ארץ הצפורניים

חשבתם פעם מה קורה לצפורניים אחרי שאתם גוזרים אותם וזורקים אותם לאסלה?

כי אתם לא תאמינו מה קורה להם!

הסיפור מתחויל ב-10 צפורניים שירדו לאסלה והרכיבו מעצמם בעצם איש מצפורנ יים!

הא יש היה בעצם בת כך הוא החליט סליחה היא החליטה. כעבור כמה דקות ירדו עוד ועוד צפורניים והציפורן האחרונה ירדה עם גוש קקי האישה שבעצם קראו לה ציפי שזה קיצור של ציפורן (ולא, לא ציפורה).
ציפי החליטה שזה (הקקי) הוא האוכל שלהם (שבעצם זה סוכר) ופיפי זה השתיה. (נ”ב: קראו לה ציפי כי היא אהבה פיפי.)
ציפי, הייתה בעצם מייסדת ארץ הציפורניים, והיא החלה לבנות לעצמה חברים ,כי משעמם להיות כל הזמן לבד וגם משעמם לה בחיים, (למרות שהיא רק התחילה אותם…) בנתיים מה שהיא בנתה היו ההורים, היא קראה להם בשמות מזעזעים כגון:בומפיפי, בומקקי, בומפלוץ ועוד… היא אמרה שאלה הנבואות שהיא ניבאה (דרך אגב,היא החליטה בעצמה שהיא נביאה)כמובן שכל הזמן ירדו צפוניים והיא בנתה את הילדים וחילקה אותם להורים.

פרק 2: החיים
האמת שגילו שציפי מתה מוקדם מידיי מכל ההמולה שהייתה שם.
כל האנשים שהיו בארץ הציפורניים (שהייתה אי שם במעמקי הביוב)  שמחו שנפרדו סוף סוף (למרות שזה היה קצת זמן) מציפי,האישה המגעילה והחלו לעשות דברים שקודם לא הסכימו להם.

פרק 3: סיום
בטח חשבתם שזה סוף הסיפור לפי כותרת הפרק וכל שאר הסיפור, אבל לא,קם מישהו חדש שהחליט שהוא יהיה המנהיג הבא לו קראו בשם נורמאלי: יאיר ,כולם הסכימו כי חשבו שהוא באמת טוב יותר אך להפתעתם יאיר גם לא היה נחמד והוא גם לא האיר כמו מה שהשם שלו אומר.

פרק 4:בחירות
האנשים בארץ הציפורניים לא אהבו את יאיר אז החליטו לעשות בחירות.
בבחירות נבחרה אישה בשם תאיר (שהיא כן הייתה כמו שמה)

ובארץ הציפורניים היו חיים מאושרים!
סוף!

החיות הלוחמות

בעוד זמן רב, במקום שייתכן אפילו שאתם נמצאים בו כרגע, יקרה משהו שישנה את העבר. עכשיו, בואו נדבר על זה בלשון עבר. חברת תעופה בחלל בנתה לוויין מחקר שיקיף את כדור הארץ 20 פעם ויחזור לבסיס. הלווין היה מהיר במיוחד, ובכל פעם שפגע במשהו – מהירותו גדלה במאה קילומטרים לשנייה. הבעיה הייתה… טוב, נדבר על זה עוד מעט. הלוויין שוחרר לחלל, ומרוב מהירות התנגש בעצמו ונהיה מהיר יותר, ושוב התנגש בעצמו, ושוב נהיה מהיר יותר, עד שבפעם ה-20 הוא כבר איכשהו חזר כ-2000 שנה אחורה בזמן, חזר למקום בו עתיד להיבנות הבסיס, והתרסק שם. בחוסר צירוף מקרים משווע, גר שם מישהו, והוא היה מדען. הוא הזמין את חבריו, ויחד הם בדקו את הלוויין וגילו את המנוע. הם בנו דגם משופר, מעוצב בצורת עיט בעל שני ראשים, בעל תאים ויכולת הכלת אנשים, שיעשה את מה שהלוויין היה אמור לעשות. הוא שוגר, וגם סטה ממסלולו כאשר התנגש בעצמו. למזלם, האנשים בחללית לא ראו את עצמם בחללית בה הם התנגשו. לאט לאט הם התרחקו מכדור הארץ, וגם חזרו אחורה בזמן, אבל יותר מאלפיים שנה. איכשהו בגללם נוצר שכפול של כדור הארץ, שהם היו בני האדם שהיו אמורים לחיות בו, לכן לא היו בו בני אדם, והם נחתו על הירח שלו. איכשהו היה להם חמצן, והם חיו עד שצאצאיהם שכחו מהסיפור, ושוב מצאו את החללית, וטסו לעבר כדור הארץ 2. הם התרסקו והחללית הלכה, אבל הם שרדו. הם ראו חיות, והיות שהם חיו על הירח כל כך הרבה זמן, הם שכחו מהן חיות וחשבו שהן תינוקות שלא יודעות לדבר. הם לימדו אותן לדבר, והיות ובני אדם אחרים לא היו בנמצא, החיות לא פחדו ולמדו. הן התחילו לייצר כלי נשק מותאמים לרגליהם הקדמיות ואז בני האדם גילו שהחיות אינן תינוקות, אבל זה היה מאוחר. החיות הפכו ללוחמות, ואיש לא מנע את זה. מצד שני, גם דג, או ארנבת, לא מנעו את זה. בקיצור, אף יצור חי לא ניסה למנוע את זה. הסיפורים על החיות ככל הנראה יופיעו כאן.

הגובלינים מכים שנית

“קדימה!” שאג הסוהר. “אין לי זמן לתלונות. קום ובוא למשפטך, גנב!” היצור בתא הרים את מבטו. “בא כבר!” שאג הסוהר, והיצור קם והלך בעקבות הסוהר אל עבר בית המשפט ליד הגרדום. “ובכן,” אמר השופט. “האישום: הגובלין שעומד מול פנינו, מואשם בגנבת תוכניות תעופנית המלחמה “עננת כבוד” (שנוצרה, אגב, להגנה עצמית,) ובניסיון לגונבה לאחר שגילה שהיא כבר נבנתה. מה יש לנאשם לומר להגנתו?” הם לא שמעו את תשובתו, כי ראשו כוסה בשק. השק הורד כאשר השופט הראשי סימן, ופרצוף גובלין נראה מאחוריה. גובלי הרים את מבטו ואמר: “זו אינה תעופנית הגנה, אלא תעופנית התקפה, שנועדה למתקפה על כפרגובלין. אני, מתוך הגנה עצמית, ניסיתי למנוע את המתקפה. וחוץ מזה, אחייני הוא ממציא ספינות האויר, ובאתי לראות את השדרוגים שהוספתם לאפשר הגאי אנושי. לא ידעתי שהתוכניות סודיות כל כך.” “לא ידעת!” האדים השופט. “לא ידעת! היה שם שלט גדול שאמר שאין כניסה לגובלינים!” “זה בדיוק מה שמתמיה אותי בכל העניין. אז בדקתי, גיליתי על ההתקפה, וניסיתי למנוע אותה.” זה כבר הספיק לשופט. “תלייה!” הוא שאג. “מי איתי?” כל הנוכחים מלבד גובלי הרימו יד, והתליין הוביל את גובלי אל החבל. גובלי נאנח והזיז את הרגל כסנטימטר ימינה. התוצאות היו שמערכת גובלינית שהותקנה שם כדי שאסיר גובלין חף מפשע יוכל להנצל הופעלה, והעיפה את גובלי החוצה תוך הפלת התליין אל מכלאת המנטיקורים. גובלי הפעיל מערכת נוספת, שהותקנה על גבו על ידי קופצנגובלין אחיינו כדי שהוא יוכל לעוף: זוג מפרשי עילוי ביחד עם מיני תנור לוהט במיוחד. הוא נחת על “עננת הכבוד”, סיים להפעיל אותה והטיס אותה לכיוון כפרגובלין. הגובלינים בנמל האוויר אותתו לו ללכת לרציף 13, שם הוא עגן את התעופנית ושלף את התוכניות לבנייתה מכיסו. “שלום, דוד!” קרא קופצנגובלין בשמחה. “איך היה הטיול?” אם הוא היה גנב אמיתי, הוא בוודאי היה אומר שהוא לא הצליח לעבוד עליהם הפעם, אבל הוא היה גובלין ישר. “זו הייתה תעופנית מלחמה.” הוא אמר קצרות ונכנס לכפרגובלין. בעבר, כפרגובלין היה כפר שקט בטבע. אבל מאז המצאת התעופניות בידי קופצנגובלין, הכפר הפך יותר לעיר, ולמחרת היום תוכנן לבנות כמה דברים נוספים ולהסב את השם לעירגובלין. “שלום, גובלי!” קרא ראשגובלין, ראש מועצת עירגובלין. “שלום גם לך.” ענה גובלי והמשיך בדרכו. הוא חזר לביתו, שם חיכה לו בנו, נפחגובלין. כאן אני חייב להוסיף הערה: לגובלין נותנים את השם רק לאחר גילוי הכישרון. נפחגובלין היה הראשון שחשב על רעיון התנורים לתעופניות, וגובלי היה גאה בבנו. אשתו הייתה מן “הדור החדש” כפי שכינו אותו, בעל הכשרונות המוזרים. קראו לה חופרתגובלינית, וכשרונה היה לחפור מנהרות. ובאותו רגע, הייתה להם בבית אורחת בלתי צפויה. “רוכבתגובלינית!” קרא גובלי בהפתעה. “גובלי!” קראה רוכבתגובלינית בשמחה. “הייתי צריך לדעת.” מלמל גובלי. תעופה היה רתום בחוץ. “איך היה הטיול?” היא שאלה, בדיוק כמו בנה. “תעופנית מלחמה, תוכניות לתקיפת עירגובלין, ומאסר.” אמר גובלי. “ושלושתם כבר לא אצל בני האדם.” “יופי.” אמרה רוכבתגובלינית. “רדארגובלין, אגב, עובד על מכונה חדשה להיעלמות. היא תפעל על יישור קרני אור.” “היא פועלת, ליתר דיוק.” בקע קול מהאוויר, ורדארגובלין הופיע פתאום. “אופהגובלין!” קרא גובלי. “עוד עוגה!” הוא לא אמר לאופהגובלין קודם להכין עוגה, אבל הוא הכיר אותו, וידע שהוא בוודאי הכין כבר עוגה. “בסדר!” ענה אופהגובלין. בזמן שאופהגובלין הכין עוגה, רדארגובלין שאל: “אמרת מתקפה? איזו סיבה יש להם?” “אין סיבה.” אמר גובלי והושיט לרדארגובלין את התוכניות. “קרא בסוף סעיף התותח.” “ואם תשאלו: למה צריך תותח?” הקריא רדארגובלין, “נענה לכם שאנו מתכננים מתקפה על כפרגובלין.” “אין צורך יותר להקריא.” אמר גובלי. “זה מדאיג אותך?” שאל רדארגובלין. “אותי יותר מדאיג זה.” הוא הניח דף על השולחן. על הדף היה כתוב בגובלינית עתיקה, כי לגובלינים יש כתב מיוחד משלהם. “מדובר כאן על אחרית הימים הגובלינית, כל מיני שטויות על משפחת אצולה צפרדעית, שגובלינית הייתה חלק ממנה, ועל חבורת יצורי צב, שנועדו להיות תגובה לגובלינים. ומלבד זאת, כתוב כאן מי כתב את זה:” הוא הצביע על ראש הדף, שם היה כתוב: “נביאגובלין כשפגובלין.” “טוב,” אמר גובלי, מנסה לעכל את זה. “זו מין נבואת אחרית הימים גובלינית. מה בדיוק אמור לקרות?” “משפחת האצולה תצא למסע נקמה. הם ייצרו את יצורי הצב. הם יתקיפו את הגובלינים במלחמה ארוכה שסופה תלוי במעשים של אנשים מסויימים. זה הכל, בערך.” אמר רדארגובלין. “העניין הוא, שאני לא יודע אם הרדאר שלי יזהה אותם. את יצורי הצב, זאת אומרת. הם חיקויים די עלובים של גובלינים.” “כרגע, בני האדם מנסים להשמיד אותנו.” אמר גובלי. “זו בעיה טיפ – טיפה יותר דחופה.” רדארגובלין נעלם. העוגה ריחפה. כולם בהו בסימן היחיד לרדארגובלין יוצא החוצה. “אולי אתה צודק.” אמר רדארגובלין הבלתי נראה. “להתראות.” גובלי הסתכל על העיר התעשייתית. האם זה עומד להיות סופו של כפרגובלין?

חזאל פרק ב’

א. וישלח נבוכדנצר מלאכים למנות לו מושל כלבבו על ירושלים: ב. ויבואו המלאכים ירושלימה וחזאל יושב פתח העיר ובני הנביאים לפניו: ג. ויאמרו המלאכים לחזאל שלום וישאלו איה הרואה: ד. ויאמר חזאל בואו ואוליככם לבית הרואה וילכו אחריו: ה. ויבואו בני הנביאים אחריהם כי רצו לדעת כיצד יפול דבר: ו. ויבא חזאל את המלאכים אל ביתו ויאמר בואי אשת הרואה ואמרי להם איה הרואה: ז. ותבוא אשת חזאל ותאמר למלאכים הוא חזאל הרואה: ח. וישאלו המלאכים את חזאל לאמור מדוע לא הגדת לנו כי הרואה אתה ויאמר על שום מעשה שמואל: ט. ותספר אשת הרואה למלאכים את אשר קרה לשמואל: י. וישבו המלאכים בבית ויגידו לחזאל נשלחנו מאת נבוכדנצר: י”א. ויאמר לנו אדונינו לכו ירושלימה ודברו את הרואה כי הוא יראה את אשר אשים לנגיד על עמו: י”ב. ויען חזאל אותם ויאמר מלאכים הסכיתו לדבר ה’: י”ג. כה אמר ה’ מלך בבל שלח אליך מלאכים להודיע אותך דבר: י”ד. הלא מושל אין בציון ונגיד על עמי אין ויחפוץ מלך בבל מנות נגיד כשדי על עמי: ט”ו. אמור אל מלאכי מלך בבל כה אמר ה’ נגיד זר לא יהיה בעמי ובן נכר לא ימשול בם: ט”ז. כי אם עברי מבני ישראל יהיה לנגיד על עמי נאום ה’: י”ז. משול ימשול בעם ה’ יהודי מבני עמו דובר אמת בלבבו ושומר מצוות ה’: י”ח. וסנהדרין יהיו על עמי כהנים ולוויים: י”ט. לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא משיח ה’ האחרון וה’ ימשול בם: כ. כה תאמרו למלך בבל וכה תספרו למלך אשר שלחכם מנה נגיד על עמי כאשר ימצא חן בעיניך: כ”א. אך את דברי ה’ אל תחסיר ועשה ככל אשר ציווך: כ”ב. ויצאו מלאכי מלך בבל וירדו בבלה ויאמרו למלך ולא החסירו: כ”ג. ויבא המלך ויבקש איש כלבבו יהודי למשול על ירושלים: כ”ד. ויבוקש וימצא אסיר בן יכניה האסור וישלח אל ירושלים למשול בה: כ”ה. ויעל אסיר ירושלימה בשנה השמונה ועשרים למלכות נבוכדנצר ויעשה לנגיד על עם ה’: כ”ו. ובשנה הראשונה למלכות אויל מרודך מלך בבל וישחרר את יהויכין מכלאו: כ”ז. ויבואו חילות מצרים עם שארית פלישתים עמון ומואב ויעלו על ישראל ויצורו עליה: כ”ח. ולא יכל אויל מרודך השמידם כי רבים הם על כן נשאר בארצו: כ”ט. ויזעקו ישראל אל חזאל לאמור מאין תשועתנו הלא אבדנו: ל. ויאמר אליהם חזאל היום הזה ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד כך: ל”א. ויען איש דן ויאמר כזאת הבטיחנו משה על הים והנה ראינום מאז זה שתי פעמים: ל”ב. ולא ענה חזאל אותו מאומה וידום ישראל: ל”ג. ויעל ה’ בטרמיט על מצרים ויך בהם מכה רבה: ל”ד. ויבוא אסיר אל חזאל וישאל מאיתו האתקוף את פלישתים אם אשמידם או אתייצב וארא את ישועת ה’: ל”ה. ויענהו חזאל ויאמר רדוף כי השג תשיג והצל תציל והשמד תשמיד: ל”ו. וגם על עמון ועל מואב עלה והשמידם מתחת שמי ה’: ל”ז. ויאמר אסיר לעם הנני עולה על פלישתים מי לה’ ולדברו ביד נביאו אליי: ל”ח. ויבואו אליו איש יודע קשת מבני בנימין ואיש יודע חרב מבני יהודה אלף במספר: ל”ט. ויאמר איש דן הלא כאחד על רבבה צבאך נגיד יהודה: מ. הלא שישים ריבוא איש לא יכלו למעט ממצרים והלא אלף מול רבבה: מ”א. ויען איש האלוקים ויאמר התייצבו וראו את ישועת ה’ אשר יעשה ביד עבדו אסיר: מ”ב. ויתייצבו לצבא אנשים ויתפקדו שישים במספר: מ”ג. ויען פנחס מבני אהרון כהן ויאמר והלא טרם יצא צבא נאום כהן משוח מלחמה: מ”ד. ויאמר חזאל דבר ויאמר פנחס כדברים האלו: מ”ה. שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה’ אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם: מ”ו. ויצאו השופטים והשוטרים ויזכירו לעם מי הפטור מהמלחמה ויוותרו עשרים איש לבדם: מ”ז. ויצאו העשרים וילכו לקראת העמים הקמים עליהם: מ”ח. עשרה רובי קשת ועשרה לוחמי חרב מבני יהודה ובנימין אמיצי לב עובדי אדמה מימים ימימה מאורשים מצעירותם וגרים בבתים ישנים: מ”ט. כולם גיבורי חיל לפני ה’ אנשי אמת ושומרי מצוות ה’: נ. ויעלו רבבות הגויים הללו על ישראל ויקומו ויכו העשרים בפלישתי עד כי יגעה ידם: נ”א. ויבואו הטחורים בגויים והעשרים נחו: נ”ב. וימותו בפלישתים ובעמון ומואב רבבה ואלף ומאתיים: נ”ג. ויצאו סרני פלישתים מאיתם לראות מה היה כי ניגפו לפני ישראל: נ”ד. ויראו את העשרים אוכלים אכול ושתו ונחים בעת פלישתים מתפתלים בטחוריהם: נ”ה. וייראו סרני פלישתים ויוכו ביד אסיר פחת יהודה: נ”ו. ויפוצו פלישתים ויבא ישמעאל בן נתניה ממחנה עמון: נ”ז. וישאל האתה זה אסיר ויאמר אסיר אני: נ”ח. וישאל ישמעאל ויאמר ומדוע כבבלי תילחם הלא יהודי אתה: נ”ט. ויען אסיר ויאמר כדבר איש האלוקים הלזה אשר ציווה אליי: ס. ויאמר ישמעאל הלא אין חזון נפרץ ויען לו יש: ס”א. ויאמר ישמעאל לו תיתן לי מלא בית מלך בבל כסף וזהב לא אאמין לזאת: ס”ב. ויבא חזאל ויאמר עתה ידעתי כי מרדוף בצע באת לרצוח את גדליה: ס”ג. אתה תלך מאיתי ומצאך הטרמיט ונשמדת מתחת שמי ה’: ס”ד. וילך ישמעאל ויפגוש טרמיטים ויאכלוהו הטרמיטים וינקם ממנו ה’ עד היום הזה: ס”ה. וינגפו צבאות עמון מואב פלישתים ומצרים ביום ההוא מלפני ישראל וירדפם אסיר עד נחל מצרים: ס”ו. וישלח אויל מרודך את צבאו ויכו את מצרים לפי חרב: ס”ז. וישב חזאל בירושלים עד בנות נחמיה בן חכליה את המקדש השני:

חזאל פרק א’

א. ויהי ילד ושמו חזאל, בן איש משבט יהודה: ב. וילקח חזאל מאביו ומאימו בעודו נער קטון: ג. וילקח אל מלך ארם לעבדו ולעמוד לפניו: ד. ויגדל הנער ויגמל וישאל דבר מאת ה’: ה. וישאל מאתו אך זאת להיות לנביא לפניו: ו. ויבא חזאל אל מלך ארם וישאל מאיתו דבר: ז. וישאל חזאל מאת מלך ארם שלחו לחופשי חינם: ח. ויסכם המלך לבקשתו וישלח את הנער לחופשי חינם: ט. כי הנער חכם מאוד ולכל דרכיו משכיל וה’ עימו ואשר הוא עושה ה’ מצליח בידו: י. וילך חזאל בבלה ללמוד אצל חכמיה: י”א. ויפגוש שם את משה בן פדהאל לוי מנהרדעא: י”ב. וילמד בישיבתו ימים רבים את תולדות יהודה וישראל: י”ג. וישאל מאת רבו לאמור באלו תנאים תבוא נבואה לאיש: י”ד. ויאמר לו בהיות האדם נכבד ושומר מצוות ה’: ט”ו. דובר אמת בלבבו אשר לא ישא פנים ולא ייקח שוחד: ט”ז. ואשר יתנבא בציון או בעבורה: י”ז. ויצא חזאל ציונה להתנבא שם ויגע עד ירושלים: י”ח. והעיר חרבה ושוממה בזויה מבלי בניה: י”ט. ויחי חזאל בארץ ישראל שבע שנים: כ. ויבואו חילות ארם צבאות בבל ואנשי אשור ויעלו ירושלימה ויבואו בראשות מלך בבל להנקם מרוצחי גדליה בן אחיקם בן שפן סופר המלך יאשיה: כ”א. ויחלום חזאל חלום וישמע קול קורא: כ”ב. ויקרא אליו הקול ויאמר חזאל חזאל ויאמר חזאל הינני: כ”ג. ויען הקול ויאמר אני ה’ קראתי בשמך חזאל ומשחתיך לנביא לפני: כ”ד. לך אמור אל הגויים הללו ואמרת להם כה אמר ה’ אלוקי ישראל: כ”ה. רדו מעל עירי מעל ירושלים פן אשלח בכם את הצרעה ואת הטרמיט: כ”ו. ויצא חזאל לקראת המלכים הללו ויאמר אליהם: כ”ז. כה אמר ה’ אלוקי ישראל רדו מעל עירי מעל ירושלים פן אשלח בכם את הצרעה ואת הטרמיט: כ”ח. ויאמר מלך ארם האתה זה בני חזאל ויאמר אני: כ”ט. ויען מלך בבל ויאמר המפי בחור אשמע תוכחה אם מפי עלם תבונה הלא אני מלך בבל: ל. שוב מאחוריך פן תיספה אתה ואלוקיך פן אהרגך בחרבי: ל”א. ויאמר חזאל האת אלוקי ישראל אתה מבקש להרוג: ל”ב. אשר עשה ניסים במצרים נפלאות בארץ חם: ל”ג. ויעל את עמו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה: ל”ד. אשר עשה ים ליבשה וארץ ציה למוצאי מים: ל”ה ואשר נתן עמו בידך כי חטאו לו: ל”ו. ויען מלך בבל ויאמר יעניש אלוקיך רוצחים ואשמעהו: ל”ז. ויאמר חזאל הלא ידעתי את רוצחי גדליה אתה מבקש ירדו מזה וילכו אל ארץ בני עמון: ל”ח. ויאמר מלך בבל למה לי ירושלים באין גדליה בתוכה: ל”ט. שאלו ישראל מאיתי אך מושל מאחיהם ןאתן להם כזאת וירצחוהו נפש: מ. ויעל מלך בבל עם צבאו על ירושלים: מ”א. ויאמר חזאל בשם ה’ אל העם ה’ ינגף באויביכם ואתם החרישון: מ”ב. ותבוא הצרעה ויצא הטרמיט בתוכה ויעלו על חיל בבל ועל אשור ועל ארם: מ”ג. ויזעקו חילות מלך בבל על אשר עקצו הצרעות וכרסמו הטרמיטים: מ”ד. ויאמר מלך בבל היש מרפא מזה אם יש הביאוהו ויבא חזאל: מ”ה. ולא ראה מלך בבל דבר כי נעקץ בשתי עיניו: מ”ו. ויאמר חזאל אל המלך חזור וטבל בפרת ובחידקל והרפא כי קרא ה’ על חילותיך להשמידם: מ”ז. ויבן המלך כי חזאל הוא הדובר ויאמר שלחוהו מפני: מ”ח. ויאמר מלך ארם הלהיות עיוור אתה מבקש עשה כדבר איש האלוקים והרפא: מ”ט. ויכנוס מלך בבל את כל חילו וארם ואשור כנסו חילותם ויסעו בבלה: נ. ויטבול נבוכדנצאר מלך בבל בפרת ובחידקל וירפא מעקיצותיו: נ”א. ויבא נבוכדנצר עד ביתו ויקרא את דניאל אליו: נ”ב. וישאל דניאל מה שאלת המלך ממני ויאמר המלך עליתי על ירושלים: נ”ג. ואפגוש שם בחור כבן עשרים גבוה ושערו כעורב ועיניו תכולות: נ”ד. וישאל דניאל הבן דודי חזאל ויאמר המלך הוא האיש: נ”ה. ויאמר דניאל הלא דיבר אליך דבר ויאמר המלך דיבר: נ”ו. ויאמר המלך לדניאל ניבא בן דודך עליי ויבואו עליי צרעות וטרמיטים מכה גדולה אשר לא נראתה כמוה ויען דניאל לו לנבואתו הקשבת בתחילה: נ”ז. וישלח דניאל מלאך אל חזאל בן דודו ויאמר לו חזק ואמץ: נ”ח. וייתן לו מגדנות כסף וזהב הרבה מאוד ומלבושים: נ”ט. וישלח חזאל לדניאל מפירות ציון וייתן לו מגדנות ויאכלם דניאל: ס. והאיש חזאל הולך וגדול ונהיה לנביא על ישראל: ס”א. וישאל חזאל מאת ה’ אך ידיעת הקץ ולא ענהו ה’ דבר: ס”ב. ויהי חזאל נביא לה’ וימתן שבעים שנה עד תרצה הארץ את שבתותיה: