הצגת דמויות: הגיבור הנבל: ילד איש בברדס בשם והד שגר בכפר הדג. ילד אדם אמיץ במיוחד שלא פוחד מאיומים וצועד לעבר ומעבד את גורלו בזמנו החופשי.
הילד שמת (להזדהות) הגיבור: פחדן מסכן מכפר דגב. נרצח בידי חמק מהאיש בברדס כשניסה להרגו בהתחלה בשביל ניסוייו.
האיש בברדס והנבל: איש שמנסה ליצור באמצעות אלכימיה יצורים חיים בשביל לכבוש את העולם. ראה: הנבל.
השולטים בגורל:
האב (ידידיה): איש שכמעט לעולם אינו רציני. אוהב להתבדח ומשתמש בספר, עט, מחק, מחט, ומספרי הגורל. שולט באמצעותם, בצורה מוזרה, בגורל אחרים.
הבן (נעם): ילד רציני במיוחד. אוהב ספרים ומשתמש בתחבושת וחנית הגורל, באמצעותם הוא שולט בגורל אחרים.
פרולוג
הילד הלך ביער בשלווה, לא מנחש אפילו מה מצפה לו. פתאום איש בברדס שחור זינק עליו וחרב בידו, מוכן להרוג… פתאום ילד צנח מהשמים ונפל בין החרב לילד. “הלו?” הוא שאל, מבוהל ומופתע. “מה קורה כאן?” האיש בברדס שאג בזעם. “אם לא אותו, אז אותך!” הוא צעק והניף את חרבו. הילד שצנח נבהל וחמק הצידה בצורה נוראה ומצא את עצמו שוכב על האדמה וחרב על צווארו, מוכנה להרוג… פתאום הילד נעלם. האיש שאג בזעם, בלי לדעת שהילד לא התעתק אלא חזר לעולמו האמיתי ממנו עבר בטעות לסיפור.
מעבר למציאות
“למה נכנסת לסיפור?” שאל אביו של הילד שצנח, ששמו (של האב) ידידיה. “זה היה בטעות!” אמר הילד שצנח, ששמו נעם. “לא ידעתי שזה אפשרי!” “לא משנה. איך נכתבות מילים בסיפור?” אמר האב, מחווה על מסך המחשב עליו נכתב: “הילד הלך ביער בשלווה, לא מנחש אפילו מה מצפה לו. פתאום איש בברדס שחור זינק עליו וחרב בידו, מוכן להרוג… פתאום ילד צנח מהשמים ונפל בין החרב לילד. “הלו?” הוא שאל, מבוהל ומופתע. “מה קורה כאן?” האיש בברדס שאג בזעם. “אם לא אותו, אז אותך!” הוא צעק והניף את חרבו. הילד שצנח נבהל וחמק הצידה בצורה נוראה ומצא את עצמו שוכב על האדמה וחרב על צווארו, מוכנה להרוג… פתאום הילד נעלם. האיש שאג בזעם, בלי לדעת שהילד לא התעתק אלא חזר לעולמו האמיתי ממנו עבר בטעות לסיפור. בינתיים, האיש בברדס הסתער בזעם על הילד שנשאר, והילד חייך. “אם תסתער עליי, אשתמש בטכניקת האדמה שלי!” והפך לאדמה. האיש התעתק אל עץ בסביבה, והילד צץ מהעץ מאחוריו בנסיון להכותו. האיש תפס בידו ואמר:”נראה לך שאני לא רואה אותך?” הילד נבלע בעץ, צץ במקום אחר והתחיל לרוץ, אבל אז התעתק האיש בברדס אל הילד. “לאן אתה הולך?” שאל בנסיון להרוג את הילד. “בורח!” ענה הילד והפך לאיש בוץ, או ליתר דיוק יצר איש בוץ סביבו, כי מייד הוא נעלם אל מתחת לאדמה. האיש בברדס נתן אגרוף לאדמה,” “אין לי מושג.” אמר נעם. “זה כאילו הדמויות קיבלו אישיות משל עצמם.” “זה לא הגיוני שתהיה בחירה חופשית לדמויות בסיפור. תצטרך לטפל בזה.” “למה דווקא אני?” “כי מאז שאתה נכנסת לסיפור הכל השתגע.” “בסדר,” אמר נעם וכתב:” ובסוף ויתר והחליט ללכת. בזמן שהוא הלך, הילד יצא מהאדמה והלך לביתו, כמו גם האיש בברדס, ושניהם הלכו לישון, וזה היה ליל חורף ארוך…”