Category: כללי

(-2,970 עד 0) התקופה העיקרית בהיסטוריה. הכל רעש ורגש מכל הסיפורים. לא היה מקום אחד ששקט ליותר מ-5 שניות. כמעט כל סיפורי דמיוניה באים משם, ואחרי שיעורי ההיסטוריה תשמעו על התקופה הזאת. כל הסיפורים המוכרים היום, אומנם, קרו אחרי התרדמת, אבל הסיפורים העיקריים היו בתקופה הזאת. הסיפור האחרון שקרה אז היה התרדמת. התרדמת הינה תקופה ארוכה, ולא רק שנה אחת, והיא סיימה את שלטון האלילים בארץ. על תקופה זאת יפורט בהמשך.

יום אחד, בחודש חשוון, שוטטתי באזור שבו היתה המלחמה הראשונה, וגיליתי מעלית עם חתיכת קיר שיש עליה את כפתורי החיצים מעלה ומטה שעומדת באמצע הרחוב בחוסר מטרה. החלטתי לנסות ללחוץ, ולחצתי על הכפתור מטה, כי הכי הגיוני ששם יהיה משהו יותר מלמעלה, והתוצאה הייתה שהדלת נפתחה. נכנסתי למעלית והסתכלתי על 10 ספרות מסודרות: 0,1,2,3,4,5,6,7,8,9. ובנוסף מקש שנראה כמו “אנטר”. הקלדתי סדר של ספרות שהתחיל ב-1 ולחצתי על ה”אנטר”. התוצאה הסופית הייתה שהמעלית ירדה. בלוח האלקטרוני שעליו כתובות בד”כ הקומות, היה שלט עם מילים מתחלפות שהצלחתי לקרוא כמה מהן: כדאי להוריד חלק מהשמות ראשונים, גאונים, אמוראים, תנאים, בית שני, גלות בבל, ביהמ”ק הראשון, שלמה המלך, דוד המלך, שאול המלך, יהושוע, יציאת מצריים, גלות מצריים, יעקב, יצחק, אברהם, נמרוד, המבול. במבול המעלית עצרה, הדלת נפתחה, ויצאתי למבול אמיתי שכמעט הרג אותי. מצאתי את עצמי על סיפון ספינה ומולי היה תא רחב, מספיק למגורים. איש אחד יצא החוצה מהתא ושאל: “מי אתה?! מה אתה עושה כאן?!” עניתי: “שלום גם לך! אני נעם והגעתי לכאן דרך המעלית הזאת.” “נעם? כמו נעמה? ומה זה מעלילת?” עניתי לו: “לדודה שלי קוראים נעמה. וזה מה-עה-לי-ת, לא מעלילת.” “פשוט… תסביר הכל בפנים. בסדר?” אמר האיש, מבולבל. “כן.” עניתי ונכנסתי איתו פנימה. בפנים, היה ערוך שולחן ואבן חן גדולה האירה מלמעלה וחלון קטן האיר גם, כי היה קצת אור שמש בחוץ. ליד השולחן הסבו 7 אנשים, והיו שם 8 מיטות. בסה”כ היו מיטות לכולם, והן היו מסודרות שתים-שתים, אחת ליד השנייה. ואחר כך מה התרחש כמעט כולם קמו, (כמעט חצי מהמסובים, וכל הקמים היו בנים והיו שם 3 בנים ו-4 בנות.) “שלום, אבא!” אמרו הבנים, “מי זה?” “זה בדיוק מה שאני רוצה לדעת” ענה האב והוסיף: “דבר.” בגלל שהוא לא ידע מה זה מעלית, התחלתי להסביר על הטכנולוגיה, ומשם עברתי לכל הדברים שהיו קשורים למלחמותיי באנשים הזרים, עד למעלית המשונה. “באמת?” שאל האיש בעניין. “ואנחנו הם: אני, נוח בן ה-600, נעמה, אשתי, שלושת בני שם חם ויפת, ונשותיהם עם כל בעלי החיים חוץ מהלטאות המפחידות שלא הגיעו.” רק ברגע הזה התחלתי להבין מה זה אומר. “אתה הנוח המפורסם? זה שבנה תיבה כדי לשרוד במבול?” “איך מפורסם לאחר מות כל חי חוץ ממשפחתי הקרובה אני לא בדיוק מבין, אבל כנראה שכן.” אמר נוח. “אתה עומד להיות מפורסם בין צאצאיך, ואני אחד מהם! אני לא מאמין! חזרתי אחורה בזמן!” אמרתי. “באמת?” אמר נוח, “זה לא הגיוני! אבל אני מניח שלמי שמעופף באמצעות טלית זה רגיל. טוב אני אלווה אותך לבחוץ.” נוח ליווה אותי למעלית. לחצתי על החץ למעלה, אמרתי: “להתראות!” ונכנסתי בחזרה פנימה. לחצתי על המקשים 5,7,7,4, ומצאתי את עצמי בבית. “מאיפה המעלית הזאת הופיעה, נעם?” זה היה יאיר, שהתאמן מאחורי הבית, שם הופעתי. חייכתי ואמרתי: “בדיוק כמו שאתה עף: קסם.”

זה היה בנר ראשון של חנוכה. זה קרה ביום שני, וכששיחקנו תפוס את התורה, הופיע תלמיד חדש שקרא לעצמו “שממן”. הוא טען שהוא חזק יותר בחנוכה, והוכיח זאת באמצעות טבעת אש שיצר מסביב לארון הקודש, ותקע את עטלפי התורה בפנים. צעקנו עליו לכבות את האש, והוא נבהל וכיבה אותה מייד. לולבמן הזכיר שגם הוא יותר חזק בסוכות, והחלטנו לעבור ללחימה. לאחר הלימודים, הלכנו הביתה להדלקת נר ראשון. באותו הזמן, האויבים באו בלי אזעקה. התעטפתי בטלית והסתערתי. שממן הופיע וחסם אותם מ-3 צדדים כשאנחנו בצד הרביעי, ואז איש העברות הופיע. כאן זה כבר התחיל להיות מפחיד. נתנאל אמר:”תחפו עליי”, ויאיר שלח אותי לקרוא לשר צבאות ה’. הוא הגיע וזימן אלפי חיילים, בזמן שאנחנו נלחמנו באיש העברות. איש העברות, רק שתדעו, הוא מפקד האויבים, אז זה לא כ”כ קל לנצחו. ירינו עליו מצוות, אבל לא נראה שזה עשה לו משהו. הוא תקף באמצעות עברות, ולנו זה מאוד הזיק,  ואני פשוט נפלתי והתעלפתי לשעה. לאחר מכן, קמתי ועפתי לעזרה. יאיר היה מותש, ובזכותי הספיק לנוח קצת.נתנאל גמר לטעון והחטיף לו, אבל זה רק החליש את איש העברות, והקרב נגמר רק בליל שמיני של חנוכה.

משפחת פרשגובלין

נעשה לכם הכרות עם הגובלינים: האבא אמיץ מאוד, וקוראים לו גובלינאמיץ. אשתו, חזקה וקראו לה גובליניתחזקה. בנם, היה כמו שניהם, וקראו לו גובלי. אחותו של גובלי, היתה רוכבת טובה, וקראו לה רוכבתגובלינית. הכי קטן הוא שחיין מצויין… כשיבקע, לפחות. כרגע הוא רק ביצה, ויקראו לו שחיינגובלין. הם רוכבים על אווסוסים קטנים אך חזקים, והגובלינים הם רגישים לחרבות וחזקים. האווסוסים, כפי שניתן להבין משמם, היו חצי אווזים וחצי סוסים.

חיי משפחת הגובלינים

הכל התחיל כשהמשפחה ערכה מרוץ אווסוסים. רוכבתגובלינית הגיעה ראשונה, ואחריה גובלינאמיץ, ואז גובליניתחזקה, ואחרון חביב – גובלי. “זה לא הוגן!” הוא אמר, “רוכבתגובלינית דחפה אותי!” “לא נכון!” קראה לעומתו רוכבתגובלינית, “אתה לא נהגת כמו שצריך באווסוס שלך!” (כל זה בתרגום מגובלינית. המקור הוא: “זוואג לאווגן! רווואגובליוואגנית דוואגחפה אוואגתי!” ו -“לאווג נוואגכון! אווגת לאווג נהוואגת כמוואג שצוואגיך באווגסוואגס שלוואגך!” ואם מורידים את ה – “וואג” וה – “ווג זה יוצא:”ז לאן! רוובלינית דחפה אותי!” ו -“לא נכון! אתה לא נהגת כמו שציך באווסוס שלך!” ואם מוסיפים את האותיות הנכונות, זה יוצא המשפט שלמעלה. אבל לא נדון בדקויות הגובלינית כרגע.) בכל אופן, רוכבתגובלינית פחדה מגובלי, על אף שהוא האח הקטן, ולכן נתנה לו את הגביע. (באמת היא לא דחפה אותו, אבל גובלי ירש את חוזקה של אמו, וזה אומר שהוא יכל להרוג דרקון, וגם שלא כדאי להתעסק איתו. אבל האם יכלה להרוג בלרוג בלי להיפגע.) האם אמרה:”לא נכון, חמודי. אתה פשוט מתוסכל שאתה לא יודע לרכב על אווסוס.” מפני שאמו יותר חזקה ממנו שאל:”אבל למה אני לא מצליח לרכב על אווסוס?” אמו ענתה:”יש לך כישורים אחרים, חמודי. ירשת אותי וגם את אבא, אבל רוכבתגובלינית ירשה את סבה, ולכן היא רוכבת טובה כל כך. ביחד, אתם מאחדים את משפחת גובלין.” לאחר כמה שעות, גובליניתחזקה הלכה והסתכלה על הביצתמלח שהטילה לפני שבוע וחצי. “אוי, חמוד שלי,” היא מלמלה. “מתי תבקע?” באותה שעה, רוכבתגובלינית וגובלי ערכו הורדת ידיים. “נצחתי!” הכריז גובלי בפעם המאה, (לא בצחוק!) “אמא, ראית את זה?” אמו לא ענתה, כי, כאמור, השגיחה על הביצה. “את יודעת לאן אמא נעלמת בזמן האחרון?” שאל גובלי, “זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך!” ענתה רוכבתגובלינית. שום דבר מיוחד נוסף לא קרה באותו היום, אבל שלושה ימים לאחר מכן, שבועיים אחרי הטלת הביצה, הביצה בקעה, והגובלין הקטן יצא. נגיד כאן רק את שמו וכשרונו, ואולי בפרק הבא נספר עליו: שחיינגובלין, השחיין המצטיין

שחיינגובלין, גובלי, והדרקון

הכל התחיל כשהמשפחה ישבה על חוף אגם המלח וצפתה בדאגה על הבן החדש. “איזוואג כישוואגון מוזוואג יוואגש לוואג!” העיר גובלינאמיץ, (כאן זה לא מתורגם. מי שרוצה להבין – שינסה לתרגם.) “נוואגכון.” ענתה גובליניתחזקה. גובלי ורוכבתגובלינית היו עסוקים בפיסול גובלינים במלח. “החוואגלטת עוואגם מוואגי להגוואגטיל ביוואגצים?” שאל גובלי, “לאווג” ענתה רוכבתגובלינית, “כוואגלם מטוואגמטוואגמים אוואגתו הדוואגבר.” “לאווג לקוואגלל!” נזף בה אחיה, “אבוואגל זוואגנוואגכון!” ענתה רוכבתגובלינית, “גוואגם הגוואגלה עוואגם הכישוואגון שוואגלי מעוואגמידוואגים פנוואגים שהוואגם עוואגם הכישוואגון שוואגך!” גובלי סיים לבנות גובלין. “מוואגה דוואגאתך?” שאל, “נוואגחמד,” היא אמרה, ופסלה אחד משלה. “איוואגך מכוואגניוואגסים בתוואגכם רוואגח חוואגים, אבוואגא?” שאל גובלי את גובלינאמיץ, “ממיוואגסים אווגת האווגף והעיוואגניים והפוואגה ומכוואגניוואגסים לתוואגכם קוואקרפדה וזוואגו זוואג.” גובלי עשה את שאביו אמר לו, (לא מגלה מה,) והגובלין התעטף בעור הקרפדה והסתכל סביב. ואז אמר:”דרקון מתקרב. אני מרגיש את זה.” (כן הוא אמר ככה! קצת מפתיע, לא?) שחיינגובלין יצא מהמים ואמר:”אמוואגא, אווגת חייוואגבת לנוואגסות אווגת זוואג!” ואז ראה את הגובלין החדש. “שוואגלום, קוואגראיוואגים לוואגי שוואגחיינגוואגבלין.” הגובלין הסתכל עליו ושאל:”מה אמרת?” שחיינגובלין הבין שהוא לא דובר גובלינית ותרגם:”שלום, קוראים לי שחיינגובלין.” “אהההה… ובאיזו שפה דברת קודם?” “גובלינית, כמובן!” אמר שחיינגובלין בפליאה, “אתה לא דובר גובלינית?” “אבל עכשיו אתה מדבר איתי בגובלינית! וחוץ מזה, דרקון מתקרב.” עכשיו כל המשפחה נעצה בו מבטים. “מה יש לכם?” שאל, “מעולם לא ראיתם גובלין עם כשרון של זיהוי מפלצות מתקרבות?” “לא.” ענה גובלינאמיץ:”בהחלט לא.” הגובלין נראה מופתע. “אבל בטח יש הרבה כאלה! והדרקון כבר כאן!” “אההההה!!!” צעקה כל המשפחה, ומזה באו כל אנשי כפרגובלין לשם ופרצו בצווחות. הדרקון נשף אש, וכולם ברחו ושחיינגובלין צרח בלי לזכור שלא כולם כאן דוברי גובלינית:”הצוואגילו!!!” “לידיעתך, זה דרקון ולא הצבגילו,מה שזה לא יהיה,” אמר הגובלין, “דיברתי בגובלי… סליחה! בשפה שדיברתי קודם, ואמרתי “הצילו!!!” ולא “הצבגילו“.” אמר שחיינגובלין, וגובלי אמר:”גובלי זה השם שלי, ולא של שפה! ודרך אגב, יש לך שם? אולי נקרא לך רדארגובלין? השפה שבה אתה מדבר, דרך אגב, היא אנושית ואנחנו מדברים גובלינית.” ורדארגובלין ענה (בהתאמה):”לאווג, מצוואגיין, הבוואגנתי ולוואגכן אווגני מדוואגבר גוואגבלינית.” ואז גובלי נזכר בכשרונו, ורץ לכיוון הדרקון. לרגע מפחיד אחד, גובלי והדרקון נעלמו… ואז גובלי הופיע כשהאיבר אש של הדרקון בידו וכולם הריעו:”הוואגייי, הוואגייי, הוואגייי!” וכך הכפר ניצל מהדרקון

רדארגובלין

לאור מה שקרה עם הדרקון, ביום שבו נוצר רדארגובלין, הוא התקבל לכפר. בהתחלה, כולם בטחו בו, על אף כשרונו המשונה, ורק לאחר מכן, התחילו לחשוד. הוא ידע על כל מפלצת שמגיעה, לא היה סימן לכשרון אחר, אבל בכל זאת, אמרו שהוא פשוט שומע את המפלצות, ויש לו כשרון אחר. בגלל שהוא “עבד עליהם“, החליטו שאף אחת מהמחליטות ובנותיהם של המחליטים והמחליטות לא תטיל איתו ביצים. למזלו, היה לו את רוכבתגובלינית. רוכבתגובלינית, לא רצתה להטיל ביצים עם מפרי כלל מס‘ 1 אצל הגובלינים, שאסור להתאהב בגובלין/ית, שחיזרו אחריה, וכל אחד העמיד פנים שיש לו כשרון אחר. היא בחרה ללכת עם משפחתה, על אף שחברותיה היו בחרם. הביצים נשמרו אצל האב במעבדה שלו. האם הדריכה אותו:”אוואגם אווגתה רוואגאה שחוואגסר גוב, מוואגים, אוואג שאוואגין לין, תוואגסיף ממוואגה שחוואגסר. ואוואגם אווגתה רוואגאה במכוואגנוואגת שוואגלך יצוואגר עוואגם רוואגאש וזוואגנב בבוואגיצים, זוואג ראוואגשנגוואגבלין, אווגז אווגל דוואגאגה.” “הבוואגנתי.” אמר רדארגובלין. “אווגני אווגנסה לגוואגרווואגם לכוואגל הבוואגיצים לבוואגקוואגע השוואגנה.” “מצוואגיין!” אמרה רוכבתגובלינית והלכה משם. הוא בחן את הכשרונות החדשים, והם היו משונים. ואז הוא יצא החוצה ואמר:”מיווא..” וכולם שלפו כלי נשק. “איוואגזו?” הם שאלו, “נוואגחש.” ענה רדארגובלין, וכולם התכוננו להתקפה ואז הנחש הגיע. “וואאאאררג!!!” הם פתחו בשאגה הגובלינית המסורתית. גובלי הלך על ארבע לכיוון הקרב. “לאווגן אווגתה חוואגשב שאווגתה הוואגלך?” שאלה רוכבתגובלינית, “להוואגלחם.” ענה גובלי. “אווגבל אמוואגא נוואגלחמת והוואגיא אווגמרה לוואגנו להשוואגאר במוואגום בטוואגח!” אמרה רוכבתגובלינית, “אווגבל הוואגיא חוואגלשה וצוואגריכה עזוואגרה!” אמר גובלי. “אווגתה לאווג מסוואגל! אווגתה חוואגלש מוואגדי! רוואג ביוואגחד נוואגכל!” ענתה אחותו. אחיה אמר:”בסוואגדר!” ועלה על האווסוס שלה. בינתיים, גובלין התבונן על ההתרחשויות באי שביעותרצון. המפלצות לא עוזרות הרבה, וכל השאר גם הם לא מסייעים במיוחד. הוא הסתכל על צאצאי פרשגובלין. הוא פחד מהם, כי הם היו צאצאים של הבן הכי אדיר שלו. אויביו נצחו הפעם, וגובלי שאל:”מוואגתישהוואגא ישוואגלחו מישוואגהוואג לבדוואגק מוואגה זוואג, אווג שנוואגחכה שזוואג יגוואגמר וכוואגלנו נמוואגת?” ראש כפרגובלין ענה:”לאווג נמוואגת אוואגם נמוואגשיך להוואגלחם! מוואגתישהוואגא ישוואגלחו מישוואגהוואג להוואגזכיר למשוואגפחת גווואגבלין שכוואגל הסיפוואגרים האוואגלה, שוואגל ראווגשוואגת הכוואגפר שוואגל משוואגפחתכם, היוואגנם עוואגרבא פוואגרח ולאווג יוואגתר! אוווגני ראוואגש הכוואגפר, ולאווג אווגרחי – פוואגרחי ממשוואגפחת גוואגבלין!” גובלינאמיץ ענה בנחת:”להזוואגכירך, לפוואגני היוואגתך ראוואגש הכוואגפר, אווגבי היוואגה ראוואגש הכוואגפר, והוואגא פוואגטר כוואגי שיוואגלמת ושיוואגחדת אווגת אנוואגשי הכוואגפר. זוואג, לעניוואגת דעווגתי, לאווג במיוואגחד “בחיוואגרה חוואגקית“. ואווגם לאווג תאווגשר משוואגלחת, אווגני אאווגרגוואגן אווגחת.” ראש הכפר אמר:”חוואגקית, אווגסוואגר לוואגכ…” אבל גובליניתחזקה קטעה אותו:”עבוואגרת כוואגבר אוואגת גבוואגלוואגת האווגסוואגר. אווגנחוואגנו נשוואגלח.” ראש הכפר צעק:”אנוואגשי הכוואגפר! התסוואגכימו לעווגלה שכזוואגאת?!” אנשי הכפר ענו:”כוואגן!!!” ואז הוא צעד הצידה ולחש:”אווגני אווגשלם לוואגכם.” “מוואגסכם!” צעקו אנשי הכפר. ואז הלכו כל משפחת גובלין לביתם. “מוואגי מתוואגנדב ללוואגכת?” שאל גובלינאמיץ, “אווגני!” צעקו רוכבתגובלינית וגובלי. גוביניתחזקה אמרה:”נעווגשה הוואגרלה.” נעשתה ההגרלה, ויצא גובלי. “אווגני אוואגלך לוואגבדוואגק.” אמר גובלי ויצא לדרך. על מה שיקרה לו – בפרק הבא.

המסע של גובלי ומה שקרה בכפרגובלין במהלכו

גובלי יצא לדרך שייתכן שימות בה, עם מלח, צפרדעים, מים, וצידה נוספת לדרך הכוללת בה כלי נשק. הוא צעד למקום שממנו באו המפלצות. חלק מהעקבות באו מהסלע, וחלק באו ממערב. גובלי התלבט לאן ללכת, כשבאה המפלצת הראשונה לכיוון כפרגובלין. זו הייתה הרוק, עיט ענקי מעופף באוויר. זה היה חדש, מפלצות מעופפות, ולכן גובלי הופתע. רוק התקרבה למטרה הקלה בהפתעה. במערב היא הייתה מפורסמת, ועל אף מה שאמר לה שולחה, שהיא לא מוכרת כאן, היא לא האמינה שזה נכון. “לאעע יתעעכן!” היא אמרה במבטא ציפורי מובהק, ונחתה מול גובלי. “העעי! אעעיך קועוווראעעים לעעך?” שאל גובלי בחיקוי מבטאה. “רוואעעגק!!” ענתה רוק. היא הופתעה שהוא לא יודע את שמה אבל מדבר בשפתה. “לעעמעעה אעעת באעעה לכפעערעעי?” שאל גובלין, “כוואעעגי שוואעעגלחעעו אוואעעגתעעי” ענתה רוק. “את לא חייבת.” אמר גובלי באנושית. הוא לא יכל לדבר ככה יותר. “אבל אני רוצה. ואם זהו כפרך, הרי שעלי לחסלך!” ענתה רוק והסתערה. גובלי שלף את נשקיו והשיב מלחמה. המלחמה הייתה קצרה וקלה לגובלי. 5 שניות, ורוק מתה על הרצפה. הוא החליט ללכת לכיוון הסלע, לצפון – מזרח. בינתיים, בכפר מהומה רבתי. הוכרז חרם על משפחת פרשגובלין, שזה השם המלא של משפחת גובלין, וכשרדארגובלין הוחשב כחלק מהם, כל הכפר צעק על ראש הכפר שיבטל את החרם, ודי החרימו אותו. הוכרז שיהיה כינוס כפרי ללא המוחרמים, לדון בפרשת משפחת גובלין. לא הוחלט כלום ולבסוף טרחו למנות מועצה לכפר שתחליט לכפר הכל. זה לא במיוחד עזר, אז המוכרים הוכרחו לא לקבל כסף, כדי שלא יהיה לו ערך, ואז שוחד לא יעזור. ניסו לעשות בחירות, ואסור שכל המשפחה תצביע לאחד ממנה, והאפשרויות יבחרו ע“י ראשי המשפחות. המסע נמשך הרבה זמן, אבל זה השתלם לגובלי. הוא הגיע לקרוב מאוד לסלע, וראה המוני מפלצות באות לסלע. נראה שהמפלצות מדברות עם הסלע. גובלי התקרב והמפלצות יצאו לכיוון כפרגובלין, והסלע חייך חיוך מרושע. רגע… הסלע חייך? היי, זה בכלל לא סלע, זה בעצם… גובלין ענק! הגובלין הענק קם, הסתכל על גובלי וצחק:”זוואג מוואגי שהבוואגאתם מוואגלי, ילוואגדוואגדס? גוואגבלין מטוואגפש שכוואגזוואג? אווגתם חסוואגרי שוואגכל! אווגני הוואגא גוואגבלין, האווגדיר מכוואגלם! ומטוואגטם שכוואגזוואג לאווג יאוואגה לוואגי להוואגלחם מוואגלוואג! אווגני אהוואגרוואג אוואגתך!” הרברבנות של גובלין הייתה בלתי נסבלת כמו זבוב, כך שאם יצור שהוא לא גובלין היה נלחם בו, רק מהרברבנות הוא היה מת, ולכן רק כפרגובלין נשאר קיים באזור בזמן ההוא. גובלי שאל:”אוואגלי תהוואגיה בשוואגקט לרוואגע?!!!” גובלין כתשובה הניף את ידו וניסה להרוג את גובלי, אלא ששאר משפחת פרשגובלין הגיעה, כולל רדארגובלין, ורוכבתגובלינית דהרה לעברו על האווסוס שלה ותפסה אותו. “עכוואגשיו אווגתה בוואגדאי שוואגמח שאוואגני זוואגכה בכוואגל הפוואגרסים ברוואגכיבה עווגל אוואגסוואגס.” היא אמרה, והוא ענה:”כוואגן.” ושלף את נשקו. המלחמה נגד גובלין הייתה קשה. הם הצליפו וחבטו בו,  אבל זה לא עזר. ואז מי הנהר הציפו את האזור, ושחיינגובלין אמר:”צוואגריכים עזוואגרה?”והצטרף לקרב. זה לא עזר מספיק, עד שגובלי נזכר:”סיפוואגרתם לוואגנו שלגוואגבלין הוואגיה גוואגף עווגל הגוואגף הרגוואגיל!” “נוואגכון!” ענו ההורים, בלי לדעת על תוכניתו של גובלי. גובלי אמר לרוכבתגובלינית:”לוואגשם!” ורוכבתגובלינית דהרה לתוך הפה של גובלין. הפה היה חשוך, ורוכבתגובלינית המשיכה ישר. הם פרצו את הוושט, וראו גוש מלח בצורת גובלין נלחם בלא – כלום. גובלי צעד לעברו. בתוכו הייתה צפרדע. גובלי שלף את החרב — ונעץ אותה בלב – ליבה של הצפרדע. בחוץ, גובלין קפא לגוש מלח, וכל הגרגרים קרסו. גובלי, רוכבתגובלינית, ותעופה האווסוס נגלו שם, מכוסים מלח.”הוואגי.” אמר גובלי, קצת לחוץ, לאור זה שכל כפרגובלין חוץ מראש הכפר הגיעו. ואז כולם הריעו:”גוואג קוואארק גוואג!” החיים נמשכו כרגיל. “יהוואגיו עוואגד צוואגרוואגת, נוואגכון?” שאל שחיינגובלין, שבהרפתקה לקח חלק פעיל מאוד, “כוואגן.” אמר רדארגובלין. הוא מונה למתריע סכנות ע“י המועצה, ושמח מאוד על כך. אש המחלוקת אמנם כובתה, אבל עדיין, יש עוד מפלצות, והכשרונות המוזרים ממשיכים, ורדארגובלין חשד שזה קשור להתפתחות העולם ולצרות. לא, הצרות בהחלט לא נגמרו. אבל כרגע, נהנים מהחיים הטובים..

גובלינית, כשפגובלין, והשלישיה

גובלי כבר בגר, ויש המון גובלינים חדשים שבקעו, רק שלא נולדו גובליניות. גובלי החליט להתחתן עם בנות הכשרונות החדשים, אלא שאלה לא נולדו. “ווווווווווווווווואאאאאאאאאאאגגגגגגגגוווו וווואאאאאאגגגגגוו וואאאאגגגגוו וואאאגגגוואאגגוואג!” נשמעה האזעקה. גובלי יצא החוצה והסתער על המפלצת. היצור היה קטן ונראה כמו ארנבת. גובלי והשאר בכל זאת שלפו נשק. היצור צווח:”תירגעו! אני רוצה לעשות משא ומתן!” הגובלינים לא האמינו והרגו אותו. בדרכו חזרה לקריאת הספרים פגש את קופצנגובלין ואת אביו רדארגובלין. “שלוואגם!” אמר גובלי במאור פנים. “שלוואגם גוואגם לוואגך!” ענה רדארגובלין. “אוואגלי תבוואגא אלוואגי עכוואגשיו לקרוואגא סוואגפר כוואגדי להווגבין לווגמה לאווג בוואגעות גוואגבליניות?” שאל גובלין. רדארגובלין ענה:”כוואגן, תוואגדה. גוואגם קפוואגצנגוואגבלין בוואגא.” גובלי הלך ושוחח עם רדארגובלין עד שהגיעו לביתו של גובלי. “הוואגנה!” אמר גובלי. “קוואגרא!” מתישהוא באמצע הקריאה הם קראו את המילים הבאות:”פעם הייתה שלישיה של גובלינים מהדור השני, שכללה את פרשגובלין הבכור, יוצרגובלין הקטן, וכשפגובלין. הם היו החזקים ביותר מכל בניהם של גובלין וגובלינית. לילה אחד גילה יוצרגובלין לפרשגובלין את חולשתו של גובלין, וזה עבר במסורת ביניהם, ומשפחת כשפגובלין נעלמה.” לאחר 5 שעות קריאה מאומצות וחקירה קשה, הגיעו למסקנה ש… גובלינית חוסמת את המלח הנשי (לדעת הגובלינים יש 2 סוגים של מלח,) ולכן לא בוקעות יותר בנות. אלא שהאגדה על גובלינית די קטועה. כל מה שהיה ידוע עליה היה שאחרי שיוצרגובלין בנה את גופו של אביו גובלין, אמרה גובלינית בחיוך:”אווגתה קיוואגבלת מווגתנה טוואגבה מבוואגננו, אווגך אווגני קיוואגבלתי מוואגמך מוואגתנה טוואגבה עווגשרת מוואגנים!” יותר מזה – מה שהיה במתנה – לא ידוע. גובלי נאנח. “נוואגראה שבתוואגר התוואגחלה נפוואגסיק אוואגת זרוואגימת המפוואגלצות.” הוא אמר. באותו היום, כל כפרגובלין חיכה ליד שער היציאה מהכפר. “חשוואגבתם שלאווג נבוואגא ללוואגת אוואגתכם?” חייך ראש המועצה. “לאווג.” ענה גובלי. רוכבתגובלינית באה ונתנה לו את תעופה. “אווגבל אווגני לאווג יוואגדע לנהוואג באוואגסוס!” מחה גובלי. “בשוואגביל מוואגה ליוואגמדתי אוואגתך?” קופצנגובלין בא גם הוא לשם, והוא יצא איתם לדרך. הם בדיוק יצאו ושחיינגובלין נכנס לתיקו של גובלי, וגובליני המים קפצו לאגם ואחד מהם שחה למטה והתחיל להשתמש בכשרונו. גובלי יצא מערבה ואז אמר פתאום:”רדאווגרגוואגבלין, גוואגם אווגתה מרוואגיש כאיוואגלו התוואגיק נוואגרא כוואגבד?” “לאווג!” ענה רדארגובלין בפליאה, “מוואגה יוואגש לוואגך בתוואגיק?” “לאווגיוואגדע.” ענה גובלי, “אווגני אבוואגדוק.” גובלי פתח את התיק ומצא שם את שחיינגובלין. “מוואגה אווגתה עוואגשה כוואגאן?” שאל גובלי בכעס. “אווגני רוואגצה לבוואגא!” ענה שחיינגובלין. לאחר כמה מטרים רדארגובלין צעק:”מוואגפלצת!” גובלי שאל:”איוואגפה?” והסתכל מסביב. “כוואגאן! זוואג בסיוואגליסק!” גובלי נאנח. “ומוואגה זוואג בסיוואגליסק, אוואגם יוואגרשה לוואגי לשוואגאול?” “יצוואגר שאוואגם מסתוואגכלים לוואגו בעיוואגניים מתאווגבנים!” ענה רדארגובלין. “מתגובלים, אווגתה מתכוואגן.” אמר גובלי. “אהווגהה… נוואגכון, כוואגי אנוואג גוואגבלינים.” גובלי התכוון לשאול איפה הבסיליסק הנורא, אלא שפתאום יצא מהשיחים נחש קטן עם קו בצורת כתר על הראש. גובלי עצם עיניים ושאל:”מראווגת עוואגזרות נגוואגדו?” רדארגובלין ענה:”לאווג, רוואגק כוואגדי שתוואגכל לפוואגתוח עיוואגניים כוואגן.” גובלי ענה:”מווגזל!” וחיטט בתיק האוכף של תעופה. הוא שלף מראה והסתכל עליה, ושלף נשק והרג את היצור. הוא עקר את העיינים ובנה נשק. (גובליניתחזקה הייתה ממשפחת יוצרגובלין.) כמה זמן לאחר מכן, רדארגובלין התריע המון פעמים על מפלצות. עד שלבסוף הם פגשו ערב – רב של יצורים, והפעם, הם שאלו אותם:”לאן אתם הולכים?” “לכפרגובלין!” ענו המפלצות. “למה?” שאלו החבורה. “כי שלחה אותנו גובלינית בוגדת שקוראת לעצמה גובלינית לזלול גובלינים טעימים!” “אמממ… גובלינים הם מגעילים מאוד!” אמר גובלי. “טעמנו ממנה וזה היה טעים!” ענו המפלצות. “אההה! גובלינית הייתה גם מכשפה! היא כישפה את חוש הטעם שלכם! אלא שעכשיו אתם יכולים לטעום ממנו ולהרגיש כמה זה מלוח. רוצים לטעום?” ענה גובלי. “אתה מתנדב?” שאלו המפלצות בהפתעה. “כן.” ענה גובלי. הוא חתך חלק מזרועו ונתן אותה להם. בזמן שהם הסתערו, הוא בנה לעצמו יד מלח. “אז בגלל זה הגובלינית הייתה מוכנה לתת לנו חלקים מגופה כדי שנאכל ממנה!” אמרו המפלצות בהפתעה. ואז הגובלינים הלכו לכיוון מערב עם המפלצות. גובלי ראה את גובלינית עומדת ועוצרת מלח מלזוז. “באווגנו לעווגצור אוואגתך, גוואגבלינית.” אמר גובלי. “חוואגה!” צחקה גובלינית. “אווגתם תעווגצרו אוואגתי? אווגתם לאווג מסוואגלים! אווגתם תוואגכף לאווג תוואגכלו ללוואגכת בוואגלי להוואגתקע במוואגשהו אווג לטוואגבוע! אוואגין לוואגכם סיוואגכוי!” ובדיוק אז הנוף השתנה והם לא ידעו איפה יש מחסומים ואיפה אין. רדארגובלין ידע קודם את הדרך בע“פ, אלא שאין לו עוד סימני דרך. ואז צצו מאזור מסויים גובליני המים. זה הספיק לרדארגובלין. הוא הוביל אותם בדרך הנכונה לגובלינית. גובלינית הופתעה אלא שהיא לא פחדה:”אווגתם לאווג יכוואגלים לנוואגצחני! אוואגם תהווגרגוני, אוואגלחם בוואגכם כלין! ולאווג יהוואגיו לוואגי פצוואגעים!” גובלי והשאר לא הקשיבו לה והתחילו להלחם. המלחמה הייתה קשה מאוד. כל חתך נעלם מיד כשנחתך עד שגובלי חתך חתך בצורה מיוחדת וצעק אותה בקול, והחתך לא נעלם. גובלי סובב את נשקו ופתח את תאי עיני הבסיליסק ואיבן את הצפרדע של גובלינית. וכך נגמר הסיפור.

משפחת כשפגובלין

עכשיו, לאחר שהכרתם את משפחת פרשגובלין, הגיע הזמן לכתוב על המשפחה האבודה. פרשת אבדת משפחת כשפגובלין ארוכה ולא נדון בה עכשיו. לאב קוראים אשגובלין, לאשתו – כשפמימגובלינית, לבת הבכורה – אדמהגובלינית, ולאחיה הקטן קוראים אווירגובלין. כל אחד שולט ביסוד אחר. האב – אש, האם – מים, הבת – אדמה והבן – אוויר. הם שמרו על המסורת הגובלינית, אבל בגלל הניתוק, היו מדברים בגובלינית רק על נושאים חשובים ביותר. המשפחה גרה בחוות אווסוסים ופרתגובלינים, וסוחרים עם האנשים. הם יוצרים כלאי חיה ורדארגובלין נחשב חלק מהמשפחה. הם מחזיקים מטות, ומכשפים לא מעט.

חיי משפחת כשפגובלין – השיגרה

האנשים ישבו ודיברו עם אשגובלין בנושא החלב. אווירגובלין היה שם כדי ללמוד את המקצוע ואדמהגובלינית התאמנה עם כשפמימגובלינית בקסמים. “המחיר הכי טוב לך הוא מאית הכיכר! אל תחשוב שתוכל להגביה את המחיר!” טען אחד האנשים, שכינויו היה סוחרן. “לא.” ענה אשגובלין בנחת. “אני לא מוכן למכור את זה בפחות מעשירית הכיכר. אם אתם לא רוצים מהחלב הטעים והיקר, אז תסתלקו מכאן.” שכנען (אחד מהאנשים,) ענה:”לא תרוויח כלום מזה, רק תפסיד! אנחנו במשבר כלכלי שבו מאית הכיכר היא נכס יקר! לא נוכל לתת לך יותר!” אשגובלין ענה:”האמת היא, שהציעו לי עשירית הכיכר על החלב, וסירבתי. אני מסכים שאתם תקנו, אם תביאו לי מחיר שווה. אבל, אם אתם לא יכולים…” “לאלאלאלאלא! אנחנו מוכנים לתת לך אפילו חצי הככר! רק אל תמכור לאחרים!” ענה ציידקוצנים. “בסדר, תביאו.” אמר אשגובלין בחיוך. הוא ניגש לרפת ויצא עם בקבוקי חלב שכתוב עליהם:”גובלין ייצור” וראש של גובלין בתור סמל. אחרי שהאנשים הלכו, אשגובלין ואווירגובלין הלכו להתאמן עם אדמהגובלינית וכשפמימגובלינית בקסמים, והאימון יצא מצויין. לאחר מכן, הם התאמנו ביצירת כלאי יצורים. במקרה הטוב, יצא משהו מסייע. במקרה הפחות טוב, יצאה מפלצת. הם יכלו לערבב צמח עם חיה. ביום ההוא, הם יצרו ערבוב של כותנה וכבשה. התוצאה הייתה יצור עם רגלי גבעול שהצמר שלו היה עם כותנה. החוטים היו יותר חזקים וטובים ונמכרו במחיר טוב. יותר מזה אין מה לספר.

משפחת יוצרגובלין

כבר הכרתם את משפחת פרשגובלין, וגם את משפחת כשפגובלין הכרנו לכם. נשארה רק משפחת יוצרגובלין לספר לכם עליה. האב היה פסל לא רע, וקראו לו פסלגובלין. אשתו הייתה בנאית מצויינת וקראו לה בנאיתגובלינית. הבת ידעה לבנות רהיטים טובים, וקראו לה רהיטגובלינית. הבן יצר מכשירים, וקראו לו מכשירגובלין. לסבא קראו חופרגובלין, ולדודה קראו גובליניתחזקה, וזאת אותה גובליניתחזקה ממשפחת פרשגובלין.

קיצור ההיסטוריה הגובלינית

פעם, לפני הרבה שנים, חי גובלין, הגובלין הראשון. הוא היה בודד בעולם מלא בני אדם, ויום אחד, הוא פגש קרפדה ממשפחה מיוחסת, התאהב בה, והציע לה להפוך אותה לגובלינית כמוהו. הקרפדה הסכימה, ובאמצעות יכולות הכישוף שלהם, גובלין והקרפדה גרמו לכך שהקרפדה לא תמות מתי שמישהו ישחית את גוף הגובלינית שלה. לאחר יצירת גוף הגובלינית, הקרפדה בחרה לעצמה בשם גובלינית, והתחתנה עם גובלין. כמה זמן לאחר נישואיהם, נולדו להם בניהם. בתקופה זו כל הגובלינים היו חברים, ויוצרגובלין אפילו בנה לגובלין גוף ענק, אלא שיום אחד, החליט גובלין שהגובלינים חייבים לשלוט בעולם, מה שאליו התנגדו בניו. הגובלינים הצליחו להקפיא אותו, (ולזה תרם במיוחד כשפגובלין, שהתנגד לרעיון של שליטה בעולם,) וגובלינית ברחה משם. כפרגובלין נבנה על גדת האגם שמהמלח שלידו נבנתה גובלינית, שם ניצב גם גובלין הקפוא. שנים רבות של שלוה חלפו, עד שיום אחד, קרה המשבר הגדול: אגמי המלח התאדו, והמלח עצמו נלקח על ידי בני האדם. כשרונות משונים נצפו בתקופה ההיא, ובשיא נצפה כשרון נבואה אחד, שעזר במידה מרובה לסיום המשבר, בו הוא מת. המשפחה שלה נולד הגובלין, משפחת אופטיגובלין, כל כך התגאתה, עד שהם שינו את שם המשפחה לנביאגובלין. הם החליטו לנסות לשלוט בעולם, ובעקבותיהם ניסו לסכל את תוכניותיהם ולהשתלט על העולם בעצמם שאר המשפחות, מלבד משפחת כשפגובלין. משפחת כשפגובלין כל כך התנגדה לכך, עד שבתור התרסה הם נטשו את כפרגובלין וביטלו אתכל כשפיהם באזור. (הערה מאת גובלי: אחד הכשפים היה זה שהקפיא את גובלין. נחוצה זהירות להבא, מפני שכך נאלצנו להילחם בגובלין, ומצאנו את הספרון הזה רק אחרי המלחמה בגובלינית.) הם הלכו למקום לא ידוע, ומאז ולהבא משפחת כשפגובלין נחשבה לאבודה. בגלל שכמה מהכשפים היו חיוניים כדי לממש את התוכניות להשתלטות, איש לא הצליח לממש את תוכניותיו, והעולם נותר ללא שליטה גובלינית. בשאר הזמן לא קרה דבר מיוחד. המשך ההיסטוריה מאת גובלי: לאחר כל הזמן הזה, כשרונות מיוחדים ומפלצות משונות הופיעו, ולאחר זמן ארוך של לחימה, יצאתי ובסוף אני ורוכבתגבלינית הרגנו סופית את גובלין. מתישהוא מאוחר יותר הרגנו את גובלינית, ואני חושש שעכשיו יתחיל מרד מנודים. וכעת, סיימתי את היסטוריית הגובלינים.

לאחר שאסף עזב את שמשון הגיבור מייד פתאום הגיע למקום מוזר על שלט שהיה כתוב עליו:”ברוכים הבאים לשכם?” “יופי…” חשב אסף לעצמו. “…סוף סוף אני אראה בשכם את אברהם אבינו.” אך להפתעתו הגדולה של אסף אברהם אבינו לא היה שם אלא הוא ראה בן אדם גבוה ומספר אנשים לידו. אותו בן אדם שאל את האנשים:”נו,אז אתם רוצים שאני ימלוך עליכם או שבעים האחים שלי?” חשבו כמה שניות האנשים ומייד ענו לו:”בשמחה. תמלוך עלינו אתה! אתה אפילו קרוב משפחה שלנו אז למה שלא תמלוך?” “אה, אני מכיר אותו. למדתי עליו בכיתה ד’,זהו הרי אבימלך בן ירובעל (גדעון).” נזכר אסף במה שלמד פעם.

מיד לאחר מכן אסף הזדעזע למראה עיניו! מדוע? מכיוון שראה את אבימלך הולך עם חמישה אנשים מאחוריו אל שבעים אנשים שדיברו ביניהם. מיד שלף אבימלך חרב והרג את כל שבעים האנשים שהיו שם חוץ מבן אדם אחד שהצליח לברוח לשני הרים רחוקים. “איכס! ” חשב אסף בליבו. …”איך אבימלך יכול בכלל להרוג אנשים? איך הוא לא נגעל מזה? ועוד להרוג את האחים שלו!? זה ממש מעשה נורא!”

לאחר שאותו איש מהשבעים אנשים הצליח לברוח ראה אותו אסף עומד על שני ההרים וצועק:” שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם, אֱלֹהִים.  הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.   וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה:  לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.  וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן:  לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ.  וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.  וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד:  לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ.  וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן–תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

(-3,770 עד -2,970) אחרי שנגמרה תחילת האנושות הדמיונית, נוצרו הצללים. הם היו פרי דמיונם של האנשים שפחדו פחד טבעי מהחושך, מכיוון שהצללים יצגו את האפלה. סיפורנו מתחיל מעט זמן אחרי שהצללים התחילו להפחיד את בני האדם. בסיפור הזה נראה את הדברים מנקודת מבטו של צל, אבל לא סתם צל, אלא אחיו של מלך הצללים (אתה יכול לקחת את העיפרון. איי! אל תשרוט!). שלום! קוראים לי נעם ואני צל. הצללים הם דמויי אדם חסרי פנים ושחורים כולם עם קרניים, ויש להם גם טפרים גדולים וחדים, אז כדאי שתפחדו ממני בשבת הקרובה בערב כי אז אני בא… בעצם, נדחה ליום ראשון, כי לא מעט כאן שומרים שבת. בכל אופן, סיפורנו מתחיל כשבני האדם עשו פרעות והפריעו לי לישון בבוקר, וכן, אנחנו ישנים בבוקר. בני האדם החליטו לסדר לנו פרעות דווקא אז, ואני במהירות הלכתי לצל של המנהיג שלהם. רק שתדעו, יש צללי בית, והם עוקבי ומחקים כל מהלך שאתם עושים, כמו מעריצים רפי שכל. אז אני פגשתי את הצל של המנהיג ונלחמתי בו על המקום המוגן הזה. לכן, בזמן שהמנהיג הדגול נאם, הוא התקפל והכניס מכות באוויר. בסופו של דבר, המנהיג נרצח בדם קר מחשש שצלו הוא צל אוייב. ד”א: כמה מהצללים נהפכו לדמויי אנוש ונלחמו זה בזה, ואחד מהם הוא דודי קרונוס. באותו הזמן נאלצתי לברוח, ויום אחד, קרונוס פגש אותי והתחיל לדבר:”שלום, נעם! איפה היית?” “הסתתרתי מהמפלצות.” עניתי לו. כוונתי הייתה לבני האדם, ועכשיו אני לא רוצה להעליב. קרונוס פתח בנאום על זה שגם לבני אדם יש רגשות חוץ מפחד ושנאה, ואני אמרתי שרק אכזריות. אחרי ויכוח ארוך קרונוס הלך באנחה. מתישהו פגשתי את אחי הגדול יאיר שקיבץ צבא ויצאנו להלחם. אחרי כמה ימי מלחמה והרבה דם שנשפך, התחיל ויכוח למי יש רגשות ולמי אין. אחרי שהבננו כמה זה טיפשי, גילינו שנוצר משדה הקרב כתוצאה מהקרב אי מרחף באוויר, ושמי שנושם את האוויר שמסביב נעשה מפלצת. ואז בני הרוח באו, כולנו יצאנו, יאיר סיפק למלך האנשים החדש צללים, קבענו שצריך לקבוע עם מישהו הפחדה, והרוב שב על מקומו בשלום.

(-4000 עד -3,770) החלק הראשון בהיסטוריה הדמיונית הינו בני הרוח. בני הרוח הינם יצורים רפאיים שאני הראשון שהצליח לחקור את אורחות חייהם. יצורים אלה שלטו בעבר בדמיוניה, בזמן שהצללים והאנשים היו קיימים. חשבתי אולי לקרוא להם באמת רוחות הצער. הם חיים במושבות ומחולקים למעמדות, שהיו הזקנים והצעירים. הזקנים היו מפרי פקודה, והצעירים היו בניהם. כלי נשקם היה חנית שבקצהה יש להב של גרזן, ותתפלאו, אבל הם הרגו הרבה עם זה. תקופת שלטונם הייתה ארוכה ומוכתמת בדם כל כך, עד שבני האדם התחננו שהצללים ימשלו. אולי יש סיפורים על תקופה זו, אבל אני אינני מכירם.

(הערה: שום דבר כאן אינו מציאותי.) דמיוניה הינה יבשת בין אסיה ואפריקה לקוטב הדרומי. במערבה נמצא יער ולידו בעת המאוחרת היו שבטים מסוכסכים. מזרחה משם הייתה בירת האנושות ברוב היבשת. הארץ בעת המאוחרת הייתה מחולקת ל – 4 חלקים, אחד לכל מיתולוגיה. בעת העתיקה הייתה ארץ מיוחדת לצללים. הספירה בדמיוניה הינה לפי התרדמה. התרדמה הינה האירוע המפריד בין תקופת המיתולוגיות לתקופה הטכנולוגית. הדמיון האנושי גורם לאירועים בדמיוניה לקרות. אולי יהיו סיפורים על ההיסטוריה שם, שמושפעת מדמיוננו, לכן כל אחד יכול לדעת מה קורה בדמיוניה עכשיו.

שמשון הגיבור
הסיפורים הינם בהמשכים…
שוב התפלא מאוד אסף מכך שבכל פעם שהוא בדרך לבית הספר הוא מגיע לאיזשהו מקום בעבר. אסף התחבא מאחורי אבן קטנה וראה שם איש עומד ליד אישה ואומר לה:”דלילה היקרה,האם אוכל להתחתן איתך?” “בוודאי!” ענתה האישה. “וואו! ככה בימים אלה מתחתנים? בסך הכל שואלים את האישה אם היא רוצה להתחתן או לא?” חשב אסף לעצמו. אסף עקב אחרי שמשון כמעט בכל יום וראה מה קורה איתו. אך פתאום בימים האחרונים הוא ראה את שמשון הורג אריה ועושה כל מיני דברים מופלאים. וכמו שכתוב בתנ”ך:” וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה’, וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה, אֵין בְּיָדוֹ; וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה”(שופטים י’ד, פסוק ו’). פתאום ראה אסף את שמשון נכנס לאיזושהי מקדש של פלשתים ואומר לאנשים:” וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, אָחוּדָה-נָּא לָכֶם חִידָה:  אִם-הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וּמְצָאתֶם–וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים.  וְאִם-לֹא תוּכְלוּ, לְהַגִּיד לִי–וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים; וַיֹּאמְרוּ לוֹ–חוּדָה חִידָתְךָ, וְנִשְׁמָעֶנָּה.(שופטים י’ג,פסוקים י’ג-י’ד)  ואז שמע אסף את שמשון אומר להם:”…מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק…” “חידה קשה מאוד…” אמרו הפלשתים. וכמו שראיתם בפסוקים הנ”ל שמשון הציע להם שלושים סדינים, ושלושים חליפות, וכו’. אבל מה שעוד לא סיפרתי לכם זה שאשתו דלילה היא הייתה פלשתית ולכן שמשון גילה לה את התשובה לחידה בגלל שזו הייתה אשתו האהובה,והיא גילתה את התשובה לחידה לפלשתים! ולכן שמשון שלא ידע שדלילה גילתה להם את החידה היה צריך לתת להם את כל המתנות שהבטיח. אבל דלילה רצתה לדעת גם מאיפה שמשון משיג את כל הכוח הזה ולכן היא שאלה אותו:” וַתֹּאמֶר דְּלִילָה, אֶל-שִׁמְשׁוֹן, הַגִּידָה-נָּא לִי, בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל; וּבַמֶּה תֵאָסֵר, לְעַנּוֹתֶךָ.” ושמשון ענה לה שאם יקשרו אותו בחבלים אז ייוסר כוחו מעליו. ובאמת דלילה קשרה אותו בלילה בחבלים וצעקה:”פלשתים עליך שמשון!” שמשון מיד קם ושיחרר את החבלים בקלות. בסופו של דבר שמשון גילה לדלילה מה מקור כוחו שהוא היה שאם הוא יסתפר באמת לא יהיה לו כוח. ודלילה בלילה אחד גזרה לשמשון את השיער וצעקה:”פלשתים עליך שמשון!” והפעם שמשון לא יכל לעשות כלום ולכן תפסו אותו הפלשתים והביאו אותו לחדר גדול כדי שכולם ייראו שסוף סוף הם הביסו אותו. פתאום שמע אסף את שמשון מתפלל לה’ ולאחר מכן שמשון דחף את שני עמודי הבניין וצעק:”תמות נפשי עם פלישתים!” ומיד כל הבית קרס. למזלו הגדול של אסף שהוא לא נפגע כי הוא חזר לביתו. ולא סיפר לאף אחד מה קרה לו

כבר הכרתם את משפחת פרשגובלין, וגם את משפחת כשפגובלין הכרנו לכם. נשארה רק משפחת יוצרגובלין לספר לכם עליה. האב היה פסל לא רע, וקראו לו פסלגובלין. אשתו הייתה בנאית מצויינת וקראו לה בנאיתגובלינית. הבת ידעה לבנות רהיטים טובים, וקראו לה רהיטגובלינית. הבן יצר מכשירים, וקראו לו מכשירגובלין. לסבא קראו חופרגובלין, ולדודה קראו גובליניתחזקה, וזאת אותה גובליניתחזקה ממשפחת פרשגובלין.

האנשים ישבו ודיברו עם אשגובלין בנושא החלב. אווירגובלין היה שם כדי ללמוד את המקצוע ואדמהגובלינית התאמנה עם כשפמימגובלינית בקסמים. “המחיר הכי טוב לך הוא מאית הכיכר! אל תחשוב שתוכל להגביה את המחיר!” טען אחד האנשים, שכינויו היה סוחרן. “לא.” ענה אשגובלין בנחת. “אני לא מוכן למכור את זה בפחות מעשירית הכיכר. אם אתם לא רוצים מהחלב הטעים והיקר, אז תסתלקו מכאן.” שכנען (אחד מהאנשים,) ענה:”לא תרוויח כלום מזה, רק תפסיד! אנחנו במשבר כלכלי שבו מאית הכיכר היא נכס יקר! לא נוכל לתת לך יותר!” אשגובלין ענה:”האמת היא, שהציעו לי עשירית הכיכר על החלב, וסירבתי. אני מסכים שאתם תקנו, אם תביאו לי מחיר שווה. אבל, אם אתם לא יכולים…” “לאלאלאלאלא! אנחנו מוכנים לתת לך אפילו חצי הככר! רק אל תמכור לאחרים!” ענה ציידקוצנים. “בסדר, תביאו.” אמר אשגובלין בחיוך. הוא ניגש לרפת ויצא עם בקבוקי חלב שכתוב עליהם:”גובלין ייצור” וראש של גובלין בתור סמל. אחרי שהאנשים הלכו, אשגובלין ואווירגובלין הלכו להתאמן עם אדמהגובלינית וכשפמימגובלינית בקסמים, והאימון יצא מצויין. לאחר מכן, הם התאמנו ביצירת כלאי יצורים. במקרה הטוב, יצא משהו מסייע. במקרה הפחות טוב, יצאה מפלצת. הם יכלו לערבב צמח עם חיה. ביום ההוא, הם יצרו ערבוב של כותנה וכבשה. התוצאה הייתה יצור עם רגלי גבעול שהצמר שלו היה עם כותנה. החוטים היו יותר חזקים וטובים ונמכרו במחיר טוב. יותר מזה אין מה לספר.

עכשיו, לאחר שהכרתם את משפחת פרשגובלין, הגיע הזמן לכתוב על המשפחה האבודה. פרשת אבדת משפחת כשפגובלין ארוכה ולא נדון בה עכשיו. לאב קוראים אשגובלין, לאשתו – כשפמימגובלינית, לבת הבכורה – אדמהגובלין, ולאחיה הקטן קוראים אווירגובלין. כל אחד שולט ביסוד אחר. האב – אש, האם – מים, הבת – אדמה והבן – אוויר. הם שמרו על המסורת הגובלינית, אבל בגלל הניתוק, היו מדברים בגובלינית רק על נושאים חשובים ביותר. המשפחה גרה בחוות אווסוסים ופרתגובלינים, וסוחרים עם האנשים. הם יוצרים כלאי חיה ורדארגובלין נחשב חלק מהמשפחה. הם מחזיקים מטות, ומכשפים לא מעט.

גובלי כבר בגר, ויש המון גובלינים חדשים שבקעו, רק שלא נולדו גובליניות. גובלי החליט להתחתן עם בנות הכשרונות החדשים, אלא שאלה לא נולדו. לרדארגובלין ולרוכבתגובלינית הייתה ביצה ללא גובלין והכשרונות נחסמו. רדארגובלין חשב שכשרונו היה תגבור של החוש השישי של הגובלינים, אבל הוא נחסם. “ווווווווווווווווואאאאאאאאאאאגגגגגגגגוווו וווואאאאאאגגגגגוו וואאאאגגגגוו וואאאגגגוואאגגוואג!” נשמעה האזעקה. גובלי יצא החוצה והסתער על המפלצת. היצור היה קטן ונראה כמו ארנבת. גובלי והשאר בכל זאת שלפו נשק. היצור צווח:”תירגעו! אני רוצה לעשות משא ומתן!” הגובלינים לא האמינו והרגו אותו. בדרכו חזרה לקריאת הספרים פגש את קופצנגובלין ואת אביו רדארגובלין. “שלוואגם!” אמר גובלי במאור פנים. “שלוואגם גוואגם לוואגך!” ענה רדארגובלין. “אוואגלי תבוואגא אלוואגי עכוואגשיו לקרוואגא סוואגפר כוואגדי להווגבין לווגמה לאווג בוואגעות גוואגבליניות?” שאל גובלין. רדארגובלין ענה:”כוואגן, תוואגדה. גוואגם קפוואגצנגוואגבלין בוואגא.” גובלי הלך ושוחח עם רדארגובלין עד שהגיעו לביתו של גובלי. “הוואגנה!” אמר גובלי. “קוואגרא!” מתישהוא באמצע הקריאה הם קראו את המילים הבאות:”פעם הייתה שלישיה של גובלינים מהדור השני, שכללה את פרשגובלין הבכור, יוצרגובלין הקטן, וכשפגובלין. הם היו החזקים ביותר מכל בניהם של גובלין וגובלינית. לילה אחד גילה יוצרגובלין לפרשגובלין את חולשתו של גובלין, וזה עבר במסורת ביניהם, ומשפחת כשפגובלין נעלמה.” לאחר 5 שעות קריאה מאומצות וחקירה קשה, הגיעו למסקנה ש… גובלינית חוסמת את המלח הנשי (לדעת הגובלינים יש 2 סוגים של מלח,) ולכן לא בוקעות יותר בנות. אלא שהאגדה על גובלינית די קטועה. כל מה שהיה ידוע עליה היה שאחרי שיוצרגובלין בנה את גופו של אביו גובלין, אמרה גובלינית בחיוך:”אווגתה קיוואגבלת מווגתנה טוואגבה מבוואגננו, אווגך אווגני קיוואגבלתי מוואגמך מוואגתנה טוואגבה עווגשרת מוואגנים!” יותר מזה – מה שהיה במתנה – לא ידוע. גובלי נאנח. “נוואגראה שבתוואגר התוואגחלה נפוואגסיק אוואגת זרוואגימת המפוואגלצות.” הוא אמר. באותו היום, כל כפרגובלין חיכה ליד שער היציאה מהכפר. “חשוואגבתם שלאווג נבוואגא ללוואגת אוואגתכם?” חייך ראש המועצה. “לאווג.” ענה גובלי. רוכבתגובלינית באה ונתנה לו את תעופה. “אווגבל אווגני לאווג יוואגדע לנהוואג באוואגסוס!” מחה גובלי. “בשוואגביל מוואגה ליוואגמדתי אוואגתך?” קופצנגובלין בא גם הוא לשם, והוא יצא איתם לדרך. הם בדיוק יצאו ושחיינגובלין נכנס לתיקו של גובלי, וגובליני המים קפצו לאגם ואחד מהם שחה למטה והתחיל להשתמש בכשרונו. גובלי יצא מערבה ואז אמר פתאום:”רדאווגרגוואגבלין, גוואגם אווגתה מרוואגיש כאיוואגלו התוואגיק נוואגרא כוואגבד?” “לאווג!” ענה רדארגובלין בפליאה, “מוואגה יוואגש לוואגך בתוואגיק?” “לאווגיוואגדע.” ענה גובלי, “אווגני אבוואגדוק.” גובלי פתח את התיק ומצא שם את שחיינגובלין. “מוואגה אווגתה עוואגשה כוואגאן?” שאל גובלי בכעס. “אווגני רוואגצה לבוואגא!” ענה שחיינגובלין. לאחר כמה מטרים רדארגובלין צעק:”מוואגפלצת!” גובלי שאל:”איוואגפה?” והסתכל מסביב. “כוואגאן! זוואג בסיוואגליסק!” גובלי נאנח. “ומוואגה זוואג בסיוואגליסק, אוואגם יוואגרשה לוואגי לשוואגאול?” “יצוואגר שאוואגם מסתוואגכלים לוואגו בעיוואגניים מתאווגבנים!” ענה רדארגובלין. “מתגובלים, אווגתה מתכוואגן.” אמר גובלי. “אהווגהה… נוואגכון, כוואגי אנוואג גוואגבלינים.” גובלי התכוון לשאול איפה הבסיליסק הנורא, אלא שפתאום יצא מהשיחים נחש קטן עם קו בצורת כתר על הראש. גובלי עצם עיניים ושאל:”מראווגת עוואגזרות נגוואגדו?” רדארגובלין ענה:”לאווג, רוואגק כוואגדי שתוואגכל לפוואגתוח עיוואגניים כוואגן.” גובלי ענה:”מווגזל!” וחיטט בתיק האוכף של תעופה. הוא שלף מראה והסתכל עליה, ושלף נשק והרג את היצור. הוא עקר את העיינים ובנה נשק. (גובליניתחזקה הייתה ממשפחת יוצרגובלין.) כמה זמן לאחר מכן, רדארגובלין התריע המון פעמים על מפלצות. עד שלבסוף הם פגשו ערב – רב של יצורים, והפעם, הם שאלו אותם:”לאן אתם הולכים?” “לכפרגובלין!” ענו המפלצות. “למה?” שאלו החבורה. “כי שלחה אותנו גובלינית בוגדת שקוראת לעצמה גובלינית לזלול גובלינים טעימים!” “אמממ… גובלינים הם מגעילים מאוד!” אמר גובלי. “טעמנו ממנה וזה היה טעים!” ענו המפלצות. “אההה! גובלינית הייתה גם מכשפה! היא כישפה את חוש הטעם שלכם! אלא שעכשיו אתם יכולים לטעום ממנו ולהרגיש כמה זה מלוח. רוצים לטעום?” ענה גובלי. “אתה מתנדב?” שאלו המפלצות בהפתעה. “כן.” ענה גובלי. הוא חתך חלק מזרועו ונתן אותה להם. בזמן שהם הסתערו, הוא בנה לעצמו יד מלח. “אז בגלל זה הגובלינית הייתה מוכנה לתת לנו חלקים מגופה כדי שנאכל ממנה!” אמרו המפלצות בהפתעה. ואז הגובלינים הלכו לכיוון מערב עם המפלצות. גובלי ראה את גובלינית עומדת ועוצרת מלח מלזוז. “מוואגה שמתווגחתיה הוואגא בטוואגח מעוואגיינות הכשוואגרונות.” לחש גובלי. “באווגנו לעווגצור אוואגתך, גוואגבלינית.” אמר גובלי. “חוואגה!” צחקה גובלינית. “אווגתם תעווגצרו אוואגתי? אווגתם לאווג מסוואגלים! אווגתם תוואגכף לאווג תוואגכלו ללוואגכת בוואגלי להוואגתקע במוואגשהו אווג לטוואגבוע! אוואגין לוואגכם סיוואגכוי!” ובדיוק אז הנוף השתנה והם לא ידעו איפה יש מחסומים ואיפה אין. רדארגובלין ידע קודם את הדרך בע”פ, אלא שאין לו עוד סימני דרך. ואז צצו מאזור מסויים גובליני המים. זה הספיק לרדארגובלין. הוא הוביל אותם בדרך הנכונה לגובלינית. גובלינית הופתעה אלא שהיא לא פחדה:”אווגתם לאווג יכוואגלים לנוואגצחני! אוואגם תהווגרגוני, אוואגלחם בוואגכם כלין! ולאווג יהוואגיו לוואגי פצוואגעים!” גובלי והשאר לא הקשיבו לה והתחילו להלחם. המלחמה הייתה קשה מאוד. כל חתך נעלם מיד כשנחתך עד שגובלי חתך חתך בצורה מיוחדת וצעק אותה בקול, והחתך לא נעלם. גובלי סובב את נשקו ופתח את תאי עיני הבסיליסק ואיבן את הצפרדע של גובלינית. וכך נגמר הסיפור.