Category: אהוד כתב

‘אוי לא! מה אעשה עכשיו? בלעדי הסביבון?’, שאלה ראשית את עצמה. אבל בדיוק אז היווני התחיל לרדוף אחריה. היא ברחה כל עוד רוחה בה עד שהגיעה למחנה המכבים. ‘מי את ומאין באת?’, שאל ראש המחנה של המכבים. ‘שמי ראשית, אני גרה בירושלים ובאתי לראות מה איתכם.’ ‘מצוין! בואי והצטרפי אלינו לחזרות לקרב!’. בינתיים משפחתה של ראשית קמה בעוד בוקר נעים וצח של חנוכה. ‘בוקר טוב!’, אמרו אבא ואמא לילדים. כל הילדים כמו במהירות ליום הגדול: טיול למודיעין! ‘אבא‘, שאל אסף הבן הקטן, ‘איפה ראשית?’. ‘אני לא יודע…’, אמר אבא. ‘…אולי היא יצאה מוקדם ועלתה לרכבת‘. אמא הכינה כריכים לכל המשפחה, וכמובן סופגניות! ‘הבה נצא לדרך!’, צעק אבא והניע את האוטו. ‘הגענו!’, אמרה אמא לכל הילדים. כל הילדים ירדו מהאוטו והתחילו בטיול המיוחד. באמצע הטיול אבא פתאום הרגיש רעידת אדמה. אבא אמר לאמא ולכל הילדים לתפוס מחסה, אבל זה היה לשווא, כי הם היו כבר אלפי שנים אחורה. בינתיים להזכירכם, ראשית כלואה בזמן במודיעין במחנה המכבים בלעדי הסביבון, שנמחץ על ידי היווני. ‘טוב‘, אמר יהודה המכבי לכל הלוחמים (ראשית אחת מהם) ‘…היום בערב עשוי להיות הקרב הגדול מול היוונים, אני מקווה שכולם מוכנים, להילחם כל עוד רוחכם בכם, על מנת שנוכל להראות לכל העם היווני שה‘ הוא המלך– מי לה‘ אליי!’ סיים יהודה המכבי את דברו. אחרי כן ראשית התגנבה לבית המקדש כדי למצוא את הרסיסים של הסביבון, על מנת שתוכל לחזור לבייתה. כשהגיעה ראשית לתוך בית המקדש חיכתה לה הפתעה! הסביבון היה כמו חדש וחיכה לה בכניסה. ‘הסביבון!’ צעקה ראשית בשמחה. ‘סוף סוף אוכל לחזור הביתה!’. ‘אז זהו ראשית‘, אמר הסביבון, ‘התוכניות קצת השתנו‘. ‘למה אתה מתכוון?’. ‘לזה…’, אמר הסביבון. ומאחוריו עמדו אבא ואמא וכל המשפחה. ‘ראשית, מה את עושה פה?’ שאלה כל המשפחה. ‘אין זמן עכשיו לשאלות!’, אמרה ראשית. ‘בואו איתי‘. וכעת נעבור לארמונו של אנטיוכוס אפיפנס, מלך היוונים הגדול. ‘אדוני המלך!’ נכנס חייל מזיע מריצה. ‘תפסתי ילדה יהודיה בתוך בית המקדש!’. ‘מה?’ שאל אנטיוכוס, ‘הוצאתי גזירה חדשה ליהודים: ‘אין ללמוד תורה! אין לקדש את החודש! ואין לעשות ברית מילה! ועכשיו, לך והגד את הגזירה החדשה לכל היהודים!’. ‘כ.כ.כ.כן, אדוני המלך!’, ומיד רץ החייל להודיע ליהודים. בינתיים ראשית הובילה את אבא ואמא וכל המשפחה לכיוון מחנה המכבים. ‘הנה‘ אמרה ראשית. הם מתכוננים למלחמה! בואו!’. ‘רגע! ראשית! אבל איפה אנחנו?’, שאלה אמא. ‘אנחנו עכשיו בתקופת בית המקדש, בתקופה של המלחמה נגד היוונים.’ ‘מה??’, שאלה אמא. אבל באותו רגע הגיע החייל היווני עם הגזירה החדשה של אנטיוכוס. ‘גזירה חדשה מאת המלך: כל היהודים להקשיב! אין ללמוד תורה! אין לקדש את החודש! ואין לעשות ברית מילה לתינוקות שלכם! כל מי שייפר גזירה זאת יובא אל המלך ויוצא להורג!’. ‘אוי לא!’, אמרה אמא לכל המשפחה. ‘אני בחודש תשיעי, אני מפחדת ללדת!’. ‘אל תדאגי!’, אמר יהודה המכבי לאמא. ‘אנחנו לעולם לא נקשיב ליוונים הרשעים האלה! עכשיו אנחנו צריכים להאמין! רק להאמין!’.

מה יקרה לאמא כעבור חודש כשהיא תצטרך ללדת?

מי ינצח במלחמה מול היוונים?

ולמה בכלל כל המשפחה נקלעה לתקופת זמן שכזו עם סביבון קסום?

מי אחראי לכך?

כל זאת ועוד בפרק הבא.

‘אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח…’ סיימה המשפחה לשיר את השיר ‘מעוז צור‘. ‘ועכשיו למתנות של חנוכה!’, צעק אורי הבן הקטן כשעינו נעוצות במתנות המוטמנות בארון. ‘סבלנות…’ אמר אבא בנחת. ‘…קודם כל אמא תכין סופגניות ואז תקבלו את המתנות.’ וכך היה, כל המשפחה ישבה סביב השולחן ואכלה את הספינג‘ים (סוג של סופגניות) במתכון של אמא העובר במשפחתה. ‘ועכשיו המתנות שהבטחתם!’ אמרו כל הילדים. ‘בסדר, חכו בסלון ומייד נביא לכם את המתנות‘, אמרו אמא ואבא. תוך כדי שהילדים חיכו בסלון אבא ואמא הסתודדו בחדרם. ‘מה את אומרת, להביא להם את זה?’. ‘אני חושבת שכן, הם כבר מספיק בוגרים.’ לבסוף הביאו אבא ואמא מתנה לכל הילדים: סביבון מדליק אורות נוצץ. כל הילדים שמחו והתלהבו ושיחקו בסביבון עד שעת לילה מאוחרת. ‘אני קצת חוששת לגבי הסביבון הזה.’ חשבה לעצמה ראשית. ‘מעניין מאיפה אבא ואמא השיגו אותו‘. ‘ילדים, הגיע הזמן לישון‘, אמר אבא. מיד כל הילדים רצו במיטות ונרדמו כמו תינוקות. אבא ואמא השקיפו מבחוץ כדי לראות איך ילדיהם המתוקים נרדמים. ובעיקר השקיפו על הסביבון. וראשית, הבת הגדולה, עוד לא נרדמה. היא ניסתה להירדם, אולם כשהסתכלה על הקיר ראתה צל של סביבון זז על הקיר. ‘טוב, אני בטח מדמיינת‘, חשבה לעצמה, וניסתה להירדם. עד ששמעה קריאות: ‘ראשית… ראשית…’ ‘זה הזמן!’, אמר אבא לאמא ומיד ברחו משם. ‘מ.מ.מ.מה זה היה?’ קמה ראשית ממיטתה, ‘זה אני, הסביבון…’ שמעה שוב קול חרישי. ‘איזה סביבון?’ שאלה ראשית. ‘הסביבון שקיבלתם היום…’ ראשית לא האמינה, היא צבטה את עצמה כדי לוודא שזהו לא חלום. ‘סביבון מדבר? אני לא מאמינה!’ אמרה ראשית. ‘אז כדאי שתתחילי להאמין…’ אמר הסביבון. ‘כי את עכשיו נמצאת מילימטר ליד מחנה המכבים,  2 מטר ליד בית המקדש!’, הסביבון חייך לעצמו בשקט. ראשית הסתכלה סביבה ובאמת ראתה מחנה שלם של מכבים, ולידו מבנה מפואר שראתה רק בציורים… היא החליטה להיכנס פנימה, ולפתע ראתה את כל הדברים הקדושים– המזבח, המנורה, ועוד… ‘אני לא מאמינה!’ אמרה ראשית. ‘זה בית המקדש! אני בתקופת היוונים והמכבים! בתקופה של:חג חנוכה!’ ‘אז מה חשבת?’, אמר הסביבון לראשית. ‘שסתם אבא ואמא הביאו לכם סביבון מדליק שכמוני?’. בעוד הסביבון מדבר עם ראשית נכנס אחד מחיילים היוונים במבט רצחני בעיניים ומסתכל עליה. ‘בוא נברח מפה!’, צעקה ראשית לסביבון. ‘אני לא יכול!’ צעק הסביבון. ראשית לא הספיקה לחזור לקחת את הסביבון וכבר היווני לקח את הסביבון ומעך אותו באגרופיו. ‘לא! לא!’ צווחה ראשית. ‘איך אחזור הביתה בלעדי הסביבון?’.

איך ראשית תצליח להחזיר את הסביבון?

ומי האיש שעומד באמת מאחורי הסביבון?

ומה אבא ואמא וכל המשפחה כשלא ימצאו את ראשית בבית?

כל זאת ועוד בפרק הבא…

לאחר שאסף עזב את שמשון הגיבור מייד פתאום הגיע למקום מוזר על שלט שהיה כתוב עליו:”ברוכים הבאים לשכם?” “יופי…” חשב אסף לעצמו. “…סוף סוף אני אראה בשכם את אברהם אבינו.” אך להפתעתו הגדולה של אסף אברהם אבינו לא היה שם אלא הוא ראה בן אדם גבוה ומספר אנשים לידו. אותו בן אדם שאל את האנשים:”נו,אז אתם רוצים שאני ימלוך עליכם או שבעים האחים שלי?” חשבו כמה שניות האנשים ומייד ענו לו:”בשמחה. תמלוך עלינו אתה! אתה אפילו קרוב משפחה שלנו אז למה שלא תמלוך?” “אה, אני מכיר אותו. למדתי עליו בכיתה ד’,זהו הרי אבימלך בן ירובעל (גדעון).” נזכר אסף במה שלמד פעם.

מיד לאחר מכן אסף הזדעזע למראה עיניו! מדוע? מכיוון שראה את אבימלך הולך עם חמישה אנשים מאחוריו אל שבעים אנשים שדיברו ביניהם. מיד שלף אבימלך חרב והרג את כל שבעים האנשים שהיו שם חוץ מבן אדם אחד שהצליח לברוח לשני הרים רחוקים. “איכס! ” חשב אסף בליבו. …”איך אבימלך יכול בכלל להרוג אנשים? איך הוא לא נגעל מזה? ועוד להרוג את האחים שלו!? זה ממש מעשה נורא!”

לאחר שאותו איש מהשבעים אנשים הצליח לברוח ראה אותו אסף עומד על שני ההרים וצועק:” שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם, אֱלֹהִים.  הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.   וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה:  לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.  וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן:  לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ.  וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד:  לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ.  וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן–תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

שמשון הגיבור
הסיפורים הינם בהמשכים…
שוב התפלא מאוד אסף מכך שבכל פעם שהוא בדרך לבית הספר הוא מגיע לאיזשהו מקום בעבר. אסף התחבא מאחורי אבן קטנה וראה שם איש עומד ליד אישה ואומר לה:”דלילה היקרה,האם אוכל להתחתן איתך?” “בוודאי!” ענתה האישה. “וואו! ככה בימים אלה מתחתנים? בסך הכל שואלים את האישה אם היא רוצה להתחתן או לא?” חשב אסף לעצמו. אסף עקב אחרי שמשון כמעט בכל יום וראה מה קורה איתו. אך פתאום בימים האחרונים הוא ראה את שמשון הורג אריה ועושה כל מיני דברים מופלאים. וכמו שכתוב בתנ”ך:” וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה’, וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה, אֵין בְּיָדוֹ; וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה”(שופטים י’ד, פסוק ו’). פתאום ראה אסף את שמשון נכנס לאיזושהי מקדש של פלשתים ואומר לאנשים:” וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, אָחוּדָה-נָּא לָכֶם חִידָה:  אִם-הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וּמְצָאתֶם–וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים.  וְאִם-לֹא תוּכְלוּ, לְהַגִּיד לִי–וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים; וַיֹּאמְרוּ לוֹ–חוּדָה חִידָתְךָ, וְנִשְׁמָעֶנָּה.(שופטים י’ג,פסוקים י’ג-י’ד)  ואז שמע אסף את שמשון אומר להם:”…מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק…” “חידה קשה מאוד…” אמרו הפלשתים. וכמו שראיתם בפסוקים הנ”ל שמשון הציע להם שלושים סדינים, ושלושים חליפות, וכו’. אבל מה שעוד לא סיפרתי לכם זה שאשתו דלילה היא הייתה פלשתית ולכן שמשון גילה לה את התשובה לחידה בגלל שזו הייתה אשתו האהובה,והיא גילתה את התשובה לחידה לפלשתים! ולכן שמשון שלא ידע שדלילה גילתה להם את החידה היה צריך לתת להם את כל המתנות שהבטיח. אבל דלילה רצתה לדעת גם מאיפה שמשון משיג את כל הכוח הזה ולכן היא שאלה אותו:” וַתֹּאמֶר דְּלִילָה, אֶל-שִׁמְשׁוֹן, הַגִּידָה-נָּא לִי, בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל; וּבַמֶּה תֵאָסֵר, לְעַנּוֹתֶךָ.” ושמשון ענה לה שאם יקשרו אותו בחבלים אז ייוסר כוחו מעליו. ובאמת דלילה קשרה אותו בלילה בחבלים וצעקה:”פלשתים עליך שמשון!” שמשון מיד קם ושיחרר את החבלים בקלות. בסופו של דבר שמשון גילה לדלילה מה מקור כוחו שהוא היה שאם הוא יסתפר באמת לא יהיה לו כוח. ודלילה בלילה אחד גזרה לשמשון את השיער וצעקה:”פלשתים עליך שמשון!” והפעם שמשון לא יכל לעשות כלום ולכן תפסו אותו הפלשתים והביאו אותו לחדר גדול כדי שכולם ייראו שסוף סוף הם הביסו אותו. פתאום שמע אסף את שמשון מתפלל לה’ ולאחר מכן שמשון דחף את שני עמודי הבניין וצעק:”תמות נפשי עם פלישתים!” ומיד כל הבית קרס. למזלו הגדול של אסף שהוא לא נפגע כי הוא חזר לביתו. ולא סיפר לאף אחד מה קרה לו

“אמא, מתי כבר מגיעים?” נדנד אורי לאמא. “אנחנו כבר לא רחוקים.” ענתה אמא. אורי כל כך מתרגש לקראת הביקור הראשון בחייו בכותל המערבי. כעבור 5 דקות הגיעה כל המשפחה לכותל המערבי. כולם רצו אל האבנים והניחו את הפתקים שם. אך בפתקו של אורי קרה משהו קסום, ממש באותו רגע אורי ראה במקום רצפה חלקה שעליה הוא עומד, הוא ראה שהוא עומד על אדמה. ‘איפה אני?’ שאל אורי את עצמו. פתאום אורי הרגיש כי מישהו מחזיק אותו ביד ומוביל אותו לאנשהו. “סליחה,” שאל אורי את האיש. “אולי תוכל לומר לי מי אתה ואיפה אני?” ” או זה סיפור ארוך…” ענה האיש והתחיל לספר:” אני שרגא. עליתי מפולין לפני שלושים שנה והגעתי לארץ. חיפשתי לעצמי עבודה ולא מצאתי. עד שהגיע בן דודי והציע לי לעבוד בחקלאות סמוך לכותל המערבי. כל כך שמחתי, לעבוד ליד מקום קדוש כל כך אני ארצה. אפילו שהיום זהו אזור של ערבים…” “רגע, רגע, רגע,” קטע אותו אורי. “הכותל לא בידי הערבים כיום, הוא אזור שלנו, היהודים.” “תפסיק לדבר שטויות ותן לי להמשיך לספר,” אמר לו שרגא והמשיך לספר:”… אחרי שנתיים של עבודה בא מנהל הקיבוץ ואמר לי:” שרגא, עליך לעזוב. עוד מעט תיהיה מלחמה ואנו לא רוצים שישארו חקלאים בקיבוץ.” כל השמחה שלי פרחה באוויר, עד שהתרגלתי לעבוד ליד מקום קדוש. עכשיו אני אבלה את ימי בגלות הזו.” סיים שרגא את הסיפור. “וואי!” אמר אורי. “אז ממש היה קשה לך לעבור מקום.” נכון,” אמר שרגא. “ולכן אני מחכה בקוצר רוח שהמלחמה הזאת כבר תתחיל.” כששרגא סיים את המשפט הזה, אורי שם לב שבמקום ששרגא ייתן לו יד, הוא מחזיק יד לחייל שצועק: “מחר, ב 5 ביוני המלחמה תחל מול סוריה, לבנון, מצריים, וירדן! כל החיילים להכין את הנשקים!” ‘ואיפה אני עכשיו?!’ שאל אורי את עצמו. ‘אולי חזרתי שוב בזמן?’
כמה דקות לאחר מכן אמר החייל לאורי:” תקשיב חביבי, בוא תישן אצלנו באוהב ומחר נחביא אותך בבית שלי.” “תודה,” אמר אורי. “לילה טוב!”
למחרת בבוקר בשעה 5:35 לקח החייל את אורי לביתו והתחבא שם. כעבור שעה אורי הסתכל בחלון וראה את החייל שהחביא אותו בביתו הורג מצרים וסורים. “זה חייל למופת.” אמר אורי. ומה חשבתם שאורי יישאר בבית כל כך הרבה זמן?! לא! יומיים לאחר מכן החייל לקח אותו לבית מלון שהיה בסביבה ושם אורי גר במשך 4 ימים. כשהסתיימה המלחמה אורי יצא מבית המלון ושמע את מוטה גור צועק: “הר הבית בידינו! הר הבית בידינו!”
אורי גם שמע את תקיעות השופר החזקות של הרב הראשי לצה”ל. ‘חבל ששרגא לא פה.’ חשב אורי לעצמו. ‘ הוא ממש היה שמח אילו היה רואה זאת.’ באותו רגע ממש אורי שוב מצא את עצמו בכותל, אבל הפעם עם רצפה משופצת בדיוק כמו שיש בימינו. “איפה היית כל הזמן הזה?” שאלה אמא את אורי. “לא משנה.” ענה אורי כשסודו שמור לו עמוק בפנים, בתוך הלב…

שמואל הנביא
באמצע הדרך לבית הספר פתאום ראה אסף שלט שעליו היה כתוב:ברוכים הבאים לשילׂה. “מוזר מאוד…” חשב אסף לעצמו. “…הרי רק לפני רגע הייתי בירושלים ואיך פתאום הגעתי לשילׂה?” אסף החליט מיד לברר את העניין. הוא התחיל ללכת ופתאום ראה מחזה מדהים:מאות אלפי אנשים עולים לבית המקדש עם ביכורים וכל מיני מתנות.
אסף התקדם והתייחס רק לאישה אחת שישבה והתפללה בקול נמוך ושקט. פתאום נכנס איש לבוש בבגדי כהונה ואומר לאישה: “…עד מתי תשתכרין? הסירי יינך מעליך!” (שמואל א’ פסוק י”ד). ופתאום שמע אסף את האישה עונה:”לא אדוני עלי הכהן. אני לא שיכורה. אני מתפללת כאן בשקט מכיוון שאין לי ילדים.” (וחשוב לציין שבזמן המקדש התפילה הייתה נאמרת בקול). “אל תדאגי…” ענה לה עלי הכהן. “מי ייתן ותזכי ללדת בן שיעבוד איתי במשכן.” “אמן!” אמרה האישה והלכה לה. ‘וואו! מסכנה האישה הזו, אין לה ילדים ועלי הכוהן חושב שהיא שיכורה.’
פתאום הרגיש עכשיו שמשהו באוויר משתנה והנה:אסף מוצא את עצמו בדרך לבית הספר. ‘מפתיע מאוד!’ הוא חשב.
בבית הספר נתנה המורה עבודה על כל תחילת הסיפור של שמואל הנביא. ואסף, כשכולם בהפסקה יצאו לשחק הוא נשאר לבד בכיתה והחל לכתוב את העבודה. (היה לו הרבה יותר קל כי הוא היה באותו מקום שבו התרחש האירוע בעצמו). בשיעור הבא הגיש אסף למורה את העבודה. המורה התפלאה מאוד שתלמיד שדוחה כל הזמן עבודות מגיש עבודה ארוכה תוך שיעור אחד. “כל הכבוד!” אמרה המורה לאסף. “המורה,זה היה לי די קל כי כשקרה כל הסיפור הזה נסעתי בזמן פתא…” “מה? מה? מה? מה?” שאלה המורה. “שום דבר.” ענה אסף וחזר למקומו.