה בובו. “מה מביא אתכם לכאן?” “רצינו לבדוק אם אתה בחיים.” אמר בוגה בוגה. “ממממ!” קרא השבוי. “אולי תשחררו אותו?” הציע בוגה בובו. “הוא לא ייברח לשום מקום.” הנווד המסכן שוחר והתנשם. “כבוד גדול הוא לי לפגוש אותך סוף סוף.” אמר הנווד. “קראתי את הסיפור-שחרטת-על-שבט-בוגה, ומאז חפשתי אותך. על פי מה שכתבת, אתם היחידים שהצליחו לעמוד בפני שבט בוגז.” “הצלחנו לעמוד בפניהם?” הופתע בוגה בובו. “ואני חשבתי לתומי שברחנו כמו שפנים.” “ברחנו כמו שפנים.” אישר בוגה בוגה. “אבל כנראה שבטים אחרים אפילו לא ניסו לעמוד על שלהם.” “זה לא זה.” התערב הנווד. “איש מלבדכם לא שרד מפגש עם שבט בוגז.” שתיקה השתררה. לאחר כמה זמן סיכם בוגה אש את השיחה במילים:”נראה שמחכה לנו אתגר.”

קמתי מפהק. לא נראה שבשר הציד עמד לאזול בקרוב. לא חסרו לנו דגים, והאריות והנמרים טרם נגמרו. בשלב מסויים הגיע אלינו אדם נוסף. היה נראה שהוא נווד חסר שם. מגה-בוגה לדרמן צירף אותו, אולי בתור החזר על בוגה אש, שבעיקר נתן לנו קצב עבודה עם השירים. בוגה בוגי קרא לו בוגה בוגד ובוגה לדרמן, שלא היה מנהיג אהוד יותר אחרי זה, לא ממש מצא לו שם מתאים. בוגה בוגי חשד בו תמיד, כלומר בבוגה בוגד, שהוא בוגד. יום בהיר אחד, כשסתם ישבנו ודיברנו על היצורים בעלי סנפיר ה- V – שקראנו להם כרישים – הם הופיעו. שבט שלם, שלא שמח במיוחד על עצם נוכחותנו במקום. ברגע שהם הופיעו, בוגה כלב ברח. “מי אתם?!” שאל בזעם המנהיג. “בוגז בוגד הביא אתכם לכאן?” “מי זה בוגז בוגד? ומי אתה, אם יורשה לי לשאול?” שאלתי. כינסתי דברים-כאלה-קטנים-עם-שריון-מוזר אליי. בוגה לדרמן עמד. “אז עכשיו אני בוגז בוגד, מגה-בוגז בוגז?” “איך אתה רוצה שאקרא לך?” שאל מגה-בוגז בוגז בבוז. “בוגז בוגה?” “כאן, על אדמות שבטי, אתה תקרא לי מגה-בוגה לדרמן!” קרא בוגה לדרמן. “תכף תגיד שזה חל גם עלינו, בוגה לדרמן.” מילמל בוגה זר. זה השם שאני, בוגה בובו, נתתי לבוגה “בוגד”. בוגה לדרמן הסתכל עליו בזעם והחזיר את מבטו למגה-בוגז בוגז. “אלו אדמות שבט בוגז.” אמר מגה-בוגז בוגז. “עזבתם אותי לבד כאן זמן רב. אל תגיד לי שציפית למצוא את המחסה האהוב שלך נטוש לגמרי, ללא שבט חדש.” “אנחנו מבקרים כאן זמן רב, ולא ראינו איש.” אמר מגה-בוגז בוגז. “יצאנו לטייל.” אמרתי. לא הצלחתי להתאפק. “ומי אתה?” שאל בזלזול מגה-בוגז בוגז. “בוגה בובו.” עניתי. “לא, מה השם האמיתי שלך? לפני שבוגז בוגד נתן לך שם נורא שכזה?” לכמה שניות לא עניתי. ואז מילמלתי:”ברגר מיני.” “מה?” שאל מגה-בוגז בוגז. בקול רם יותר אמרתי:”ברגר מיני.” הוא צחק. “אז, ברגר מיני, האם אתה כבר בוגר שבט ברגר?” “לא.” עניתי. הוא צחק. “זה כל מי שהצלחת להביא, בוגז בוגד? שני נחשלים משבט בוגי – כן, אני מזהה שאתם משם – ברגר לא-בוגר, נווד – רואים עליו את שנות הנדודים – ואת בושבתו בוגאר? חשבתי פעם שאתה קצת יותר חכם.” בוגה בוגה אחז בחניתו בכוח. “זה לא השם שלי.” הוא אמר בשינים חשוקות. “אבל זה כן, בושבתו בוגאר!” קרא מגה-בוגז בוגז. “בוגז – לתקוף!” בוגה בוגה הניף את חניתו ופגע באחד. הקרב החל. כמה מהם גנבו לי את הדברים-כאלה-קטנים-עם-שריון-מוזר בזמן שבוגה בוגי צעק:”תברח!” מול אריה לא יכולתי, והם היו חזקים יותר מאריה, אז ברחתי. הם רדפו אחריי, זורקים עליי את הדברים האלה, שהם קראו להם “אצטרובלים”. תפסתי כמה, אבל היות שלא הייתי מוכן לזרוק בחזרה הלכתי והפסדתי. אז פשוט ברחתי, משאיר כמעט הכל מאחוריי.

כשחזרתי, האלה שלי, שגם אותה השארתי מאחור הייתה שבורה. בוגה בוגי, ובעצם כולם, עמדו שם. “אמרתי לך לא לזרוק אותה!” קרא בוגה בוגי. “זה לא ממש משנה.” אמר בוגה לדרמן. “הפסדנו. שבט בוגה התפרק. כל אחד יכול ללכת לאן שהוא רוצה.” “בתור מחוות כבוד אחרונה,” אמרתי, “אנו משיבים למגה-בוגה לדרמן את תוארו הראוי לו כמייסד שבט בוגה.” מגה-בוגה לדרמן נאנח. “אני רוצה לספר לכם מה קרה במקור.” התיישבנו והוא התחיל לספר:”שבט בוגז היה קיים זה זמן רב. אני הייתי נווד חסר-שם. הצטרפתי אליהם. הייתי אז בוגז בוגה. החיים היו טובים. הרבה נוודים הצטרפו לשבט, והוא נהיה רב עוצמה . רק דבר אחד היה חסר: יכולת התרבות. כל הזמן יצאנו למסעות ארוכים, אבל תמיד חזרנו לעמק-בוגז. יום אחד, קמתי בבוקר בעמק ולא היה איש. אבן שנראתה לרגע כמו סכין ואז כמו ראש חנית נתנה לי את הרעיון ללדרמן. שיניתי קצת את המחסה, וזעמתי על שבט בוגז. שמטתי בגועל את השם בוגז משמי והוספתי לדרמן בסוף. בוגה בוגה, שהיה אז בושבתו בוגאר הנודע, הצטרף אליי. כולכם בוודאי יודעים למה בושבתו בוגאר סולק.” נעתי באי-שקט במקומי אבל שתקתי. אני לא ידעתי. “בוגי צופה ובוגי בוגי עקבו אחריו, כידוע. כעת אלו בוגה בוגי ובוגה אש. ברגר מיני הובא אלינו לאחרונה יחסית על ידי בוגה בוגי, וכונה בוגה בובו. וכעת, עוד נווד חסר-שם צורף,” הוא פנה לעבר בוגה זר. “ולא מצאנו לו שם. זהו סוף הסיפור, כי כולכם יודעים את ההמשך.” כולם קמו ועזבו בזה אחר זה. כשקמתי העפתי מבט לאחור, הרמתי אבן וחרטתי עליה:”כאן נח שבט בוגה ז”ל ת.נ.צ.ב.ה.” הנחתי את האבן איפה שהיה מרכז מעגל היושבים והלכתי. לא פגשתי מאז איש מהשבט. יום אחד, במדבר, פגשתי אריה. לא ידעתי אם אוכל להביסו. ברגעים אלו הוא ניגש אליי. אני מרים כלי נשק שהשגתי לאחרונה. האם אוכל לו?”

איש נעמד מעל המצבה. משם הוא נע הרחק, למדבר. הוא ראה שם אבן, עליה קרא את הסיפור הזה. היא הייתה מוטלת על הרצפה, וכתמי דם נראו אחרי הקטע הזה. נראה שהכותב סיים ושמט את האבן על הקרקע. אבל האם הוא נותר בחיים? זאת אינני יודע.

בעוד זמן רב, במקום שייתכן אפילו שאתם נמצאים בו כרגע, יקרה משהו שישנה את העבר. עכשיו, בואו נדבר על זה בלשון עבר. חברת תעופה בחלל בנתה לוויין מחקר שיקיף את כדור הארץ 20 פעם ויחזור לבסיס. הלווין היה מהיר במיוחד, ובכל פעם שפגע במשהו – מהירותו גדלה במאה קילומטרים לשנייה. הבעיה הייתה… טוב, נדבר על זה עוד מעט. הלוויין שוחרר לחלל, ומרוב מהירות התנגש בעצמו ונהיה מהיר יותר, ושוב התנגש בעצמו, ושוב נהיה מהיר יותר, עד שבפעם ה-20 הוא כבר איכשהו חזר כ-2000 שנה אחורה בזמן, חזר למקום בו עתיד להיבנות הבסיס, והתרסק שם. בחוסר צירוף מקרים משווע, גר שם מישהו, והוא היה מדען. הוא הזמין את חבריו, ויחד הם בדקו את הלוויין וגילו את המנוע. הם בנו דגם משופר, מעוצב בצורת עיט בעל שני ראשים, בעל תאים ויכולת הכלת אנשים, שיעשה את מה שהלוויין היה אמור לעשות. הוא שוגר, וגם סטה ממסלולו כאשר התנגש בעצמו. למזלם, האנשים בחללית לא ראו את עצמם בחללית בה הם התנגשו. לאט לאט הם התרחקו מכדור הארץ, וגם חזרו אחורה בזמן, אבל יותר מאלפיים שנה. איכשהו בגללם נוצר שכפול של כדור הארץ, שהם היו בני האדם שהיו אמורים לחיות בו, לכן לא היו בו בני אדם, והם נחתו על הירח שלו. איכשהו היה להם חמצן, והם חיו עד שצאצאיהם שכחו מהסיפור, ושוב מצאו את החללית, וטסו לעבר כדור הארץ 2. הם התרסקו והחללית הלכה, אבל הם שרדו. הם ראו חיות, והיות שהם חיו על הירח כל כך הרבה זמן, הם שכחו מהן חיות וחשבו שהן תינוקות שלא יודעות לדבר. הם לימדו אותן לדבר, והיות ובני אדם אחרים לא היו בנמצא, החיות לא פחדו ולמדו. הן התחילו לייצר כלי נשק מותאמים לרגליהם הקדמיות ואז בני האדם גילו שהחיות אינן תינוקות, אבל זה היה מאוחר. החיות הפכו ללוחמות, ואיש לא מנע את זה. מצד שני, גם דג, או ארנבת, לא מנעו את זה. בקיצור, אף יצור חי לא ניסה למנוע את זה. הסיפורים על החיות ככל הנראה יופיעו כאן.

“קדימה!” שאג הסוהר. “אין לי זמן לתלונות. קום ובוא למשפטך, גנב!” היצור בתא הרים את מבטו. “בא כבר!” שאג הסוהר, והיצור קם והלך בעקבות הסוהר אל עבר בית המשפט ליד הגרדום. “ובכן,” אמר השופט. “האישום: הגובלין שעומד מול פנינו, מואשם בגנבת תוכניות תעופנית המלחמה “עננת כבוד” (שנוצרה, אגב, להגנה עצמית,) ובניסיון לגונבה לאחר שגילה שהיא כבר נבנתה. מה יש לנאשם לומר להגנתו?” הם לא שמעו את תשובתו, כי ראשו כוסה בשק. השק הורד כאשר השופט הראשי סימן, ופרצוף גובלין נראה מאחוריה. גובלי הרים את מבטו ואמר: “זו אינה תעופנית הגנה, אלא תעופנית התקפה, שנועדה למתקפה על כפרגובלין. אני, מתוך הגנה עצמית, ניסיתי למנוע את המתקפה. וחוץ מזה, אחייני הוא ממציא ספינות האויר, ובאתי לראות את השדרוגים שהוספתם לאפשר הגאי אנושי. לא ידעתי שהתוכניות סודיות כל כך.” “לא ידעת!” האדים השופט. “לא ידעת! היה שם שלט גדול שאמר שאין כניסה לגובלינים!” “זה בדיוק מה שמתמיה אותי בכל העניין. אז בדקתי, גיליתי על ההתקפה, וניסיתי למנוע אותה.” זה כבר הספיק לשופט. “תלייה!” הוא שאג. “מי איתי?” כל הנוכחים מלבד גובלי הרימו יד, והתליין הוביל את גובלי אל החבל. גובלי נאנח והזיז את הרגל כסנטימטר ימינה. התוצאות היו שמערכת גובלינית שהותקנה שם כדי שאסיר גובלין חף מפשע יוכל להנצל הופעלה, והעיפה את גובלי החוצה תוך הפלת התליין אל מכלאת המנטיקורים. גובלי הפעיל מערכת נוספת, שהותקנה על גבו על ידי קופצנגובלין אחיינו כדי שהוא יוכל לעוף: זוג מפרשי עילוי ביחד עם מיני תנור לוהט במיוחד. הוא נחת על “עננת הכבוד”, סיים להפעיל אותה והטיס אותה לכיוון כפרגובלין. הגובלינים בנמל האוויר אותתו לו ללכת לרציף 13, שם הוא עגן את התעופנית ושלף את התוכניות לבנייתה מכיסו. “שלום, דוד!” קרא קופצנגובלין בשמחה. “איך היה הטיול?” אם הוא היה גנב אמיתי, הוא בוודאי היה אומר שהוא לא הצליח לעבוד עליהם הפעם, אבל הוא היה גובלין ישר. “זו הייתה תעופנית מלחמה.” הוא אמר קצרות ונכנס לכפרגובלין. בעבר, כפרגובלין היה כפר שקט בטבע. אבל מאז המצאת התעופניות בידי קופצנגובלין, הכפר הפך יותר לעיר, ולמחרת היום תוכנן לבנות כמה דברים נוספים ולהסב את השם לעירגובלין. “שלום, גובלי!” קרא ראשגובלין, ראש מועצת עירגובלין. “שלום גם לך.” ענה גובלי והמשיך בדרכו. הוא חזר לביתו, שם חיכה לו בנו, נפחגובלין. כאן אני חייב להוסיף הערה: לגובלין נותנים את השם רק לאחר גילוי הכישרון. נפחגובלין היה הראשון שחשב על רעיון התנורים לתעופניות, וגובלי היה גאה בבנו. אשתו הייתה מן “הדור החדש” כפי שכינו אותו, בעל הכשרונות המוזרים. קראו לה חופרתגובלינית, וכשרונה היה לחפור מנהרות. ובאותו רגע, הייתה להם בבית אורחת בלתי צפויה. “רוכבתגובלינית!” קרא גובלי בהפתעה. “גובלי!” קראה רוכבתגובלינית בשמחה. “הייתי צריך לדעת.” מלמל גובלי. תעופה היה רתום בחוץ. “איך היה הטיול?” היא שאלה, בדיוק כמו בנה. “תעופנית מלחמה, תוכניות לתקיפת עירגובלין, ומאסר.” אמר גובלי. “ושלושתם כבר לא אצל בני האדם.” “יופי.” אמרה רוכבתגובלינית. “רדארגובלין, אגב, עובד על מכונה חדשה להיעלמות. היא תפעל על יישור קרני אור.” “היא פועלת, ליתר דיוק.” בקע קול מהאוויר, ורדארגובלין הופיע פתאום. “אופהגובלין!” קרא גובלי. “עוד עוגה!” הוא לא אמר לאופהגובלין קודם להכין עוגה, אבל הוא הכיר אותו, וידע שהוא בוודאי הכין כבר עוגה. “בסדר!” ענה אופהגובלין. בזמן שאופהגובלין הכין עוגה, רדארגובלין שאל: “אמרת מתקפה? איזו סיבה יש להם?” “אין סיבה.” אמר גובלי והושיט לרדארגובלין את התוכניות. “קרא בסוף סעיף התותח.” “ואם תשאלו: למה צריך תותח?” הקריא רדארגובלין, “נענה לכם שאנו מתכננים מתקפה על כפרגובלין.” “אין צורך יותר להקריא.” אמר גובלי. “זה מדאיג אותך?” שאל רדארגובלין. “אותי יותר מדאיג זה.” הוא הניח דף על השולחן. על הדף היה כתוב בגובלינית עתיקה, כי לגובלינים יש כתב מיוחד משלהם. “מדובר כאן על אחרית הימים הגובלינית, כל מיני שטויות על משפחת אצולה צפרדעית, שגובלינית הייתה חלק ממנה, ועל חבורת יצורי צב, שנועדו להיות תגובה לגובלינים. ומלבד זאת, כתוב כאן מי כתב את זה:” הוא הצביע על ראש הדף, שם היה כתוב: “נביאגובלין כשפגובלין.” “טוב,” אמר גובלי, מנסה לעכל את זה. “זו מין נבואת אחרית הימים גובלינית. מה בדיוק אמור לקרות?” “משפחת האצולה תצא למסע נקמה. הם ייצרו את יצורי הצב. הם יתקיפו את הגובלינים במלחמה ארוכה שסופה תלוי במעשים של אנשים מסויימים. זה הכל, בערך.” אמר רדארגובלין. “העניין הוא, שאני לא יודע אם הרדאר שלי יזהה אותם. את יצורי הצב, זאת אומרת. הם חיקויים די עלובים של גובלינים.” “כרגע, בני האדם מנסים להשמיד אותנו.” אמר גובלי. “זו בעיה טיפ – טיפה יותר דחופה.” רדארגובלין נעלם. העוגה ריחפה. כולם בהו בסימן היחיד לרדארגובלין יוצא החוצה. “אולי אתה צודק.” אמר רדארגובלין הבלתי נראה. “להתראות.” גובלי הסתכל על העיר התעשייתית. האם זה עומד להיות סופו של כפרגובלין?

חושך שלט בכל. קמתי ויצאתי, הצצתי החוצה וראיתי שהנץ אור מימין למקום לישון בו. בוגה בוגה קם, וגם בוגה בוגי ובוגה לדרמן. הופתעתי לראות את בוגי בוגי יושב ליד מדורה. ולא הייתי היחיד. “בוגי בוגי?” שאל מגה-בוגה לדרמן. “למה לא הלכת?” “אני רוצה להצטרף לשבט.” הוא אמר. “אם תבטיח לא לשיר,  אתה מוזמן.” “אני לא יכול.” אמר בוגי בוגי. “אז אל תצטרף.” ענה מגה-בוגה לדרמן, וישב בעבר השני של המדורה. “בא, בוגי בוגי.” אמר בוגה בוגי. הם הלכו למעבר שמאחורי המקום לישון בו. הלכתי איתם. כאשר יצאנו מטווח שמיעתו של מגה-בוגה לדרמן, הם אמרו לו:”אתה נשבע שלעולם לא תבגוד בשבט?” ניצוץ קטן נראה בעיניו של בוגי בוגי. “אני נשבע.” הוא אמר. “אתה נשבע שתקשיב להוראותיו של המנהיג, גם אם הוא בוגה-טמבל?” הכלב קם למשמע הפקודה, ורץ לנשוך. בוגי בוגי אמר:”אני נשבע.” צרחה נשמעה. בוגה בוגי חייך ושאל:”מהו שם הבוגה שלך?” בוגי בוגי חשב קצת. “בוגה אש.” הוא אמר לבסוף. “סיימנו.” אמר בוגה בוגי. “אתה חלק מהשבט.” בוגה אש נכנס בחזרה ביחד איתנו. “למה חזרת?” שאל מגה-בוגה לדרמן. “אני חלק מהשבט.” ענה בחיוך בוגה אש. “אתה לא יכול לעשות דבר נגד זה.” מגה-בוגה לדרמן קם ושאג:”ארררררררררררג!!!” בז אדום שעף באוויר נפל ומת. העצים רעדו. ציפורים וחיות ברחו. זעמו של מגה-בוגה לדרמן לא ידע גבולות, אבל גם בתור ראש – שבט, הוא לא יכל לגרש אותו בלי הוכחה מספקת נגדו, ושירים מעצבנים אינם הוכחה מספקת. בוגה בוגי הלך להביא את האוכל, וחזר בידיים ריקות “האוכל איננו!” הוא קרא. כל המבטים הופנו אל בוגה אש. “מה?” הוא אמר. “אני ובוגה כלב היינו רעבים.” מגה-בוגה לדרמן זעם, כי זה קרה לפני שהוא היה בוגה, לכן זו לא הייתה סיבה מספקת לגירוש. “טוב.” הוא אמר בזעם עצור. “בואו נצא לציד.” בוגה בוגי עלה על העץ – וירד. “אין חיות בכלל, אפילו לא ליד המעיין.” דיווח. חששות התגנבו לליבי. “בוגה בוגה! בוגה בובו! יוצאים למסע אוכל. רק שלושתנו. בוגה בוגי, אתה מרותק כי עשית דבר בניגוד לרצוני. בוגה אש – אתה יודע למה אתה נשאר.” אמר מגה-בוגה לדרמן. הוא הלך לכיוון המעבר מאחורי המקום לישון בו. הלכתי בעקבותיו ביחד עם בוגה בוגה. אחרי שהגענו לסוף המעבר, פנינו לכיוון הנגדי מהשמש. היה משעמם בדרך, אז שאלתי:”איך היה בשבט לפני שהגעתי?” מגה-בוגה לדרמן לא נראה מתכוון לענות, אז בוגה בוגה ענה במקומו:”מה שקרה זה, שאני נדדתי המון זמן, אחרי שגרשו אותי משבט בושבתו, אבל זה סיפור אחר. הסתובבתי בשטח, ויום אחד פגשתי אות מגה-בוגה לדרמן. הוא קרא לעצמו כך, ואמר שהוא הקים שבט המכיל רק אותו. הוא הציע לי להצטרף, והסכמתי. אבל באותו הזמן, עקב אחרי בוגה עצוב, זה בוגה בוגי, שלפני כן קראו לו בוגי צופה. אחריו עקב בוגה אש, שהיה אז, כידוע, בוגי בוגי, כי הם היו מאותו שבט. כשהגענו, הם חשפו את עצמם. מגה-בוגה לדרמן השביע אותי ואת בוגה בוגי לשבט, את בוגי בוגי לסודיות, והראה לנו את הלדרמן. נכנסנו והתחלנו לבנות. בנינו ועמלנו ימים כלילות, עד שאתה הגעת. כבר כמעט סיימנו עד אז. בינתיים, להקת צבועים החליטה שהשטח שייך לה, ותקפה אותנו. בוגה בוגי הוכיח את גבורתו אז: צבוע נשך אותו ביד, הוא צרח 2 שניות ואז פעל: הוא הניף את היד עם הצבוע וחבט בכל הצבועים באמצעותו. הוא הרג 25 צבועים לגמרי לבד, ואת ה – 26 הוא הרג בחבטה אחת בקרקע. הוא הוריד אותו, אבל הנזק היה בלתי הפיך: צלקת בצורת קשת שהיא בעצם עשויה מחורי נשיכה של שיניים נותרה בו, לזכר המעשה. אני אומר לך, כשנחזור, נראה 3 גופות של אריות ו – 2 של טיגריס שן חרב, ובוגה אש יגיד שבוגה בוגי עשה את זה. עכשיו, מה הסיפור שלך?” שתקנו. אחרי שהמשכנו קצת, אמרתי:”אני נולדתי לשבט ברגר. גם אימי וגם אבי היו מהשבט הזה.” “רגע.” קטע אותי בוגה בוגה. “אתה רוצה לומר לי, שלשבט ברגר יש גם בנות? זה עניין נדיר!” “כן.” אמרתי. “אבל לא ידעתי את זה עד שהגעתי לשבט בוהן. אתה מבין, כדי להפוך לחבר של ממש בשבט ברגר, אתה צריך ללכת ליער ולהרוג אריה. אני נכנסתי ליער, אבל הלכתי לאיבוד. שבט בוהן ניסו להוביל אותי בחזרה. בדרך, ראיתי אריה. ניסיתי להרוג אותו. לא ידעתי שהחיה המקודשת לשבט בוהן היא אריה. כשהם ראו את זה, הם גררו אותי משם. הם הכריזו עליי כמחלל קודש וגרשו אותי לשממה.” “גם אני נחשב מחלל קודש אצל שבט בוהן.” אמר בוגה בוגה. המשכתי כאילו הוא לא הפריע לי. “שוטטתי המון זמן בשממה. לא העזתי להרוג אריות. פחדתי ששבט בוהן ימצא אותי שוב. האריות התנהגו אליי יחסית בנימוס, ולא הרגו אותי. בשלב מסויים הבנתי שיצאתי מהטווח של שבט בוהן, כי האריות היו יותר חשדניים. ועדיין, לא הייתי מסוגל להרוג אותם. יום אחד, פגשתי אריה. הוא עמד לרסק אותי, כאשר שמעתי אדם שר:’אוי ווי זמיר ואוי גיוואעלד יצאו לטיול, אוי ווי זמיר נפל. מי נשאר? אוי, גיוואעלד.’ הוא הסתכל עליי. ‘נו, למה אתה לא מחסל אותו?’ הוא שאל. ‘אני לא יכול.’ עניתי. הוא הבין, בצורה מסויימת. הוא הסתער על האריה וגירש אותו, ואז נעלם. המשכתי לשוטט בשממה, עד שפגשתי מכר ישן שלי, בוגה בוגי. הכרתי אותו כבוגי צופה, אבל הוא גורש, ועבר שבט. הוא הראה לי את המקום שלכם. והנה אני כאן.” בדיוק אז, מגה-בוגה לדרמן נעמד. ראינו מולנו ממש דבר כחול ירוק מכוסה קצף לבן. “שמעו, שמעתי בשבט בוגז שבמים עמוקים מאוד, יש זן של חיות שנקרא דגים. אולי נביא כמה מכאן?” הנהנו. הלכנו לבנות סלים לדגים. בנינו 6: 2 לכל אחד. מגה-בוגה לדרמן אמר:”אני אלך לצוד אותם.” הוא נכנס למים והתחיל ללכת למים העמוקים. “איי.” הוא אמר. “נשרטתי… זה כלום.” הוא הלך כמה שניות. ראינו משהו שנראה כמו V הפוכה, מעוקלת אחורה בקצהה העליון, שטה במים. ואז מגה-בוגה לדרמן קפא וצרח:”אההההה!!!!” משהו שלא יכולנו לראות גרר אותו לקדימה ולמטה. “מישהו!!! עזרו לי!!! אני ראש השבט!!!” עמדנו שם, המומים, ואז אמר בוגה בוגה:”זו עת לעשות, לא לחשוב.” וקפץ למים. הוא עשה תנועות נואשות בידיים והתקרב איכשהו אל מגה-בוגה לדרמן, חניתו בידו לפתע. הוא דקר אל תוך המים, ויצור כלשהו נסוג שם. אבל אז, עוד הרבה סנפירי V הגיעו. הוא המשיך בתנועותיו, ותוך כדי דקר אותם. הם הלכו והתרחקו. הם כנראה הבינו שלא כדאי להתעסק איתו. הוא גרר את מגה-בוגה לדרמן אל עבר החוף. הם נחתו על החוף. “בוגה בוגה.” אמרתי בתדהמה. “נראה לי שהמצאת עוד משהו.” “טוב, אם כך, אקרא לזה שחייה. מה המסקנות?” “טוב.” אמרתי. “כנראה שהמסקנה היא שלא צדים אותם ככה. מה דעתכם להביא להם משהו שהם אוכלים, ואז הם יבטחו בנו ויבואו?” “זה לא יפעל.” קבע בוגה בוגה. “צריך לקשור את זה למלכודת, נניח, לתלות את זה על קרס.” “גם זה לא מספיק.” אמר מגה-בוגה לדרמן. “צריך שהקרס תהיה מחוברת לחוט, שיהיה קשור למקל… אוך, אני אראה לכם.” הוא לקח, לשם ההדגמה, תולעת ותלה אותה על קרס ממתכת. הוא לקח חוט וקשר אותו לקרס וליפף אותו וקשר סביב גלגלת. הוא חיבר את הגלגלת לענף ישר, קשר אבן לחוט והשליך אותו למים. אחרי שהוא חיכה קצת זמן, החוט נמתח. הוא גלגל את הגלגלת, ודג נאבק עלה. הוא זרק אותו לדלי, ואמר:”כנראה הם אוהבים תולעים.” כל אחד בנה חכה, (כך הוא קרא לזה,) והתחלנו לדוג. אחרי הרבה זמן דיג, הצלחנו לדוג מספיק כדי למלא את הדליים. הרמנו כל אחד שני דליים, לקחנו את החכות וחזרנו. בחזור שתקנו, עד שהגענו בחזרה. “מה הבאתם?” שאל בוגה בוגי. “כי יש לנו בשר נוסף.” הוא הראה על 5 אריות ו – 6 טיגריסים שן חרביים שהיו תלויים על ענף של עץ. “ובנוסף, יש לי 21.” הסתובבתי אל בוגה בוגה ואמרתי:”טעית. הוא הביא יותר.” הוא נאנח. “הבנת את הרעיון.” ישבנו לאכול, שתינו, את הנותר הכנסנו למחסן. עלינו על המיטות ונרדמנו.

קמתי על העץ-הרך-לעצום-עיניים-לא-לזכור. (כנראה הכוונה לעץ רך לישון עליו, כלומר מיטה.) שוב, כולם התעוררו לפני. החלטתי לנסות מחר לקום מוקדם יותר, לפני שהשמש קמה. יצאתי החוצה, בדיוק בזמן לראות טיגריס שנחרבי במאבק לחיים ולמוות מול בוגה בוגה, בוגה בוגי ומגה-בוגה לדרמן. בוגי בוגי הוא נווד, לכן הוא לא גר איתנו. הנפתי את האלה והצטרפתי אליהם. החטפתי לו על האף והוא נהם וזינק עליי. לפני שהוא הספיק לרטש אותי, בוגה בוגה הניף את חניתו, שהסיטה אותו ממסלולו הישר אל הסכין של בוגה בוגי. “15.” אמר בוגה בוגי. “עקפתי אותך, מגה-בוגה לדרמן. לך יש רק 14.” “לא הוגן!” התלונן בוגה בוגה. “אני העפתי אותו! עכשיו יש לי 10!” “לא.” אמר מגה-בוגה לדרמן. “התוצאות כרגע הן: 15:14:9:0 לטובת בוגה בוגי, ואז לטובתי, בוגה בוגה, אתה שלישי, בוגה בובו, רביעי.” “לא הוגן!” התלוננתי בתורי. “אני הבאתי אותו למצב שהוא היה יכול להיות מועף על ידי בוגה בוגה אל הסכין של בוגה בוגי!” “כן, ואני הבאתי אותו למצב שיכולת למחוץ לו את האף, ובוגי בוגי הביא אותו לכאן מלכתכילה. נקודה נוספת לבוגה בוגי, וזהו.” אמר מגה-בוגה לדרמן. בוגה בוגי חזר לתצפית, בוגה בוגה – למשמרת, ומגה-בוגה לדרמן ישב מול המדורה שעמדה שם דלוקה וחשב. חזרנו כולנו לארוחת בוקר אחרי חיפוש מדוקדק של אורחים לא רצויים. מגה-בוגה לדרמן הלך למחסן והביא את האוכל ביחד עם מכל מיוחד שהכיל כחול-משקף-מוריד-כאב-ראש רטוב כדי לשתות ממנו. כל אחד קיבל מנה. אכלנו בשקט. לשם שינוי, היום לא הגיע אף אורח לא צפוי. קצת אחרי ששתיתי, הרגשתי שאני חייב לסמן טריטוריה. “איפה אפשר להטיל נוזל-צהוב-מסריח?” שאלתי. מגה-בוגה לדרמן הצביע בשתיקה אל עבר המקום ממנו יצאו הצבועים יום לפני כן. הלכתי לשם וסימנתי טריטוריה. לאחר מכן, כל אחד חזר לתפקידו. התיישבתי מול מגה-בוגה לדרמן ליד המדורה. “מה אתה עושה?” שאלתי. “חושב.” הוא ענה. “על מה?” שאלתי. “על מה להמציא.” לא הבנתי. בינתיים, בוגה בוגי השליך עצם שנתקעה לו בפה. ראיתי הבזק של פרווה אפורה. “לו רק יכולנו לנצל חיות בר בשביל הציד…” אמר מגה-בוגה לדרמן. “יש לי רעיון!” קרא בוגה בוגי ממרומי העץ. “נלמד אותם שדברים מסויימים שהם עושים בנסיבות מסויימות רצויים ובאחרות לא, וכך הם ילמדו מה לעשות באילו נסיבות!” “איך?” שאל מגה-בוגה לדרמן בספקנות. “ניתן להם בשר או עצמות כשהם יעשו משהו טוב, ונחטיף להם אם הם יעשו משהו רע!” ענה בוגה בוגי. “הנה, ככה.” הוא הוסיף, ירד מהעץ והלך למחסן. הוא יצא משם עם עצם ומעט בשר עליה, ובדרך ליער לקח אלה. הוא נכנס פנימה. לאחר קצת זמן הוא חזר לבחוץ, וזאב הלך מאחוריו. “זאב טוב.” אמר בוגה בוגי. “הנה. קח ממתק.” הוא הושיט לו חתיכת בשר. הזאב ניסה לברוח. “זאב רע!” צעק בוגה בוגי, הקיף אותו עם האלה מוכנה והחטיף לו קלות. הזאב קלט את המסר: לא ליער. בינתיים הוא לימד אותו כמה דברים. כשמגה-בוגה לדרמן אמר שהוא לא רואה התקדמות, בוגה בוגי לימד את בוגה זאב, כך הוא קרא לזאב, לנשוך את מגה-בוגה לדרמן כשהוא, כלומר בוגה בוגי, קורא לו בוגה-טמבל. אחרי שנראתה התקדמות, בוגה בוגי לימד אותו לזהות פקודות פשוטות ולנשוך אנשים מסויימים. אותי, למזלי, הוא לא נשך. אחרי כמה זמן, שאלתי:”מה יקרה אחרי שנמות? כלומר, יהיה די קשה לזכור אותנו.” “זה בלתי פתיר.” ענה מגה-בוגה לדרמן. שקלתי לרגע משהו, ואז אמרתי בעזות מצח:”בוגה טמבל!” בוגה זאב, שכבר לא היה באימונים, זקף את אוזניו למשמע הפקודה, רץ ונשך את מגה-בוגה לדרמן. “למה זה היה טוב?!” התעצבן מגה-בוגה לדרמן. “זה אפשרי.” אמרתי. “אני יודע מה: אצייר את זה, ואז אנשים יראו את זה ויזכרו שהיינו קיימים.” לקחתי פיסת אבן חלקה יחסית, שלפתי ניב של טיגריס שן חרבי מהגוויה והתחלתי לחרוץ חריצים שתיארו את הרפתקאותיי בשממה. כשנגמרה החתיכה, טמנתי אותה באדמה. “יששששש!” צעקתי, כשהבנתי מה עשיתי. “המצאתי משהו!!” “איך תקרא לזה?” שאל מגה-בוגה לדרמן. “אממ… לא יודע…. אולי כתב?” “אז אני אקרא להמצאה שלי כלב, כמו הצליל הראשון בלדרמן.” אמר בוגה בוגי. מאז, לבוגה זאב קראו בוגה כלב. בינתיים, בוגי בוגי הגיע שוב. “מה זה?” הוא שאל בהפתעה על בוגה כלב. “זה כלב, זאב מאולף.” ענה בוגה בוגי. “אני המצאתי אותו.” “ואני המצאתי את הכתב!” קראתי. “אלו ציורים שאומרים מילים בלי להשמיע קול.” הראתי לו דוגמה, והסברתי מה זה אומר. “ואני אתמול המצאתי את האש ופעם את השירה.” אמר בוגי בוגי. “השיר הראשון שהמצאתי היה אוי ווי זמיר ואוי גיוואעלד יצאו לטיול, אוי ווי זמיר נפל. מי נשאר? אוי גיוואעלד.” “הבנתי.” אמרתי. “בוגה בוגה, גם אתה המצאת משהו?” שאלתי. “לא.” הוא אמר. “אבל יש לי רעיון: אולי נחתוך עצים ללוחות עבים ונבנה מחסום? אני אקרא לזה חומה.” “רעיון מעולה!” התלהבתי. קמנו והתחלנו ליישם את הרעיון. כשסיימנו כבר היה חושך, וכך נגמר יום ההמצאות הגדול.

פקחתי-עיניים-זכרתי על העץ-הרך-לעצום-עיניים-לא-לזכור. התרגשות פשטה בי כשנזכרתי: אני לא בודד בשממה עוד! יש לי שבט משלי! ויש לי מה לעשות! קמתי בזריזות. השמש היתה מימין לפתח, בניגוד ללפני שעצמתי-עיניים-לא-זכרתי היא היתה משמאל, אחרי יום שלם ששהתה בשמים. לא היה איש בפנים מלבדי. יצאתי. ראיתי את בוגה בוגה, שומר הסף, עומד בכניסה הפתוחה היחידה לעמק ושומר. לפתע, כאילו משום מקום, יצא אריה. בוגה בוגה הרים את החנית. הוא דקר את האריה. האריה שאג בזעם וזינק על הצוואר שלו. הוא תפס את החנית גם ביד השנייה, כך שלסתותיו של האריה נסגרו על החנית, לא על הצוואר. הוא נופף בחנית והאריה טס אל הרחק משם. הפה שלי נפער. “אה.” אמר בוגה בוגה. “חתיכת אריה רכרוכי.” בשלב הזה כמעט עצמתי-עיניים-לא-זכרתי. “מ… מה?!” שאלתי בתדהמה. “האריה הזה כמעט ריסק אותי, יום אחד בשממה! אני מזהה אותו. אילולא נווד ששר ממש יפה הייתי מת!” “באמת? רק שאלה לגבי הנווד…” אמר בוגה בוגה. “הוא נהג לצבוט את הלחיים ולשיר ‘אוי ווי זמיר ואוי גיוועלד יצאו לטיול…’?” הוא התחיל לשיר. “די.” אמר מגה-בוגה לדרמן. “צריך לצאת לציד. מה אתם אומרים, שניקח גם את הטירון?” “לא.” אמר בוגה בוגי באופן חד-משמעי. “הוא ילמד מרחוק.” “למה?” שאל בוגה בוגה. “כי הוא גרוע בזה. שמעת איך הוא פחד מהאריה הרכרוכי, שהיה עד כדי כך רכרוכי שבוגי בוגי סילק אותו תוך שניות, אפילו שהמומחיות האמיתית שלו היא לשיר.” “דיברתם עליי?” שאל הנווד הזר, שנראה שקראו לו בוגי בוגי, שמשום מה פתאום היה שם. “כן.” אמר בוגה בוגי. “דיברנו על זה שאתה יודע לשיר יותר מלסלק אורחים לא רצויים.” “תודה.” אמר בוגי בוגי. “לא חשבתי שאני עד כדי כך טוב בשירה.” “לא טוב בשירה יותר מדי, גרוע בציד יותר.” אמר בוגה בוגה. “מעליב.” אמר בוגי בוגי. “אגב, בדיק שאלתי, התכוונת אליו?” שאל בוגה בוגה, פונה אליי. “כן.” אמרתי. “אז סיכמנו.” החזיר מגה-בוגה לדרמן את השיחה לנושא המקורי. “הטירון לא בא, וגם לא בוגה בוגה ובוגי בוגי, הזמר המהולל.” הוא הלך וקרא מעבר לכתפו:”בוגה בוגי, עלה לתצפית!” בוגה בוגי הלך ועלה בזריזות על עץ, וחיפש טרף טוב. “בכיוון הנגדי מהשמש, קצת ימינה!” הוא צעק. “פרט יחיד של ג’ירף זנב-סוס!” הוא ירד מהעץ, ותוך כדי דרך על הענף שמגה-בוגה לדרמן ניסר יום לפני. הענף, שלא היה יציב במיוחד, נפל מתחת לרגליו. “אאוץ'” הוא רטן. “הי, זה הענף שניסרתי אתמול עם הלדרמן!” אמר מגה-בוגה לדרמן. “יופי, בוגה-טמבל.” ענה בוגה בוגי. בהיתי בו. “לא לקלל!” אמרתי. “אתה אל תדבר, טירון. אתה לא המפקד כאן. עלה לתצפית.” אמר מגה-בוגה לדרמן. בוגה בוגי הרים את הענף. “בוגה בובו! מצאתי לך נשק.” הוא אמר. ניגשתי אליו. “מה?” אמרתי בסקרנות. “זו אלה טובה. אל תזרוק אותה. השתמש בה בחוכמה.” לקחתי אותה. “תודה.” אמרתי. הוא יצא ביחד עם מגה-בוגה לדרמן לכיוון הנגדי מהשמש, קצת ימינה. עליתי לתצפית והקשבתי לשיר של בוגי בוגי:”אוי ווי זמיר ואוי גיוואעלד יצאו לטיול, אוי ווי זמיר נפל. מי נשאר? אוי, גיוואעלד.” למזלי, טרם עייפתי מלהקשיב לו, שאם לא כן, הייתי צריך להעמיד את כישורי הציד שלו כנגד כישורי הציד העלובים שלי, ודי ברור מי ינצח. בינתיים, הוא אסף דברים-כאלה-קטנים-עם-שריון-מוזר שחם-מאיר תופס אותם מהר כדי להדליק חם-מאיר. הוא ערם אותם לערמה ביחד עם זרדים וענפים יבשים. לאחר כל זה, הוא המשיך לשיר. בזמן הזה, בוגה בוגה פטרל מסביב לחלק של השבט בבקעה ושמר, ומגה-בוגה לדרמן ובוגה בוגי צדו את הפרט ג’ירף זנב סוס. מתוך כל זה, רק הציד היה מעניין, אז אתאר אותו: בוגה בוגי התגנב מימין ומגה-בוגה לדרמן משמאל. הם חיכו שהציד יהיה שקוע באכילה ואז קפצו. לרוע המזל, ברדלס אחד גם רצה אוכל, וכך גם חבורה של צבועים. כשבוגה בוגי ומגה-בוגה לדרמן קפצו, גם הברדלס הסתער. הצבועים העדיפו לא לטרוח, וחיכו לגלות מי ייקח את הבשר. זה היה מרדף קשה: ג’ירף זנב סוס מסוגל לשמור על המהירות הכי גבוהה שלו במשך יממה, וזו מהירות גבוהה במיוחד, גם אם לא יותר משל ברדלס. למזלם, הם הבריחו את הג’ירף אל עבר האזור של השבט, כך שכאשר הוא הגיע אלינו, אחרי שהתרעתי על ההתקרבות, בוגה בוגה כבר היה בכוננות עם החנית, וגם הג’ירף וגם הברדלס השתפדו. בדיוק אז נשמע קול שמחה ובוגי בוגי צעק:”יש!!! המצאתי את האש!!!” לקחנו את הבשר ושמנו אותו על האש. “שלל טוב יש היום.” אמר מגה-בוגה לדרמן. “נחסוך אותו עוד שבע שמשות וירחים. אחר כך גומרים הכל. נשים את השאריות מהיום במחסן.” “סיימתי!” הכרזתי. הצצתי הצידה כאשר שמעתי רישרוש בצמחייה. צבוע עצר במקום ולא זז כשהוא שם לב שתפסו אותו “על חם”. כנראה הצבועים רצו לגנוב מאיתנו. “אממממ…. סליחה?” לחשתי מזווית פי לבוגה בוגה, שישב ליידי. “התראת צבוע? יש אצלכם משהו כזה?” הוא הציץ הצידה וקם. הוא הרים את החנית ושאג. הרעש הבריח את הצבועים ממחבואם, וגיליתי שזו להקה שלמה, אותה להקה שעקבה אחרי הציד. בוגה בוגה הניף את החנית והעיף הצידה 5 מתוך 17, כלומר שנשארו 12… או יותר, כי האלה שהועפו שרדו. טוב… לא הייתי רגיל לזה. הצבועים הסתערו עליי. כמחוות התגוננות מטופשת הנפתי את האלה. בום!!! נשמע קול, כאשר גולגולת של צבוע נמחצה. בהיתי בהלם בידיים שלי. איך עשיתי את זה? הנפתי את האלה על הצוואר של ההבא בתור. קול שבירה נשמע, וגם הוא נפל שדוד. מגה-בוגה לדרמן פתח עוד קטע בלדרמן שלו ויצאה ממנו חרב. הוא ערף את הראש של צבוע שלישי. בינתיים, גם הוא וגם בוגה בוגה נסוגו. בוגה בוגה תפס את החוט ומתח אותו, ומגה-בוגה לדרמן שלף מהלדרמן שלו אלה ושם אותה על החוט המתוח. שניהם עזבו. מרוב עוצמת הירייה, שכאשר היא חזרה ונחתה, גל ההדף העיף אותי לאחור. בוגה בוגה תפס אותי לפני שמתי. לצבועים לא היה כזה מזל: או שהם עפו ליער ואיכשהו שרדו עם פציעות קשות, או שהם התרסקו על האבנים או על העצים. נותרו רק 3 פצועים קשה, ולא נראה שהיה להם כוח לחזור לנסות לשדוד אותנו. הסיכום הוא כזה: אני הרגתי שניים, בוגה בוגי הרג אחד בזמן שמגה-בוגה לדרמן ובוגה בוגה ירו מהבליסטרה הקטנה, בוגה בוגה הרג אחד שהוא העיף, ומגה-בוגה לדרמן הרג עשרה שלמים כולל תשעה עם הבליסטרה ואחד בלדרמן. בוגה בוגה העמיד אותי, ועברנו לבניית המקום-לעצום-עיניים-לא-לזכור. הבאתי עוד זרדים והשלמנו את הפינה האחרונה. משום מה, מגה-בוגה לדרמן מצא את זה סיבה מספקת לצאת לאגם ולשתות מאבן-חלולה-עם-פתח-אחד. אחרי שסיימנו לשתות, איכשהו כבר הלכה השמש ועלה הירח, לכן חזרנו למקום-לעצום עיניים-לא-לזכור, שכבנו על העץ-הרך-לעצום-עיניים-לא-לזכור ועצמנו-עיניים-לא-זכרנו.

היה היה פעם, בתקופת האבן, שבט של אנשי מערות, שקראו לו שבט בוגה. חברי השבט היו מעטים, וגרו במחסה מעץ וזרדים בבקעה שכוחת אל. הם חשו מאוימים משבט של אנשי מערות אחר, שהם כינו אותם בוגז, שתבע בעלות על הבקעה. חברי השבט היו: בוגה לדרמן, על שם הסכין פרי המצאתו, שהיה רב שימושי ונקרא לדרמן ללא סיבה נראית לעין, בוגה בוגה, שומר הסף, בוגה בוגי, הצופה והאחראי על הבנייה, בוגי בוגי, שהיה זמר, וזה היה שמו בטרם הצטרף בתור בוגה אש, בוגה  בובו, אחד תינוקי במיוחד שכתב את הסיפור שתירגמתי והרי הוא לפניכם ובוגה זר (על פי בוגה בובו,)/בוגד (ע”פ בוגה בוגי,)/אין לי מושג מה רק לא אלה (ע”פ כל השאר.) לכל אחד מהם היה נשק משלו: לבוגה בוגה היתה חנית עץ, לבוגה בוגי היה סכין, לבוגה לדרמן היה הלדרמן שלו, לבוגה בובו היתה אלה, (שנהרסה,) ולשאר בעצם לא היה כלום. בהתחלה, השבט מנה את בוגה לדרמן, ואז הגיע בוגה בוגה ומיד אחריו בוגה בוגי, בערך כאן הגיע בוגי בוגי, אחריו בוגה בובו, ואחרון בוגה זר/בוגד/אין-לי-מושג-מה-רק-לא-אלה. השלושה הראשונים בנו את המחסה, והוא היה כבר קרוב לסיום כאשר בוגה בובו הצטרף. בשלב הזה הם נכנסו לבעיה עם שבט בוגז, אבל אנחנו נתחיל בערך מהיום בו בוגה בובו הגיע.

“”מה אתה רואה?” שאל בוגה בוגי. “עצים,” עניתי “עוד כמה דברים מוזרים… כאן אתם גרים?” “לא.” ענה בוגה בוגי, בזמן שמגה-בוגה לדרמן התקרב. “מגה-בוגה לדרמן! תביא את החוט!” (אנו מצטערים אם טעינו בתרגום. הוא כותב באותיות משונות, והוא כתב בחוט: “דבר כזה ארוך  שקושרים אותו לעץ כדי להיכנס לבקעה בדרך כיפית גם אם לא חייבים ואפשר לרדת בלעדיו.”) מגה-בוגה לדרמן ירד והביא את החוט. הוא עלה בחזרה וקשר אותו לעץ. “רוצה לרדת בלעדיו?” שאל מגה-בוגה לדרמן. “לא.” אמרתי. “יותר כיף ככה.” ירדנו כולנו. (כולל בוגה בוגה, שעוד לא דיבר.) דבר ראשון ירד מגה-בוגה לדרמן, אחריו בוגה בוגה, אחריו בוגה בוגי ואחרון – אני, בוגה בובו. הגעתי לקרקעית וראיתי שם דברים מגניבים: עצים, יער שלם מהם, מחסה עשוי ענפים וזרדים, ספסל שדורדר קודם בידי מגה-בוגה לדרמן, חנית ששכבה על הרצפה רגע לפני שבוגה בוגה לקח אותה ונעמד לשמור על הסף, ענף שמגה-בוגה לדרמן השתמש בסכין הרב שימושית שלו כדי לנסות לנסר אותו, ו… בעצם לא הרבה יותר מקורת גג, שם חדש בשבילי והמון עצים. וכל זה היה מוסתר מאחורי שיח, במבט מלמעלה. “בא.” אמר בוגה בוגי. “ניכנס לתורנות איסוף זרדים לבניית קיר. ” הקפנו את קורת הגג הנוחה והגענו למחצב הזרדים. הוא הראה על קופסה מלאה חלקית בזרדים והתחלנו לקחת זרדים מסביב ולהכניסם לקופסה. לאחר שסיימנו, חזרנו ונתננו למגה-בוגה לדרמן את הזרדים. חזרנו לאסוף. בזמן האיסוף השני, החנית נזרקה אלינו. היא חתכה לי קצת את היד, אבל המשכתי לאסוף. אבל זה לא היה הכי גרוע: בוגה בוגי השליך את החנית בחזרה, ונחתכתי שוב, באותו מקום: מהאגודל עד אמצע כף היד. זה כאב. “איייייייייי!!!” צרחתי. “זה כואב!!!” בוגה בוגי כמובן ניגש אליי. “אתה בסדר, בוגה בובו?” הוא שאל. “כן, אבל זה כואב.” אמרתי והצמדתי את היד לעור חיה ששמתי על המותניים והשתלשל עד טפח מעל הברכיים שלי. “זה לא נורא.” הוא אמר. “לנו יש פציעות יותר חמורות. אני ננשכתי על ידי צבוע בזמן הציד, ביד שלי.” הוא הרים את ידו והראה לי קבוצה של חורים אדומים בעיגול. “בסדר.” אמרתי. “אבל אין לי כח לעבוד. אשכב עכשיו על העץ-הרך-לעצום-עיניים-לא-לזכור.” הלכתי ושכבתי עליו, ועצמתי-עיניים-לא-זכרתי.

פעם, לפני הרבה שנים, חי גובלין, הגובלין הראשון. הוא היה בודד בעולם מלא בני אדם, ויום אחד, הוא פגש קרפדה ממשפחה מיוחסת, התאהב בה, והציע לה להפוך אותה לגובלינית כמוהו. הקרפדה הסכימה, ובאמצעות יכולות הכישוף שלהם, גובלין והקרפדה גרמו לכך שהקרפדה לא תמות מתי שמישהו ישחית את גוף הגובלינית שלה. לאחר יצירת גוף הגובלינית, הקרפדה בחרה לעצמה בשם גובלינית, והתחתנה עם גובלין. כמה זמן לאחר נישואיהם, נולדו להם בניהם. בתקופה זו כל הגובלינים היו חברים, ויוצרגובלין אפילו בנה לגובלין גוף ענק, אלא שיום אחד, החליט גובלין שהגובלינים חייבים לשלוט בעולם, מה שאליו התנגדו בניו. הגובלינים הצליחו להקפיא אותו, (ולזה תרם במיוחד כשפגובלין, שהתנגד לרעיון של שליטה בעולם,) וגובלינית ברחה משם. כפרגובלין נבנה על גדת האגם שמהמלח שלידו נבנתה גובלינית, שם ניצב גם גובלין הקפוא. שנים רבות של שלוה חלפו, עד שיום אחד, קרה המשבר הגדול: אגמי המלח התאדו, והמלח עצמו נלקח על ידי בני האדם. כשרונות משונים נצפו בתקופה ההיא, ובשיא נצפה כשרון נבואה אחד, שעזר במידה מרובה לסיום המשבר, בו הוא מת. המשפחה שלה נולד הגובלין, משפחת אופטיגובלין, כל כך התגאתה, עד שהם שינו את שם המשפחה לנביאגובלין. הם החליטו לנסות לשלוט בעולם, ובעקבותיהם ניסו לסכל את תוכניותיהם ולהשתלט על העולם בעצמם שאר המשפחות, מלבד משפחת כשפגובלין. משפחת כשפגובלין כל כך התנגדה לכך, עד שבתור התרסה הם נטשו את כפרגובלין וביטלו אתכל כשפיהם באזור. (הערה מאת גובלי: אחד הכשפים היה זה שהקפיא את גובלין. נחוצה זהירות להבא, מפני שכך נאלצנו להילחם בגובלין, ומצאנו את הספרון הזה רק אחרי המלחמה בגובלינית.) הם הלכו למקום לא ידוע, ומאז ולהבא משפחת כשפגובלין נחשבה לאבודה. בגלל שכמה מהכשפים היו חיוניים כדי לממש את התוכניות להשתלטות, איש לא הצליח לממש את תוכניותיו, והעולם נותר ללא שליטה גובלינית. בשאר הזמן לא קרה דבר מיוחד, מלבד לידתו של כותבגובלין האדיר, שכתב את כל תולדות הגובלינים בחוכמתו הרבה ובידו האדירה, אשר בסוף הושיע את הגובלינים ממחשבתם שמשפחת כשפגובלין צדקה ושאסור להשתלט על העולם, ושטרח שאחד מצאצאיו יבחר באופן חוקי לראש הכפר. (הערתם של אנשי הכפר על הקטע המחוק: עד שאחד מצאצאיו נבחר, ראשי הכפר היו רק ממשפחת פרשגובלין, והצאצא שלו נקרא על שמו, ונודה בסוף.) המשך ההיסטוריה מאת גובלי: לאחר כל הזמן הזה, כשרונות מיוחדים ומפלצות משונות הופיעו, ולאחר זמן ארוך של לחימה, יצאתי ובסוף אני ורוכבתגבלינית הרגנו סופית את גובלין. מתישהוא מאוחר יותר הרגנו את גובלינית, ואני חושש שעכשיו יתחיל מרד מנודים. וכעת, סיימתי את היסטוריית הגובלינים.