א. וישלח נבוכדנצר מלאכים למנות לו מושל כלבבו על ירושלים: ב. ויבואו המלאכים ירושלימה וחזאל יושב פתח העיר ובני הנביאים לפניו: ג. ויאמרו המלאכים לחזאל שלום וישאלו איה הרואה: ד. ויאמר חזאל בואו ואוליככם לבית הרואה וילכו אחריו: ה. ויבואו בני הנביאים אחריהם כי רצו לדעת כיצד יפול דבר: ו. ויבא חזאל את המלאכים אל ביתו ויאמר בואי אשת הרואה ואמרי להם איה הרואה: ז. ותבוא אשת חזאל ותאמר למלאכים הוא חזאל הרואה: ח. וישאלו המלאכים את חזאל לאמור מדוע לא הגדת לנו כי הרואה אתה ויאמר על שום מעשה שמואל: ט. ותספר אשת הרואה למלאכים את אשר קרה לשמואל: י. וישבו המלאכים בבית ויגידו לחזאל נשלחנו מאת נבוכדנצר: י”א. ויאמר לנו אדונינו לכו ירושלימה ודברו את הרואה כי הוא יראה את אשר אשים לנגיד על עמו: י”ב. ויען חזאל אותם ויאמר מלאכים הסכיתו לדבר ה’: י”ג. כה אמר ה’ מלך בבל שלח אליך מלאכים להודיע אותך דבר: י”ד. הלא מושל אין בציון ונגיד על עמי אין ויחפוץ מלך בבל מנות נגיד כשדי על עמי: ט”ו. אמור אל מלאכי מלך בבל כה אמר ה’ נגיד זר לא יהיה בעמי ובן נכר לא ימשול בם: ט”ז. כי אם עברי מבני ישראל יהיה לנגיד על עמי נאום ה’: י”ז. משול ימשול בעם ה’ יהודי מבני עמו דובר אמת בלבבו ושומר מצוות ה’: י”ח. וסנהדרין יהיו על עמי כהנים ולוויים: י”ט. לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא משיח ה’ האחרון וה’ ימשול בם: כ. כה תאמרו למלך בבל וכה תספרו למלך אשר שלחכם מנה נגיד על עמי כאשר ימצא חן בעיניך: כ”א. אך את דברי ה’ אל תחסיר ועשה ככל אשר ציווך: כ”ב. ויצאו מלאכי מלך בבל וירדו בבלה ויאמרו למלך ולא החסירו: כ”ג. ויבא המלך ויבקש איש כלבבו יהודי למשול על ירושלים: כ”ד. ויבוקש וימצא אסיר בן יכניה האסור וישלח אל ירושלים למשול בה: כ”ה. ויעל אסיר ירושלימה בשנה השמונה ועשרים למלכות נבוכדנצר ויעשה לנגיד על עם ה’: כ”ו. ובשנה הראשונה למלכות אויל מרודך מלך בבל וישחרר את יהויכין מכלאו: כ”ז. ויבואו חילות מצרים עם שארית פלישתים עמון ומואב ויעלו על ישראל ויצורו עליה: כ”ח. ולא יכל אויל מרודך השמידם כי רבים הם על כן נשאר בארצו: כ”ט. ויזעקו ישראל אל חזאל לאמור מאין תשועתנו הלא אבדנו: ל. ויאמר אליהם חזאל היום הזה ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד כך: ל”א. ויען איש דן ויאמר כזאת הבטיחנו משה על הים והנה ראינום מאז זה שתי פעמים: ל”ב. ולא ענה חזאל אותו מאומה וידום ישראל: ל”ג. ויעל ה’ בטרמיט על מצרים ויך בהם מכה רבה: ל”ד. ויבוא אסיר אל חזאל וישאל מאיתו האתקוף את פלישתים אם אשמידם או אתייצב וארא את ישועת ה’: ל”ה. ויענהו חזאל ויאמר רדוף כי השג תשיג והצל תציל והשמד תשמיד: ל”ו. וגם על עמון ועל מואב עלה והשמידם מתחת שמי ה’: ל”ז. ויאמר אסיר לעם הנני עולה על פלישתים מי לה’ ולדברו ביד נביאו אליי: ל”ח. ויבואו אליו איש יודע קשת מבני בנימין ואיש יודע חרב מבני יהודה אלף במספר: ל”ט. ויאמר איש דן הלא כאחד על רבבה צבאך נגיד יהודה: מ. הלא שישים ריבוא איש לא יכלו למעט ממצרים והלא אלף מול רבבה: מ”א. ויען איש האלוקים ויאמר התייצבו וראו את ישועת ה’ אשר יעשה ביד עבדו אסיר: מ”ב. ויתייצבו לצבא אנשים ויתפקדו שישים במספר: מ”ג. ויען פנחס מבני אהרון כהן ויאמר והלא טרם יצא צבא נאום כהן משוח מלחמה: מ”ד. ויאמר חזאל דבר ויאמר פנחס כדברים האלו: מ”ה. שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה’ אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם: מ”ו. ויצאו השופטים והשוטרים ויזכירו לעם מי הפטור מהמלחמה ויוותרו עשרים איש לבדם: מ”ז. ויצאו העשרים וילכו לקראת העמים הקמים עליהם: מ”ח. עשרה רובי קשת ועשרה לוחמי חרב מבני יהודה ובנימין אמיצי לב עובדי אדמה מימים ימימה מאורשים מצעירותם וגרים בבתים ישנים: מ”ט. כולם גיבורי חיל לפני ה’ אנשי אמת ושומרי מצוות ה’: נ. ויעלו רבבות הגויים הללו על ישראל ויקומו ויכו העשרים בפלישתי עד כי יגעה ידם: נ”א. ויבואו הטחורים בגויים והעשרים נחו: נ”ב. וימותו בפלישתים ובעמון ומואב רבבה ואלף ומאתיים: נ”ג. ויצאו סרני פלישתים מאיתם לראות מה היה כי ניגפו לפני ישראל: נ”ד. ויראו את העשרים אוכלים אכול ושתו ונחים בעת פלישתים מתפתלים בטחוריהם: נ”ה. וייראו סרני פלישתים ויוכו ביד אסיר פחת יהודה: נ”ו. ויפוצו פלישתים ויבא ישמעאל בן נתניה ממחנה עמון: נ”ז. וישאל האתה זה אסיר ויאמר אסיר אני: נ”ח. וישאל ישמעאל ויאמר ומדוע כבבלי תילחם הלא יהודי אתה: נ”ט. ויען אסיר ויאמר כדבר איש האלוקים הלזה אשר ציווה אליי: ס. ויאמר ישמעאל הלא אין חזון נפרץ ויען לו יש: ס”א. ויאמר ישמעאל לו תיתן לי מלא בית מלך בבל כסף וזהב לא אאמין לזאת: ס”ב. ויבא חזאל ויאמר עתה ידעתי כי מרדוף בצע באת לרצוח את גדליה: ס”ג. אתה תלך מאיתי ומצאך הטרמיט ונשמדת מתחת שמי ה’: ס”ד. וילך ישמעאל ויפגוש טרמיטים ויאכלוהו הטרמיטים וינקם ממנו ה’ עד היום הזה: ס”ה. וינגפו צבאות עמון מואב פלישתים ומצרים ביום ההוא מלפני ישראל וירדפם אסיר עד נחל מצרים: ס”ו. וישלח אויל מרודך את צבאו ויכו את מצרים לפי חרב: ס”ז. וישב חזאל בירושלים עד בנות נחמיה בן חכליה את המקדש השני:
חזאל פרק א’
א. ויהי ילד ושמו חזאל, בן איש משבט יהודה: ב. וילקח חזאל מאביו ומאימו בעודו נער קטון: ג. וילקח אל מלך ארם לעבדו ולעמוד לפניו: ד. ויגדל הנער ויגמל וישאל דבר מאת ה’: ה. וישאל מאתו אך זאת להיות לנביא לפניו: ו. ויבא חזאל אל מלך ארם וישאל מאיתו דבר: ז. וישאל חזאל מאת מלך ארם שלחו לחופשי חינם: ח. ויסכם המלך לבקשתו וישלח את הנער לחופשי חינם: ט. כי הנער חכם מאוד ולכל דרכיו משכיל וה’ עימו ואשר הוא עושה ה’ מצליח בידו: י. וילך חזאל בבלה ללמוד אצל חכמיה: י”א. ויפגוש שם את משה בן פדהאל לוי מנהרדעא: י”ב. וילמד בישיבתו ימים רבים את תולדות יהודה וישראל: י”ג. וישאל מאת רבו לאמור באלו תנאים תבוא נבואה לאיש: י”ד. ויאמר לו בהיות האדם נכבד ושומר מצוות ה’: ט”ו. דובר אמת בלבבו אשר לא ישא פנים ולא ייקח שוחד: ט”ז. ואשר יתנבא בציון או בעבורה: י”ז. ויצא חזאל ציונה להתנבא שם ויגע עד ירושלים: י”ח. והעיר חרבה ושוממה בזויה מבלי בניה: י”ט. ויחי חזאל בארץ ישראל שבע שנים: כ. ויבואו חילות ארם צבאות בבל ואנשי אשור ויעלו ירושלימה ויבואו בראשות מלך בבל להנקם מרוצחי גדליה בן אחיקם בן שפן סופר המלך יאשיה: כ”א. ויחלום חזאל חלום וישמע קול קורא: כ”ב. ויקרא אליו הקול ויאמר חזאל חזאל ויאמר חזאל הינני: כ”ג. ויען הקול ויאמר אני ה’ קראתי בשמך חזאל ומשחתיך לנביא לפני: כ”ד. לך אמור אל הגויים הללו ואמרת להם כה אמר ה’ אלוקי ישראל: כ”ה. רדו מעל עירי מעל ירושלים פן אשלח בכם את הצרעה ואת הטרמיט: כ”ו. ויצא חזאל לקראת המלכים הללו ויאמר אליהם: כ”ז. כה אמר ה’ אלוקי ישראל רדו מעל עירי מעל ירושלים פן אשלח בכם את הצרעה ואת הטרמיט: כ”ח. ויאמר מלך ארם האתה זה בני חזאל ויאמר אני: כ”ט. ויען מלך בבל ויאמר המפי בחור אשמע תוכחה אם מפי עלם תבונה הלא אני מלך בבל: ל. שוב מאחוריך פן תיספה אתה ואלוקיך פן אהרגך בחרבי: ל”א. ויאמר חזאל האת אלוקי ישראל אתה מבקש להרוג: ל”ב. אשר עשה ניסים במצרים נפלאות בארץ חם: ל”ג. ויעל את עמו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה: ל”ד. אשר עשה ים ליבשה וארץ ציה למוצאי מים: ל”ה ואשר נתן עמו בידך כי חטאו לו: ל”ו. ויען מלך בבל ויאמר יעניש אלוקיך רוצחים ואשמעהו: ל”ז. ויאמר חזאל הלא ידעתי את רוצחי גדליה אתה מבקש ירדו מזה וילכו אל ארץ בני עמון: ל”ח. ויאמר מלך בבל למה לי ירושלים באין גדליה בתוכה: ל”ט. שאלו ישראל מאיתי אך מושל מאחיהם ןאתן להם כזאת וירצחוהו נפש: מ. ויעל מלך בבל עם צבאו על ירושלים: מ”א. ויאמר חזאל בשם ה’ אל העם ה’ ינגף באויביכם ואתם החרישון: מ”ב. ותבוא הצרעה ויצא הטרמיט בתוכה ויעלו על חיל בבל ועל אשור ועל ארם: מ”ג. ויזעקו חילות מלך בבל על אשר עקצו הצרעות וכרסמו הטרמיטים: מ”ד. ויאמר מלך בבל היש מרפא מזה אם יש הביאוהו ויבא חזאל: מ”ה. ולא ראה מלך בבל דבר כי נעקץ בשתי עיניו: מ”ו. ויאמר חזאל אל המלך חזור וטבל בפרת ובחידקל והרפא כי קרא ה’ על חילותיך להשמידם: מ”ז. ויבן המלך כי חזאל הוא הדובר ויאמר שלחוהו מפני: מ”ח. ויאמר מלך ארם הלהיות עיוור אתה מבקש עשה כדבר איש האלוקים והרפא: מ”ט. ויכנוס מלך בבל את כל חילו וארם ואשור כנסו חילותם ויסעו בבלה: נ. ויטבול נבוכדנצאר מלך בבל בפרת ובחידקל וירפא מעקיצותיו: נ”א. ויבא נבוכדנצר עד ביתו ויקרא את דניאל אליו: נ”ב. וישאל דניאל מה שאלת המלך ממני ויאמר המלך עליתי על ירושלים: נ”ג. ואפגוש שם בחור כבן עשרים גבוה ושערו כעורב ועיניו תכולות: נ”ד. וישאל דניאל הבן דודי חזאל ויאמר המלך הוא האיש: נ”ה. ויאמר דניאל הלא דיבר אליך דבר ויאמר המלך דיבר: נ”ו. ויאמר המלך לדניאל ניבא בן דודך עליי ויבואו עליי צרעות וטרמיטים מכה גדולה אשר לא נראתה כמוה ויען דניאל לו לנבואתו הקשבת בתחילה: נ”ז. וישלח דניאל מלאך אל חזאל בן דודו ויאמר לו חזק ואמץ: נ”ח. וייתן לו מגדנות כסף וזהב הרבה מאוד ומלבושים: נ”ט. וישלח חזאל לדניאל מפירות ציון וייתן לו מגדנות ויאכלם דניאל: ס. והאיש חזאל הולך וגדול ונהיה לנביא על ישראל: ס”א. וישאל חזאל מאת ה’ אך ידיעת הקץ ולא ענהו ה’ דבר: ס”ב. ויהי חזאל נביא לה’ וימתן שבעים שנה עד תרצה הארץ את שבתותיה: