Tag: עידן האש

האיש עם הקשת הוביל את קארשח בסייעתא דשמיא גדולה דרך סילבאיגניס, יערות האש, אל העיר הוטאון, מקום מושבה של המועצה. “עשיתי משהו לא בסדר?”  שאל קארשח. “כמה פעמים אצטרך לומר לך, אני לא יודע!” קרא האיש בזעם. “אתה לא אוהב לא לדעת דברים.” ניחש קארשח. “אולי.” ענה האיש, “אבל זה לא ממש משנה לך, כרגע מה שאמור להיות בסדר העדיפויות שלך לדעת הוא למה זימנו אותך, לא יותר!” “כן…” מלמל קארשח בקול רפה. “כנראה אתה צודק.” בניין המועצה היה בניין גדול בעל כיפה אדומה גדולה ששכן במרכז העיר, ממנו שלטה מועצת איגניס על רוב כדור הארץ. האנשים במועצה אמנם היו בעל עצמה אדירה, אבל הם חששו לצאת מחוץ לבניין, ולכן הם זימנו אנשים אליהם ובקשו מהם לבצע שליחויות. היו שמועות, שלפני עידן האש, ignis בלטינית, המועצה לא שלטה בעולם, והיו המון ארצות שונות. אבל כיום, זה היה המצב, ולכן הם נאלצו להסתדר. הקשת הוביל אותו דרך רחובות צדדיים לכניסה לבניין המועצה, שם הוא קרא:”קארשח הובא!” “תודה.” נשמע קול מבפנים. “הנה גמולך.” שק זהב נזרק החוצה, והקשת לקחו והלך. קול קרא מבפנים:”היכנס.” קארשח צעד ועבר דרך הדלת לאולם בו היה שולחן לידו ישבו חמישה אנשים בצורה של כחצי גורן עגולה. קארשח החל לרעוד. הוא נמצא לפני האנשים החזקים ביותר בתבל בימינו! מי לא ירעד? עברו כמה שניות של שתיקה, עד שהאיש במרכז, בדיוק מול קארשח, שהוא ראש המועצה, פתח את פיו ואמר:”אז זהו המסומן.” קארשח הסתיר במבוכה את פתית השלג במצחו. “אל תדאג.” אמר האיש שישב לימין ראש המועצה, “רק רצינו לשלוח אותך למשימה, בעה”י.” אמר האיש משמאל לראש המועצה. “כן, יש לנו בעיה עם מדען.” אמר האיש שהכי מימין. “הוא רוצה להחזיר את הקור לכדור הארץ.” אמר האיש הכי שמאלי. “זה לא יהיה טוב?” שאל קארשח. ראש המועצה אמר:”זה ימוטט את המועצה, שתחתיה פרח העולם. אם אתה רוצה שתור הזהב יחלוף, אל תעשה כלום.” “בסדר.” אמר קארשח, “אעצור אותו.” חמשת האנשים כמו הפכו לפסלים מאבני צור. “להתראות.” אמר ויצא, כשחמש זוגות עיניים עוקבות אחריו.

כדור אש עף לו באוויר ופגע בילד שעמד שם. “ה’ ישמור, זה טרול אש.” אמר הילד. בזכות האבולוציה האש לא הרגה אותו, אבל הוא נפצע קלות. אם אתם מעוניינים לדעת מהו טרול אש, זו מוטציה של קוף, מהיחדים ששרדו. ניצנוץ של לבן הבהיק על מצחו. הקרח נטמע שם, אבל שלא מרצונו. כשנולד, נפל עליו פתית שלג תועה ונטמע בראשו, ומאז יש לו יכולות משונות, אבל הן לא כוללות חסינות כללית לטרולי – אש מעצבנים, IgnisMonkeyus בלשון מדעית. הילד התרומם. “כולם בסדר?” שאל. “האיי האיי אייספאייר סור!” קרא ילד אחר. הילד גילגל עיניים. “ובעברית, באעשר?” אמר אייספאייר. “הכל בסדר ברוך ה’, קארשח.” ענה באעשר. “ברוך ה’,” אמר קארשח, “בואו נמשיך.” הטרול חשף את עצמו. אם כבר מדברים על זה, טרולים חכמים יותר מקופים רגילים. הם יודעים כמה מילים, ולפי הצורה בה הם חילקו משפט, יכולת לדעת למה הם התכוונו. הטרול הציץ בהם ואמר:”ל – מות ה – אמו – ת מ – לוות א – מוו – ת מת – ים?” קארשח ניסה לפענח. “אמרת, למהאתמלאמתמים?” הוא שאל. “אני חושב שהוא אמר ‘למה אתם לא מת מים'” אמר באעשר. קארשח גילגל את עיניו. “וזה נשמע לך הגיוני?” ילד אחר אמר:”לי נראה שהוא אמר ‘למה אתם לא מתים'” “ומה עם המ”ם?” קפצו עליו קארשח ובאעשר. “לפעמים יש אותיות מיותרות.” ענה הילד. “טוב… זה יותר טוב ממה שבאעשר אמר.” אמר קארשח. הטרול זרק עוד כדור. נראה שנמאס לו מההתדיינות על מה הוא התכוון לומר. “התכופפו!” צעק קארשח. הצעקה הייתה במקום, כי אם הם לא היו מתכופפים, הכדור היה מעיף את כולם ישר אל הדרקון מחמד של הטרול, שישב מאחורי החבורה. “אנחנו מוקפים!” אמר באעשר את המובן מאליו. לדרקון אמנם לא היו כנפיים, אבל הוא נשף אש מצויין. “טוב, חבר’ה, נצטרך לשתף פעולה.” אמר קארשח בקול רועד. אבל הוא אמר זאת הפעם בזמן הלא – נכון: חץ ננעץ בגבו של הטרול והוא קרס. מאחורי הטרול עמד איש עם קשת שזה עתה ירתה. “אתה זומנת על ידי המועצה.” אמר. לא היה ברור ממש למי הוא אמר את זה, אז אך טבעי שהוא פנה למוכשר ביניהם. באעשר, שהיה המוכשר בחבורה התחיל ללכת אליו, אבל האיש אמר בגסות:”דיברתי אל הילד ההוא שם.” הוא אמר, מהנהן לעבר קארשח, שהופתע מכך. “למה שהמועצה תזמן אותי?” שאל, “גם לי אין מושג,” אמר האיש עם הקשת. “אבל לא הייתי ממליץ לך להתעלם מזה, אלא אם כן יש לך משאלת מוות.”

פתית שלג תועה נפל על פני כדור הארץ ונמס מיד. זה לא ממש מקום מסביר פנים לקרח, עד שהקב”ה הביא ענני אש, (fraxinusnubem בשפה המדעית,) למקום המשונה הזה. פה ושם הגיח אמנם פתית שלג או טיפת גשם תועה, אבל לא בדרך כלל. מישהו עטוי ברדס לבן, שלא השתלב במיוחד בסביבה האדומה, הביט בפתית בעניין. הוא רצה חיים אחרים, וסודם היה טמון עמוק בפתית הזה. אם הסוד הוא בפתית המסויים הזה – הוא לא ידע, אבל זה ייתכן. הוא נכנס חזרה לבית שהיה סמוך לשם. היו לו תוכניות, והוא לא רצה שיהרסו לו אותן. אבל במקום מסויים, בני אדם רצו לעצור אותן לפני שידעו מי מנסה לעשות זאת…

פעם, איש לא חשב שתקופה כזאת תגיע. בעקבות התחממות כדור הארץ, אש התחילה לבעור במקומות שונים ויצרה חום אדיר, וכל זה בשל אפקט החממה. אלפי שנים עברו מאז האירוע, אבל כולנו שמענו עליו וחיים בהשפעתו. מה שקרה הוא, שיום אחד, מרוב חום, ניצתה אש, ובגלל האטמוספירה החוסמת ואפקט החממה שחימם את כדור הארץ עד לקצה גבול היכולת, הוצתו עוד המון מדורות, אבל בזכות ד”ר פאיירפרוף שמצא חומר עמיד לאש, שרד המין האנושי את השרפה האיומה. בזכות האבולוציה, הפכנו עמידים לאש. כל חיי הם כיום באש… ואני נלחם – לא תאמינו – במישהו שרוצה להחזיר את המצב לקדמותו, ובמפלצות המעבדה שלו.